כותרות TheMarker >
    ';

    תאמינו לי "בובות" אל תאמינו לאף אחד

    פאטה מורגנה, חזיון תעתועים, אשליה, חלום בהקיץ, למראית עין, פוזה, מסכה, שקר עצמי, הונאה עצמית, חיים בסרט.

    הקרנת המציאות

    30 תגובות   יום חמישי, 21/5/09, 15:07

    מוצג כאן ניסוי שאני ממליץ לעשות לפני המשך הקריאה בפוסט:

    1. שבו נינוחים מול המסך, הביאו את השרטוט שלמטה אל מרכז המסך.

    2. במרכז השרטוט יש 4 נקודות מסודרות בשורה אנכית. התבוננו בהן בריכוז במשך 45 שניות.

    3. בתום 45 השניות העבירו מבטכם לאט אל קיר לבן סמוך. על הקיר תראו עיגול לבן בוהק.

    4. מצמצו בעיניכם לאט  פעמים מספר, עד שבתוך העיגול יופיע משהו מפתיע .


    מזהים?
     :)

     

     

     

    ממצאי הניסוי  שלי:

    הדמות על הקיר הפוכה בצבעים כמו נגטיב, סרט צילום.

    גודל התמונה הולך וגדל (וגם מיטשטש) ככל שאני מתרחק מהקיר.

    אני רואה את התמונה גם אם אני עוצם לגמרי את העיניים, ובגודל של מטבע של שקל בערך.

    שאלות:

    איך זה ולמה הדמות המדומיינת על הקיר גדלה, אם אני מסתכל על קיר רחוק יותר, וקטנה אם אני מסתכל על קיר קרוב יותר?

    מה זה אומר שאני רואה אותה גם כשהעיניים עצומות?

    ולמה כנגטיב?



    מחשבות ומסקנות:

    המדענים טוענים שהראייה מתרחשת בקליפת המוח, בחלק העורפי, כתוצאה מהעברה של אותות עצביים שהומרו מגלי אור
    שעל רשתית העין.

    אבל כשאנחנו מסתכלים על הקיר, לאחר ההתמקדות בדמות המצוירת, אנחנו רואים את הדמות אף על פי שהיא לא מופיעה על הקיר. איך זה יייתכן?

    האם ייתכן שאותה פעולת ראייה עובדת לשני הכיוונים?

    שהמוח לא רק מתרגם אותות עצביים לתמונות, אלא גם מקרין אותם?

    העובדה שהתמונה גדלה ככל שמתרחקים מהקיר, מצביעה אולי על זה שהתמונה מוקרנת ע"י קרן שמתרחבת והולכת, כמו בקולנוע, אחרת, ההיגיון אומר שהתמונה תקטן ככל שנתרחק ממנה.

     

    בעקבות דבריו של רודולף שטיינר:

    "המציאות מתגלה לנו כרושם וכמושג; ייצוגה הסובייקטיבי מתגלה לנו כדימוי."  

    המחשבה האחרונה שלי בנושא היא, שהמציאות שלנו מורכבת מהתרשמות שמומרת לאותות עצביים, ומוקרנת בחזרה החוצה לאחר תוספת סובייקטיבית שמורכבת מעולם המושגים שלנו, וזו התמונה שאנחנו מחשיבים כ"ראייה". 

    וזה גם יכול להיות ההסבר לרעיון שאנחנו יוצרים את המציאות, ולאיך שינוי בחשיבה המושגית יכול לשנות את המציאות.

    מחשבה יוצרת מציאות!

    האם עכשיו אנחנו יודעים איך? :)

    דרג את התוכן:

      תגובות (30)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/12/10 12:26:

      צטט: מיכאל בלק 2010-12-14 12:07:52

      המח כמקרנה... יהושוע המתוק, מתי בצבעים?

       

      מממ מעניין הקטע עם הצבעים, שווה לנסות, לצבוע ולבדוק :) 

        14/12/10 12:07:
      המח כמקרנה... יהושוע המתוק, מתי בצבעים?
        23/5/09 10:04:

      צטט: א י ל ה 2009-05-23 09:07:05

      צטט: סנה בוער 2009-05-22 23:39:26

      צטט: א י ל ה 2009-05-22 23:09:27


      לבקשת הנסיין - אני ראיתי את ישו, והוא היה דומה באופן מחשיד לצ'ה גווארה.

