השעה שלוש וחצי לפנות בוקר. אפילו החתולים המניאקים שנהנים בדרך כלל להטריד את מנוחתי מצאו להם איזו שוחה לרבוץ בה... ואני מסתובבת ומתהפכת במיטה כמו טורנדו שיצא מכלל שליטה. ישנתי גרוע אתמול... אני צריכה לקום מוקדם מחר... כלומר היום.. למה אני לא נרדמת???
כשהייתי קטנטונת והייתי מתקשה להירדם ובאה לאמא שתפתור לי את הבעיה היא הייתה אומרת לי תמיד: "תחשבי על דברים טובים שהולכים לקרות לך ותראי איך צ'יק צ'ק את נרדמת". אני לא יודעת אם אמא שלי זיינה בשכל או לא, אבל זה תמיד עבד. תמיד. עד שבגרתי לפחות.
עכשיו יש לי דברים מעצבנים ומעיקים בחיי שלא היו שם אז. חשבון בנק, קריירה, מערכות יחסים, שכר דירה, מציאת דירה, לב שבור, אגו פגוע, סקפטיות לגבי הכשרון שלי ועוד הרבה ג'וקים קטנים שמתרוצצים כאחוזי אמוק בראשי ולא נותנים לי מנוח. לחשוב על דברים טובים שהולכים לקרות לי.... אוקיי... ננסה...
מממ... מתרכזת....מתרכזת ממש... דברים טובים שהולכים לקרות לי... נו... הדברים האלה...הטובים...שהולכים לקרות לי...
פסימיות היא תכונה מכוערת.
היא תוקעת אותך בבוץ טובעני ותובעני שרוצה אותך למטה. בתחתית. אני רוצה ללכת לישון ולחשוב על הדברים הטובים שיקרו לי.
לא כדי להירדם.
כדי להאמין.
|