הקדמה קצרה-

אתמול ציינו את יום השנה העשירי לחברי הטוב קובי מואטי.

את קובי היכרתי עם גיוסי ל"אשחר" שהיתה אחת מפלוגות החרמ"ש שלימים אוחדו לגדוד חרוב.

חברותנו התחזקה לאחר שהוא חזר כקצין לפקד על המחלקה בה הייתי סמל.

אם הזמן קובי נהיה החבר הכי טוב שלי.

כשנה וחצי לאחר שהשתחררתי, ביום בו נערך יום הסטודנט בת"א 12/5/99 קובי נהרג בתאונת אימונים.

מאז ועד היום לא הצלחתי להוציא את כל מה שיש לי על הלב

החלטתי שהשנה אני אומר את זה , אבל שוב, על הקבר לא הצלחתי לדבר.

אז הנה מה שרציתי להגיד ולא הצלחתי :

ההספד-

10 שנים שאני מנסה להיזכר בדמותך,

כחייל מצטיין שנותן כל מה שיש לו ,

כמפקד נערץ שמקבל מפקודיו אהבה והערכה אין סופית על מה שהוא נותן להם ו

יותר מהכל  כחבר מדהים שעשה הכל מהלב  בלי לבקש שום דבר בחזרה.

אתה הראשון שהכרתי שיישם את המשפט  "תתחיל בשיא הכוח ולאט לאט תגביר"

10 שנים- לא יאומן שאני מכיר אותך  פי 2 זמן מת מאשר הכרתי אותך חי.

10 שנים ועברו עדיין בכל יום שעובר  אני מבין עד כמה השפעת על חיי.

בהיכרותנו הקצרה  הצלחת להכיר לי צדדים בעצמי שמעטים הצליחו לעשות.

10 שנים שאתה לא שוכח אותי וכמו חבר טוב מגיע מדי  פעם לביקור- פעם בחלום פעם באמצע היום, תמיד עם החיוך הזה שלך בא לעשות לי מצב רוח טוב. אין אירוע שלא הגעת  לשמח אותי ואני רוצה להגיד תודה.

10 שנים שאני לא שוכח אותך נזכר בך דווקא בנקודות שמחות , חושב לעצמי כמה חבל שאתה לא פה ומנסה בכל הכוח לשמור על הזיכרונות שלנו שלא יעלמו לי , זה כל מה שנשאר לי ממך.

בכל פעם שאני שותה אלכוהול, תמיד יש "לחיים" אחד עם כולם ו"לחיים" אחד בפנים רק אני ואתה .

10 שנים עברו ועדיין בקושי הצלחתי להגיד משהו , 10 שנים שאתה חסר לי

10 שנים ולכל החיים .

אחי היקר, לעולם לא אשכח אותך

כמו שהבטחנו פעם - ניפגש בסוף ונצחק על הכול

יוגב