      לך תבין.

      :)

           

      ואני חושבת שאנחנו יוצרים את המציאות שלנו בכל כך הרבה רבדים, מערכות, קשרים בינמערכתיים, נסיבות, זוויות ועוד כל מיני,

      שבכלל אין לי כוח להתחיל להתייחס לזה.

              

       

      תודה אילה :))

       

      גם לי אין כוח לזה, לכן התעמקתי רק בהיבט של הראיה :)

       

      מעבר למגניבות שבניסוי הזה, אם יש משהו בהסבר שלי על תמונה שמוקרנת מאיתנו בחזרה לאותו רושם שהסתכלנו עליו,

      תמונה שנושאת ומכילה את עולם המושגים האישית שלנו, תמונה שלמעשה עושה את ההבדל בהתרשמויות השונות של אנשים שונים

      מאותו אוביקט ניצפה, הווה אומר שאנחנו אחראים, כיוצרים, על המציאות שלנו.

      הבנה כזו, לדעתי, יכולה לשנות חיים.

       

      זו לא ההוכחה היחידה, כפי שאמרת יש רבדים רבים, אבל להוכחה ויזואלית יש משקל גדול בלהפוך אמונה, לידיעה.

      אני נתקל בהרבה אנשים שמאמינים שאנחנו יוצרים את המציאות, אבל מתנהגים כאילו הם לא.

       

      טוב זאת כבר בעיה אחרת.

      :)

            

      ונראה לי שזה קשור לחיבורים. כלומר המפגש בין המציאות שאני יוצרת לבין המציאות שאתה יוצר. במקרה הטוב.

      המפגש עם המציאות שביבי יוצר, למשל, זה מקרה פחות טוב.

      טוב, וזה קשור גם למציאויות שנחוות כ"לא נעימות".

      טוב נו, וזה קשור לעוד מלא דברים.

      אוף המורכבויות האלה.

      לפעמים לחפור זה מעייף.

      :)

                

       

       

      אם היינו יודעים בוודאות מוחלטת וסופית שאנחנו מקרינים את המציאות שלנו (מציאות שבה, למשל, ביבי נמצא בתפקיד שבו הוא נמצא :)), היינו הרבה יותר קרובים למצב שבו נוכל ליצור לנו מציאות טובה, יפה ונעימה.

      היינו מבינים שאנחנו "אשמים" ביצירת המציאות הלא נעימה, והינו מתמקדים יותר בהבנה של דרך היצירה, ושיפורה,

      ולא בהאשמה של אחרים במציאות שלנו, ובכך גם בסירוס עצמי של כוחות היצירה שלנו, ואיבוד השליטה על מציאות חיינו.

       

      :) 

       

        23/5/09 09:07:

      צטט: סנה בוער 2009-05-22 23:39:26

      צטט: א י ל ה 2009-05-22 23:09:27


      לבקשת הנסיין - אני ראיתי את ישו, והוא היה דומה באופן מחשיד לצ'ה גווארה.

      לך תבין.

      :)

           

      ואני חושבת שאנחנו יוצרים את המציאות שלנו בכל כך הרבה רבדים, מערכות, קשרים בינמערכתיים, נסיבות, זוויות ועוד כל מיני,

      שבכלל אין לי כוח להתחיל להתייחס לזה.

              

       

      תודה אילה :))

       

      גם לי אין כוח לזה, לכן התעמקתי רק בהיבט של הראיה :)

       

      מעבר למגניבות שבניסוי הזה, אם יש משהו בהסבר שלי על תמונה שמוקרנת מאיתנו בחזרה לאותו רושם שהסתכלנו עליו,

      תמונה שנושאת ומכילה את עולם המושגים האישית שלנו, תמונה שלמעשה עושה את ההבדל בהתרשמויות השונות של אנשים שונים

      מאותו אוביקט ניצפה, הווה אומר שאנחנו אחראים, כיוצרים, על המציאות שלנו.

      הבנה כזו, לדעתי, יכולה לשנות חיים.

       

      זו לא ההוכחה היחידה, כפי שאמרת יש רבדים רבים, אבל להוכחה ויזואלית יש משקל גדול בלהפוך אמונה, לידיעה.

      אני נתקל בהרבה אנשים שמאמינים שאנחנו יוצרים את המציאות, אבל מתנהגים כאילו הם לא.

       

      טוב זאת כבר בעיה אחרת.

      :)

            

      ונראה לי שזה קשור לחיבורים. כלומר המפגש בין המציאות שאני יוצרת לבין המציאות שאתה יוצר. במקרה הטוב.

      המפגש עם המציאות שביבי יוצר, למשל, זה מקרה פחות טוב.

      טוב, וזה קשור גם למציאויות שנחוות כ"לא נעימות".

      טוב נו, וזה קשור לעוד מלא דברים.

      אוף המורכבויות האלה.

      לפעמים לחפור זה מעייף.

      :)

                

       

        22/5/09 23:56:

      צטט: סנה בוער 2009-05-22 22:04:02

      צטט: יוני קיהל 2009-05-22 20:40:03

       

      בקשר לירח אמת. בקשר לישו, אני רואה שאתה סרבן גדול, יקירי.

      תבדוק שוב.

      גם ישו שלך לא משתנה.

      נדמה לך שהוא גדל משום שהקיר קטן ואז היחס בינהם משתנה והמוח שלך מתקן את זה לתחושה שישו גדל.

      זה בדיוק כמו באשלייה שצרפתי בפוסט הקודם עם השחור והלבן.

      תבדוק את עצמך, תראה שאני צודק, ותבוא ותבקש סליחה יפה ותפרסם את ממצאי.

       

      :-)

       

       

       

       

      תאמין לי, אני עושה מאמצים גדולים לראות שאתה צודק, מת לבקש סליחה, אבל קשה לי לשקר לעצמי :)

      אני לא יודע מה אתה רואה, אם בכלל, אבל אם אתה מודה שנראה שלכאורה, יש הבדל בגודל התמונה,

      ונורא חשוב לך להיות צודק, שרטט על הקיר עיגול או שני קווים, תמקם את התמונה לתוך השרטוט ותתרחק ותתקרב

      אל הקיר, ותראה איך כשאתה מתרחק, התמונה חורגת מהשירטוט וכשאתה מתקרב, התמונה קטנה מהשירטוט.

       

      לפי ההסבר שלך, אתה תראה את התמונה גדלה או קטנה בהתאמה, אבל היא לא תחרוג מהשרטוט, נכון?

      למה המוח שלי לא מתקן את ההבדל במרחק כשמדובר בתמונה אמיתית שתלויה על הקיר?

      החפצים שנמצאים על הקיר הרחוק נראים לי יותר קטנים, להם לא מגיע תקון? :)

       

      :-)

       

      יוני, אתה יודע שאני מעריכה את מוחך הקודח, אבל החווייה שלי דומה לשל סנה...

      סליחה :)

       

        22/5/09 23:39:

      צטט: א י ל ה 2009-05-22 23:09:27


      לבקשת הנסיין - אני ראיתי את ישו, והוא היה דומה באופן מחשיד לצ'ה גווארה.

      לך תבין.

      :)

           

      ואני חושבת שאנחנו יוצרים את המציאות שלנו בכל כך הרבה רבדים, מערכות, קשרים בינמערכתיים, נסיבות, זוויות ועוד כל מיני,

      שבכלל אין לי כוח להתחיל להתייחס לזה.

              

       

      תודה אילה :))

       

      גם לי אין כוח לזה, לכן התעמקתי רק בהיבט של הראיה :)

       

      מעבר למגניבות שבניסוי הזה, אם יש משהו בהסבר שלי על תמונה שמוקרנת מאיתנו בחזרה לאותו רושם שהסתכלנו עליו,

      תמונה שנושאת ומכילה את עולם המושגים האישית שלנו, תמונה שלמעשה עושה את ההבדל בהתרשמויות השונות של אנשים שונים

      מאותו אוביקט ניצפה, הווה אומר שאנחנו אחראים, כיוצרים, על המציאות שלנו.

      הבנה כזו, לדעתי, יכולה לשנות חיים.

       

      זו לא ההוכחה היחידה, כפי שאמרת יש רבדים רבים, אבל להוכחה ויזואלית יש משקל גדול בלהפוך אמונה, לידיעה.

