0

8 תגובות   יום חמישי, 21/5/09, 16:43

(שיחזור של פוסט שאני אוהבת

מי שמכיר- משוחרר)

 


מכורבלת במעילה מתכווצת על ספסל,
תיק הבד למראשותיה.
הריק בליבה נלחם על מקום בין יאוש לתקווה.
אפופת ליאות מנסה לתפוס תנומה.
עיניה נפקחות ונעצמות חליפות.


אישה חמשושית באישון ליל
אי שם בחדר ההמתנה.  

  

מכורבל במעילו,

תיק הבד על כתפו.
אפוף ליאות פוסע אנה ואנה.
הד צעדיו, כמטוטלת בשעון
מפר את הדממה,

מפר את בדידותה.


איש חמשוש באישון ליל
אי שם בחדר ההמתנה.

דרג את התוכן: