הרבה פעמים בעשור האחרון, בו יצא לי לעקוב אחרי מוסיקה חדשה באינטנסיביות, בעיקר הודות לפלאי האינטרנט שמאפשרים זאת (בניגוד לניינטיז בהן הייתי יושב כל שבוע ומאזין לשידור המשובש של ה BBC כדי לקלוט את המצעד השבועי ולקוות שאולי הפט שופ בויז או מוריסי הוציאו סינגל חדש, בזמן שהיום אני יודע חודשיים לפני שהסינגל יוצא, ומוצא גם מוסיקה של להקות חדשות שבחיים לא שמעתי עליהן ושלא מדגדגות את 100 המקומות הראשונים במצעד) נדמה לי במהלך השנה שמדובר בשנה מוסיקלית חלשה.
הרבה פעמים זה גם נכון. אני לא חושב שזה רק ממרחק של זמן - או רק בגלל גילי המופלג - קחו כל שנה בניינטיז, בעיקר 1991-1997, ותבדקו כמה שירים ואלבומים בלתי נשכחים יצאו בה לעומת הכמות הזעומה של יצירות מופת שמנפיקה שנה ממוצעת בשנות האלפיים. אולי בעוד 15 שנה 2006, למשל, תיזכר כשנה מופתית מלאה בקלאסיקות, אבל משום מה אני לא רואה את זה קורה. יש דברים טובים ומעניינים פה ושם בתוך ים חסר תקדים בעומקו של זבל ומוסיקה גנרית שחוזרת על עצמה, אבל מאז 2001, השנה שהחייתה את רוק הגיטרות אחרי שנים של מדבר אלקטרוני עבש, אין אף שנה שממש הרגשתי לגביה שהיתה פורצת דרך. אין אפילו אף שנה שהרגשתי שהיצירה בה התגבשה לכדי איזושהי אמירה או תנועה קולקטיביים של מעבר לאוסף מקרי של כמה שירים יפים - שנה שהגדירה דור, או רוח מסוימת של תקופה.
לפיכך, אני שמח לומר לכם שאמנם עדיין מוקדם, אך 2009 מסתמנת בעיני כשנה טובה יותר מקודמותיה. קודם כל - קשה לי להיזכר מתי היתה השנה האחרונה בה כל חודש יצא שיר חדש שזינק מיידית להתמודדות על תואר שיר השנה שלי. השנה כבר הייתי בטוח כמה וכמה פעמים שמצאתי את שיר השנה וששום דבר לא יזי אותי ממנו, ואז נתקלתי בשיר מדהים לא פחות שבא משומקום בחודש שלאחר מכן.
בנוסף לכך, יש תחושה שבניגוד לגל הקצר והמעושה של ה "ניו-רייב" שהיה פיקציה יחצנית ועיתונאית, נוצרה תנועה מוסיקלית מובחנת, שאולי נדע להגדיר את היקפה באמת רק בעשור הבא. להקות כמו Foals מצד אחד ו Vampire Weekend מצד שני מזקקות את רוק הגיטרות למשהו מדויק מאד, משהו גיקי/ממוחשב/אלגוריתמי, ובכל זאת מצליחות לייצר תחושות עזות אצל המאזין (לפחות אם המאזין הוא אני). השנה יש פריחה של סאונד ה math-rock הזה בשילובים מוסיקליים מפתיעים של יוצרים צעירים שלוקחים את ניצני הגל הזה קדימה.
כזה בדיוק הוא השיר-שבו-התאהבתי-החודש שבאתי לספר לכם עליו- מי שעדיין לא מכיר, כי, כמוני, אין לו MTV TWO (תודה לך "יס"! המנוי שווה כל אגורה!) - סיכוי סביר שיודה לי על התגלית הזו עוד הרבה זמן.
אם לא מספיק שהשיר מגניב, ולוקח את ההשפעה של Vampire Weekend כמה צעדים קדימה מבחינה מוסיקלית, הרי שהקליפ המחשבי/חנוני בו חברי הלהקה משתלבים במבחר משחקי מחשב גיקיים הוא אחד המגניבים של השנה.
Everything Everything - Photoshop Handsome
והיות שלא כתבתי הרבה זמן (כי אף אחד לא קורא גם ככה) אפנק אתכם בעוד שלושה שירים שהכרתי לאחרונה-
שיר דאנס/היפ הופ די שגרתי, עם ראפ די מעצבן של קאניה ווסט (בניגוד לרוק, שהולך ומתאושש ומוצא שדות מקוריים לרעות בהם, מה שקורה להיפ הופ בשנים האחרונות לא פחות מטראגי. קאניה, סמל האיכות של הראפ בשנים האחרונות, הוא לא פחות מראפר בינוני עם כישורי הפקה שנתקעו במקום כבר הרבה זמן, אבל בעולם שבו ליל וויין, בחור חביב כלשעצמו, אבל נטול כל ייחודיות, הוא הראפר המצליח בעולם, גם קאניה בהילוך ראשון נחשב יהלום). אבל הוא משלב שתיים מהזמרות שאני הכי אוהב בשנים האחרונות- Santogold ו Lykke Li (אותה גם ראיתי בהופעה). מומלץ לצפות בקליפ המגניב הזה ב HD: N.A.S.A. feat Kanye West, Santogold and Lykke Li - Gifted
מי שעושה דרך מעניינת מאינדי/אלטנרטיב לאינדי/דאנס הוא Maps המוכשר (נדמה לי שמאפס הוא כינוי של יוצא אחד ולא להקה אם אני זוכר נכון):
ולסיום, פיקנטריה בטעם קארי: קורנרשופ חוזרים. הבעיה שהאינדי עם נגיעות המוסיקה ההודית שהיה מגניב בניינטיז (עוד לפני שפאטבוי סלים הפך את Brimful of Asha שלהם ללהיט מועדונים) הפך קצת מיושן ומונוטוני, על אף ההזדקנות המכובדת של חברי הצמד הנחשבים כעת Elder Statesmen מכובדים של דור הבריטפופ. Cornershop - The Roll Off Characteristics (of History In the Making)
ופרויקט מגניב ונוסטלגי- "איפה הם היום" של 30 הרכבי בריטפופ: http://www.nme.com/photos/britpop-bands-where-are-they-now/124155/1/1
שנה טובה! במפתיע... ונשיקות לאמא של פטל! |