      אני נתקל בהרבה אנשים שמאמינים שאנחנו יוצרים את המציאות, אבל מתנהגים כאילו הם לא.

        22/5/09 23:09:


      לבקשת הנסיין - אני ראיתי את ישו, והוא היה דומה באופן מחשיד לצ'ה גווארה.

      לך תבין.

      :)

           

      ואני חושבת שאנחנו יוצרים את המציאות שלנו בכל כך הרבה רבדים, מערכות, קשרים בינמערכתיים, נסיבות, זוויות ועוד כל מיני,

      שבכלל אין לי כוח להתחיל להתייחס לזה.

              

        22/5/09 22:04:

      צטט: יוני קיהל 2009-05-22 20:40:03

       

      בקשר לירח אמת. בקשר לישו, אני רואה שאתה סרבן גדול, יקירי.

      תבדוק שוב.

      גם ישו שלך לא משתנה.

      נדמה לך שהוא גדל משום שהקיר קטן ואז היחס בינהם משתנה והמוח שלך מתקן את זה לתחושה שישו גדל.

      זה בדיוק כמו באשלייה שצרפתי בפוסט הקודם עם השחור והלבן.

      תבדוק את עצמך, תראה שאני צודק, ותבוא ותבקש סליחה יפה ותפרסם את ממצאי.

       

      :-)

       

       

       

       

      תאמין לי, אני עושה מאמצים גדולים לראות שאתה צודק, מת לבקש סליחה, אבל קשה לי לשקר לעצמי :)

      אני לא יודע מה אתה רואה, אם בכלל, אבל אם אתה מודה שנראה שלכאורה, יש הבדל בגודל התמונה,

      ונורא חשוב לך להיות צודק, שרטט על הקיר עיגול או שני קווים, תמקם את התמונה לתוך השרטוט ותתרחק ותתקרב

      אל הקיר, ותראה איך כשאתה מתרחק, התמונה חורגת מהשירטוט וכשאתה מתקרב, התמונה קטנה מהשירטוט.

       

      לפי ההסבר שלך, אתה תראה את התמונה גדלה או קטנה בהתאמה, אבל היא לא תחרוג מהשרטוט, נכון?

      למה המוח שלי לא מתקן את ההבדל במרחק כשמדובר בתמונה אמיתית שתלויה על הקיר?

      החפצים שנמצאים על הקיר הרחוק נראים לי יותר קטנים, להם לא מגיע תקון? :)

       

      :-)

       

        22/5/09 20:40:

      צטט: סנה בוער 2009-05-22 06:01:52

      צטט: יוני קיהל 2009-05-22 00:25:13


      צר לי לאכזב אותך סנה ידידי,

       

      המוח, הרשתית, הקרנית ואפילו העדשה לא מקרינים שום דבר על הקיר.

      מה שמתרחש אצלך בקליפת המוח הוא הקרנה של התבנית שראית קודם לכן.

      אני מכיר את הניסוי אבל לא היה לי חשק לבהות שוב במסך ולכן איני יכול לאמת את ה"התרחקות" שאתה מדבר עליה.

      ההסבר היחידי שאני יכול לתת לך הוא שהמוח שלך מנסה לתאם בין הדמות שנשארה חרוטה באזור הראייה שלך לבין התפישה המרחבית שלך את מרחקו של הקיר ולכן מדמה גם את השינוי בגודל.

      הדבר דומה לירח שנראה גדול יותר כשהוא מעל האופק, שזה אפקט ידוע מאוד, למרות שלמעשה כשהוא מעלינו וכשהוא מעל האופק - קוטרו זהה בדיוק.

       

      שלך

       

      יוני

       

       

       

       

       

      הקוטר של הירח זהה בדיוק אבל המרחק משתנה, וככל שהירח יותר רחוק, למרות קוטרו הזהה, הוא נראה יותר קטן.

      בניסוי הזה, ככל שאתה מתרחק מהקיר, קוטר התמונה גדל!

      ובמקרה של תאום התפיסה המרחבית שאתה מדבר עליה, היה צריך לקרות אותו דבר.

