החיוך המלטף והמגע המרפרף חונקים אותי ואני מפקיר את עצמי ושוכח מי אני ומה אני וככה אני סוחט עצמי לדעת
ומות
כשאת כותבת לי שיר אני שר כשאת מתייפחת אני פורט עלי נבל כשאת חושפת שינים אני שותת דם כשאת נפרדת ממני אני מת
בלי ביקורת שלילית
הציורים שלך הם הבבואה שלך ענוגים רכים ומלטפים ואין בהם קו אחד של ביקורת וזו הסיבה שאני מבקש יום יום שתציירי אותי
יהודי מאמין
כשאת נוגעת בי אני מבקש מהזמן לעצור כשאת מוצצת אותי אני מתחנן שהזמן יקפא כשאת בולעת אותי אני מבקש מתחנן "עוד" והזמן נוקף וחולף וכול בקשותי ותחנוני הופכים לתפילות
את מציירת
כשאת יושבת בסטודיו ומציירת הציפורים מרחפות מעל ראשך והפרחים עוטרים לך זר וצונחים לחיכך ואז אני בא ומבקש ממך "כוס תה"
אני יודע עליך
אני לא יכול לסבול שאת מתכננת לך מאהב עתידי וזה לא בגלל שאני רוצה להצר את תשוקתך אלא משום שאני בטוח שכול אחד אחר ראוי לך יותר ממני
ייסורים
אני לא יודע על מה את חושבת אני לא יודע על מה את חולמת אני לא יודע מי מעורר את תשוקתך אני לא יודע מי הוא זה שמופיע בחלומך אני רק יודע שכול מה שאני מבקש זה לא להרדים אותך באהבתי
תעשי עימדי חסד
הלילה השירים זורמים לי מהשרוול והכול בגלל שמאז היום הראשון ועד היום הייתי חולם בהקיץ וער בחלום ואת באת ואת הלכת ואת באת ואת הלכת ואני נותרתי בתשוקתי |