היו סידורים דחופים,

והיינו רק שנינו,

ורצית שאלך אני,

אבל לא ידעתי איך,

אז הלכת אתה.

ולפני שיצאת,

רציתי להגיד לך,

שתחכה

-אבוא איתך.

ובשנייה שחשבתי,

נזכרתי,

שמה פתאום עכשיו;

נעמי פה,

ישנה,

ומישהו

צריך

להשאר.

ומאז

אני מנסה להבין,

איך קרה לי

ששכחתי,

את

העיקר.

הרי

זה כמו לשכוח

לנשום;

בלי זה

ובלי זו-

אמות.