       

      תנסה שוב, בכל זאת? :)

       

      בקשר לירח אמת. בקשר לישו, אני רואה שאתה סרבן גדול, יקירי.

      תבדוק שוב.

      גם ישו שלך לא משתנה.

      נדמה לך שהוא גדל משום שהקיר קטן ואז היחס בינהם משתנה והמוח שלך מתקן את זה לתחושה שישו גדל.

      זה בדיוק כמו באשלייה שצרפתי בפוסט הקודם עם השחור והלבן.

      תבדוק את עצמך, תראה שאני צודק, ותבוא ותבקש סליחה יפה ותפרסם את ממצאי.

       

      :-)

       

       

       

       

       

       

       

        22/5/09 20:07:

      צטט: מ.י.כ.ל. 2009-05-22 18:58:22

      אותי דווקא מעניין מה אנשים אחרים רואים לאחר הבהייה בנקודות, כי אני ראיתי רק עיגול עם שני נקודות בפנים, וזה לא הזכיר לי שום דבר.

      לגבי התרחקות וגודל (לא הספקתי והתמונה ברחה לה), ייתכן וזה כמו בהטלת צל, שכאשר מתרחקים יותר מהקיר, הצל גדול יותר. 

       

       


      גם אותי זה מעניין, אבל מישום מה לא מתארים :(

       

      בהנחה שהתמקדת בארבעת הנקודות שבתמונה מספיק זמן ובריכוז, האם מצמצת כמה פעמים?

      תשחקי עם זה קצת.

       

      אני רואה את אותה תמונה, רק שהצבעים הפוכים, כלומר כל מה ששחור נראה לבן, והלבן נראה שחור.

      ואז הדמות נראית כמו "ישו" ויותר ברורה מהדמות שבמחשב.

      גם אם אני נשאר עם עיניים עצומות אני רואה את הדמות רק שאז הרקע הוא וורוד אדום, אולי בגלל העפעפיים.

       

      מעניין הרעיון של הצל.

      כדי שיהיה צל צריך אור, אז אם נקבל את הרעיון בהקשר של התמונה, זה אומר שמוקרן אור מאחורי התמונה,

      כלומר מתוך המוח, וכך התמונה שעל הרשתית מוקרנת כצל על הקיר.

      בכל מקרה, אם באמת אנחנו מקרינים דרך העיניים (ולמה לא בעצם? אנחנו אומרים "העיניים שלך קורנות"),

      מה את אומרת על האפשרות, שהעלתי קודם, כהסבר גם לדבריו של שטיינר?

       

       

      ובהזדמנות זו, אני קורא לכל מי שקרה את הפוסט וניסה, גם אם אין מה להגיד, לשתף בתוצאות הניסוי :)

        22/5/09 18:58:

      אותי דווקא מעניין מה אנשים אחרים רואים לאחר הבהייה בנקודות, כי אני ראיתי רק עיגול עם שני נקודות בפנים, וזה לא הזכיר לי שום דבר.

      לגבי התרחקות וגודל (לא הספקתי והתמונה ברחה לה), ייתכן וזה כמו בהטלת צל, שכאשר מתרחקים יותר מהקיר, הצל גדול יותר. 

        22/5/09 18:38:

      צטט: אילת פורת 2009-05-22 17:41:54

      מחשבות מעניינות,
      גם אם המסקנות לא ממש מדוייקות,
      והדיון שנפרש כאן מעלה חיוכים.
      שבת בכיף!

       

       


      אני לא נעול לגמרי על המסקנות, אבל לא מצאתי הסבר, למה התמונה גדלה ככל שמתרחקים מהקיר?

      האם יש לך רעיון להסבר אחר?

      את לא יכולה לשלוח אותי לכייף בשבת, כשאני מת מסקרנות :)

       

        22/5/09 17:41:
      מחשבות מעניינות,
      גם אם המסקנות לא ממש מדוייקות,
      והדיון שנפרש כאן מעלה חיוכים.
      שבת בכיף!
        22/5/09 13:27:

      צטט: siddh 2009-05-22 11:53:09

      וואו.

      תודה.

      בהחלט חוויה מפתיעה.

      ועוד למצוא את המשיח בסופה....

       

      :))

        22/5/09 11:53:

      וואו.

      תודה.

      בהחלט חוויה מפתיעה.

      ועוד למצוא את המשיח בסופה....

        22/5/09 06:01:

      צטט: יוני קיהל 2009-05-22 00:25:13


      צר לי לאכזב אותך סנה ידידי,

       

      המוח, הרשתית, הקרנית ואפילו העדשה לא מקרינים שום דבר על הקיר.

      מה שמתרחש אצלך בקליפת המוח הוא הקרנה של התבנית שראית קודם לכן.

      אני מכיר את הניסוי אבל לא היה לי חשק לבהות שוב במסך ולכן איני יכול לאמת את ה"התרחקות" שאתה מדבר עליה.

      ההסבר היחידי שאני יכול לתת לך הוא שהמוח שלך מנסה לתאם בין הדמות שנשארה חרוטה באזור הראייה שלך לבין התפישה המרחבית שלך את מרחקו של הקיר ולכן מדמה גם את השינוי בגודל.

      הדבר דומה לירח שנראה גדול יותר כשהוא מעל האופק, שזה אפקט ידוע מאוד, למרות שלמעשה כשהוא מעלינו וכשהוא מעל האופק - קוטרו זהה בדיוק.

       

      שלך

       

      יוני

       

       

       

       

       

      הקוטר של הירח זהה בדיוק אבל המרחק משתנה, וככל שהירח יותר רחוק, למרות קוטרו הזהה, הוא נראה יותר קטן.

      בניסוי הזה, ככל שאתה מתרחק מהקיר, קוטר התמונה גדל!

      ובמקרה של תאום התפיסה המרחבית שאתה מדבר עליה, היה צריך לקרות אותו דבר.

       

      תנסה שוב, בכל זאת? :)

        22/5/09 00:25:


      צר לי לאכזב אותך סנה ידידי,

       

      המוח, הרשתית, הקרנית ואפילו העדשה לא מקרינים שום דבר על הקיר.

      מה שמתרחש אצלך בקליפת המוח הוא הקרנה של התבנית שראית קודם לכן.

      אני מכיר את הניסוי אבל לא היה לי חשק לבהות שוב במסך ולכן איני יכול לאמת את ה"התרחקות" שאתה מדבר עליה.

      ההסבר היחידי שאני יכול לתת לך הוא שהמוח שלך מנסה לתאם בין הדמות שנשארה חרוטה באזור הראייה שלך לבין התפישה המרחבית שלך את מרחקו של הקיר ולכן מדמה גם את השינוי בגודל.

      הדבר דומה לירח שנראה גדול יותר כשהוא מעל האופק, שזה אפקט ידוע מאוד, למרות שלמעשה כשהוא מעלינו וכשהוא מעל האופק - קוטרו זהה בדיוק.

       

      שלך

       

      יוני

       

       

       

       

        21/5/09 22:47:

      צטט: סנה בוער 2009-05-21 22:38:32

      צטט: la nina 2009-05-21 22:28:52

      על הקיר ממש כמו מקרן שיקופיות. כאמור, כשניסיתי להתמקד בחלק התחתון של התמונה, האימג' כאילו התרחק מהקיר והתקרב אלי, והפך מאימג' דו מימדי ברור לכדור תלת מימדי מטושטש, ואז איבדתי את זה.

       

       

      נינה, עם עוד קצת ריכוז תצליחי להגשים את ישו, ובא לציון גואל :)

      תודה, נשמה, הרגשתי פתאום כמו שה תועה במדבר. סוף סוף הבנתי מה הכיוון :))

      איך שהוא מתגשם אני רושמת אותו לקפה ודואגת שהוא מציע לכולנו חברות. זאת באמת תהיה אתחלתא דגאולה.

       

        21/5/09 22:40:

      צטט: מחלון וכליון 2009-05-21 20:34:23

      אני מכיר את הישו הזה .

      בעניין מחשבה יוצרת מציאות- אתה צודק, הרבה פעמים יוצא שאני מאוד רוצה משהו ואני חושב על זה הרבה ואני גם יודע שכליון יתנגד לזה, אז מראש אני נותן לו חבטה בראש ומנטרל אותו ועושה מה שאני רוצה.

      אני יוצר לעצמי את המציאות שלי.

       

       

      חחחח זה מה שאתה חושב.

      למעשה, החבטה שאתה נותן לו בראש, זו הגשמת המציאות שהוא יצר.

        21/5/09 22:38:

      צטט: la nina 2009-05-21 22:28:52

      על הקיר ממש כמו מקרן שיקופיות. כאמור, כשניסיתי להתמקד בחלק התחתון של התמונה, האימג' כאילו התרחק מהקיר והתקרב אלי, והפך מאימג' דו מימדי ברור לכדור תלת מימדי מטושטש, ואז איבדתי את זה.

       

       

      נינה, עם עוד קצת ריכוז תצליחי להגשים את ישו, ובא לציון גואל :)
        21/5/09 22:28:
      על הקיר ממש כמו מקרן שיקופיות. כאמור, כשניסיתי להתמקד בחלק התחתון של התמונה, האימג' כאילו התרחק מהקיר והתקרב אלי, והפך מאימג' דו מימדי ברור לכדור תלת מימדי מטושטש, ואז איבדתי את זה.
        21/5/09 22:06:

      צטט: la nina 2009-05-21 20:28:12


      שמתי לב למשהו מעניין. יכולתי לראות את התמונה על הקיר רק כמכלול, כשניסיתי להסתכל על תחתית הזקן האימג' הפך למעין כדור תלת מימדי שהתקרב והיטשטש בו זמנית, ואחר כך כבר לא הצלחתי לחזור ל"הקרנה" הרגילה.

      מה זה?


       

       

      אני חושב שבמשך הזמן שבו אנחנו מתבוננים בארבע הנקודות, נצרבת התמונה באחד החלקים של מערכת הראיה

      במידה כזו, שלוקח למערכת כמה שניות ל"התנקות" מהתמונה. התמונה שאנחנו רואים על הקיר היא תמונת הנגטיב

      שלפני הפיתוח והתגשמות התמונה במציאות, כלומר, התמונה על הקיר, היא ההקרנה החוזרת על הרושם הנקלט, התמונה.

       

      גיליתי שעיפעוף מהיר עוזר להחזיק את התמונה על הקיר למשך יותר זמן.

       

      איך את רואה את התמונה על הקיר? תתארי יותר את החוויה ואת מה שאת רואה :)

        21/5/09 20:40:

      צטט: la nina 2009-05-21 20:39:32

      צטט: מחלון וכליון 2009-05-21 20:34:23

      אני מכיר את הישו הזה .

      בעניין מחשבה יוצרת מציאות- אתה צודק, הרבה פעמים יוצא שאני מאוד רוצה משהו ואני חושב על זה הרבה ואני גם יודע שכליון יתנגד לזה, אז מראש אני נותן לו חבטה בראש ומנטרל אותו ועושה מה שאני רוצה.

      אני יוצר לעצמי את המציאות שלי.

      זה יפה מאד, מחלון. נראה לי שאתה שניה לפני הארה.

       

       אני כבר מזמן מואר- מקפיד לעמוד מתחת לפנס.

        21/5/09 20:39:

      צטט: מחלון וכליון 2009-05-21 20:34:23

      אני מכיר את הישו הזה .

      בעניין מחשבה יוצרת מציאות- אתה צודק, הרבה פעמים יוצא שאני מאוד רוצה משהו ואני חושב על זה הרבה ואני גם יודע שכליון יתנגד לזה, אז מראש אני נותן לו חבטה בראש ומנטרל אותו ועושה מה שאני רוצה.

      אני יוצר לעצמי את המציאות שלי.

      זה יפה מאד, מחלון. נראה לי שאתה שניה לפני הארה.
        21/5/09 20:34:

      אני מכיר את הישו הזה .

      בעניין מחשבה יוצרת מציאות- אתה צודק, הרבה פעמים יוצא שאני מאוד רוצה משהו ואני חושב על זה הרבה ואני גם יודע שכליון יתנגד לזה, אז מראש אני נותן לו חבטה בראש ומנטרל אותו ועושה מה שאני רוצה.

      אני יוצר לעצמי את המציאות שלי.

        21/5/09 20:28:


      שמתי לב למשהו מעניין. יכולתי לראות את התמונה על הקיר רק כמכלול, כשניסיתי להסתכל על תחתית הזקן האימג' הפך למעין כדור תלת מימדי שהתקרב והיטשטש בו זמנית, ואחר כך כבר לא הצלחתי לחזור ל"הקרנה" הרגילה.

      מה זה?

        21/5/09 20:06:

      צטט: la nina 2009-05-21 18:13:09


      וואו, זה היה חזק. אני עדיין רואה אותו, כאן על המסך.

      אז בינתיים חוויה, אחר כך אולי תבוא גם מחשבה :)

      תודה :)

       

       

      מחכה לאחר כך :)
        21/5/09 18:13:


      וואו, זה היה חזק. אני עדיין רואה אותו, כאן על המסך.

      אז בינתיים חוויה, אחר כך אולי תבוא גם מחשבה :)

      תודה :)

        21/5/09 17:24:

      צטט: forte nina 2009-05-21 17:11:41

      מעולם הרישום אנחנו בעצם נלחמים במה שהמבדק הזה מוכיח.

      כי כאילו המוח חושב בשבילי כשאני מציירת דמות איך חלקים שהעין אינה רואה

      היד עדיין רוצה לדווח על זה.

      אחד מהמהלכים המעניינים ברישום.,זה בעצם לא להקשיב למה שהמוח מנסה לדווח

      אלא ליצור מניפולציה [כמו הקצרה של דמות] כדי שהדמות תהיה אכן מדוייקת.

      התרגיל ההפוך שנאלצים לעשות כדי שרישום יצא מדוייק מוכיח בעליל

      את אותו דיווח של מחשבה שיוצרת בתחושה שלנו מציאות.או נאמר ההיפך אם

      אצייר מה שהמוח שלי מדווח לא אצליח ליצור את אשליית הציור המדוייק.

      אהבתי את הרעיון כי הוא מסביר את האילוצים שאנחנו צריכים להביס כדי

      להצליח לדייק.למשל המוח מדווח לנו שיש קו אחד מהאוזן  לכתף.אך לא כן הדבר.יש

      קו נוטים לחבר את הקו הזה ולחשוב שהוןא אחד.מהאוזן עד שקע הכתף,

      אך יש קו שיוצא מהאוזן לעברהצוואר. אלו שאינם רושמים יוצרים קו מחבר אחד

      מהאוזן לכתף.

       

       

       

      תודה נינה,

      איזה אחוז מהמאיירים, לדעתך, מצליח לרשום ללא הקשבה, או השפעה, של המוח?

       

      לי זה נשמע הכי נכון, אבל גם הכי קשה לביצוע.

      להערכתי, מעט מאוד אנשים, יחסית, יכולים להגיע לרמה מדידטיבית כזו, זה בעצם תנאי מקדים להשראה, לא?

        21/5/09 17:11:

      מעולם הרישום אנחנו בעצם נלחמים במה שהמבדק הזה מוכיח.

      כי כאילו המוח חושב בשבילי כשאני מציירת דמות איך חלקים שהעין אינה רואה

      היד עדיין רוצה לדווח על זה.

      אחד מהמהלכים המעניינים ברישום.,זה בעצם לא להקשיב למה שהמוח מנסה לדווח

      אלא ליצור מניפולציה [כמו הקצרה של דמות] כדי שהדמות תהיה אכן מדוייקת.

      התרגיל ההפוך שנאלצים לעשות כדי שרישום יצא מדוייק מוכיח בעליל

      את אותו דיווח של מחשבה שיוצרת בתחושה שלנו מציאות.או נאמר ההיפך אם

      אצייר מה שהמוח שלי מדווח לא אצליח ליצור את אשליית הציור המדוייק.

      אהבתי את הרעיון כי הוא מסביר את האילוצים שאנחנו צריכים להביס כדי

      להצליח לדייק.למשל המוח מדווח לנו שיש קו אחד מהאוזן  לכתף.אך לא כן הדבר.יש

      קו נוטים לחבר את הקו הזה ולחשוב שהוןא אחד.מהאוזן עד שקע הכתף,

      אך יש קו שיוצא מהאוזן לעברהצוואר. אלו שאינם רושמים יוצרים קו מחבר אחד

      מהאוזן לכתף.

       

      ארכיון

      פרופיל

      סנה בוער
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין