פרק 22-23 . סיפורה של סיגל . "מי זאת גלית? ולאן איציק נעלם?"
איציק נראה המום. אורנה השאירה אותו עם פה פעור. על אורנה אני יודעת, איציק סיפר לי עליה. עכשיו גם יצא לי להכיר אותה. אבל מי זאת גלית? איציק המשיך לעקוב בעיניו אחרי אורנה שנמרחה על איזה בחור. דווקא נראה טוב. גם איציק נראה טוב. איך היא מצליחה לתפוס בחורים טובים? היא נראית בחורה זולה. שתעשה חיים. איציק החליט שהוא צריך ללכת לשירותים. נשארתי לבד. לא להרבה זמן. כשגברים קולטים בחורה שיושבת לבד, הם פשוט נמשכים. כמו גלים אל החוף, כמו דבורים אל הצוף, כמו. הנה הראשון מתקרב. הוא בודק סביב, בוחן את הסובבים אותו מתיישב על ידי ומבטו אל הרוקדים. כאילו סתם, מצא כיסא פנוי. מידי פעם מגניב עין אחת אלי. אני מסובבת את ראשי ימינה, לכיוון שלו, הוא מחזיר את העין לעבר הרוקדים. אני מסתכלת על הרוקדים, הוא מחזיר את עין שמאל שלו אלי. רק שלא יהיה פוזל. זה קשה לאמץ ככה, רק עין אחת! המצב נהיה כבר בלתי נסבל. או שידבר, או שיקום וילך. אי אפשר להיות במתח כל כך הרבה זמן. שישאל 'מה השעה' או 'את לבד?' או משהו אחר. העיקר שיעשה משהו, בכדי שאוכל לנפנף אותו מהר. הוא לא מ-ד-ב-ר!! זה מעצבן אותי. אולי כדאי שאני אדבר איתו? מה פתאום! הוא יסיק מזה מסקנות. אני כבר מכירה את צורת המחשבה של הגברים. 'היא באה לבד? סימן שהיא מחפשת'. 'היא עונה? סימן שהיא מתעניינת'. 'היא פונה אלי? סימן שהיא רוצה להשתעשע'. גברים!! אין להם בטחון בגרוש, אבל יש להם דרישות מכאן עד חיפה. 'אני רוצה אותה יפה, חכמה, עצמאית, בעלת חוש הומור'. וכשיושבת על ידם בחורה כזאת, הם לא יודעים מה להגיד. מחכים לנסים. אם היא תגיד 'לא', אז היא סתם זונה. אם היא תגיד 'כן', אז נרוץ לספר לחברה. 'היא חתיכת זיון!!' זה מה שיש להם בראש. הקטע הוא, שאחרי הזיון, הם פשוט מסובבים לך את הגב. את רוצה עוד ליטוף, עוד מילה של אהבה, או סתם בדיחה טובה. כלום!!! נדה!!! הוא עבד קשה. תגידי תודה שהוא לא קם מהמיטה ומשאיר אותך לבד עם איזה תירוץ עלוב. 'אין לי כאן בגדים' או תירוץ אחר. אם הוא מחליט שהוא נשאר עד הבוקר, הוא פשוט נרדם. שילך!!! שישאיר אותי לבד!!! הוא עדיין פוזל לכיוון שלי. מניאק! אני רוצה שאיציק יחזור מהשירותים. ומהר! כמה זמן לוקח להשתין? הוא לא מבין שאי אפשר להשאיר בחורה לבד מול עדה של זאבים טורפים? הוא קם. הפוזל קם. בטח הוא ינסה להזמין אותי לרקוד. לא!! אסור לי להסכים לדבר כזה. הפעם הוא מביט בי ישר לרגליים?! משהו לא בסדר אצלי? אני מורידה את הראש הכל בסדר. אני מחזירה את ראשי למצבו הטבעי. הוא נעלם! פודל, רבע עוף, פחדן, חסר אופי. מה הוא חושב לעצמו? למה, מי הוא בכלל? סתם פוץ. מה, אני לא מספיק טובה בשבילו? אני לא נראית?! אני אוויר?! דו תחמוצת הפחמן?! אני קמה ממקומי ומיד מתיישבת שוב. זה מעצבן. אף אחד לא מתחיל איתי. זה לא יתכן. מישהו אחר בודק את השטח. הכיסא שעל ידי פנוי. הוא מדבר עם חבר שלו ומבטיהם עלי. הוא בטח אומר לחבר שלו 'שווה אהה , מה אתה אומר, נלך עליה?' 'חבל לך על הזמן!' אומר לו החבר 'היא יותר מידי יפה בשבילך, שוף על הפרונט' 'מה קרה לך, היא גרעינים בשבילי' עונה לו הבחור. 'רוצה להתערב?' שואל החבר. 'יאללה נתערב' אומר הבחור ולוחץ לחברו את היד. יופי, עכשיו מתערבים עלי. מה אני, סוס? שלא יתקרב אלי. הוא מתקרב.. "הי, תסכימי לרקוד איתי?" שואל הבחור את הנקבה שיושבת בכיסא שמאחורי. לא הולך לי היום. מזל שיש לי את איציק. אבל להיכן הוא נעלם? הבחור שהזמין את הבחורה, נתקל בסירוב. הוא מסתכל על חברו שעומד צוחק ומצביע עלי. "אפשר לשבת לידך?" שואל אותי הבחור שלא אמר נואש לתפוס בחורה. לא עניתי. הוא עדיין עומד, מסתכל ומחכה לתשובה.. "סליחה, אבל המקום הזה תפוס" אמר איציק שהגיח מאחור והתיישב על ידי בחיוך רחב. "איפה היית? כבר חשבתי שאולי טבעת בשירותים" אמרתי בחיוך מזויף וכועס. "היה תור ארוך בשירותים" שיקר לי איציק בלי בושה. "למה, אורנה הייתה שם? תפסה זיון סוף סוף?" שאלתי כי חשדתי. ואיציק ענה בשחצנות: "איתי?? היא הייתה מתה"
פרק 23 סיפורה של גלית יש לו מישהי אחרת? אני באה!!" העבודה קשה, מלא בליינים הגיעו הערב אל הפאב, פייר הטבח שלנו קורא לי. "יש לך טלפון דחוף" אמר פייר בחיוך ודחף לי את השפורפרת לפרצוף. בצד השני של הקו, רעשים של מוסיקה , רחשים של אנשים וקולה העמוק של אורנה שמבשרת: "אל תשאלי מה קרה! אני נמצאת במסיבה. ואת מי אני רואה?? את איציק!!" "מה את או-מ-ר-ת!! את " לא - ר-צי-ני-ת" עניתי מופתעת מההודעה הלא צפויה. "הוא נמצא פה עם איזה מישהי. נראית קצת סתומה. אני לא יודעת מה הוא מצא בה" אמרה אורנה בהתלהבות. "זהו, זה מה שמגיע לו!! שילמד להעריך בחורה על רמה" עניתי בשמחה לאחר ששמעתי את תיאורה המדויק של חברתי הטובה. "לדעתי, אחרי הערב הזה, הוא יהפוך עולמות בשביל למצוא את הטלפון שלך" עודדה אותי אורנה. "את חושבת?" שאלתי בחשש שאתבדה. "בטח, היא לא רמה, אין לה שום סטייל, סתם בחורה מהרחוב" שחררה אורנה פרטים נוספים. "אולי כדאי שאבוא עכשיו?" שאלתי כי רציתי לגמור עניין עכשיו. "לא צריך מתוקה. אני כבר דאגתי לך. תסמכי עלי" "מה כבר עשית?" שאלתי כי ידעתי שאורנה משוגעת אמיתית. "מסרתי לו ד"ש חם בשמך" ענתה בטבעיות. "מה???? מה הוא אמר?" "כלום. מסרתי לו ד"ש והלכתי. אחרי שתי דקות הוא קם כאילו לכיוון השירותים וחיפש אותי, כנראה בשביל לקבל פרטים נוספים. התחבאתי לו, אז הוא הלך לשירותים וחזר למכוערת שלו" "מסכן, בטח הרסת אותו" אמרתי בשמחה. "הוא ירוץ אלייך חמודה. עכשיו כשהוא יודע שאני מכירה אותך, הוא בוודאי יתקשר אלי מחר" "אולי כדאי שאבוא בכל זאת?" שאלתי כי . סתם, זה מעניין. "את יכולה לצאת מהעבודה?" שאלה אורנה שאלה חכמה. "לא! אין סיכוי. יפטרו אותי. טוב, נחכה למחר" אמרתי בחוסר ברירה. השיחה נסגרה באופטימיות. יש לאיציק ד"ש ממני, משמע אני קיימת. אני שוב בתמונה. מעניין מי זאת הדפוקה שנמצאת אתו. בשולחן מס' 17 יושבים חבורה של כמה בחורים ששותים בירות וצוחקים. אני מקווה שייצאו מהר. אין לי כוח לשרת רק שולחן אחד. עכשיו, גם אין לי סבלנות בשבילם וכל קריאה שלהם אלי נתקלת בחיוך מאולץ מצדי. סוף סוף מגיע מצדם השאלה הנחשקת 'הי בובה!! אפשר לקבל חשבון?' . הפעם החיוך המאולץ הפך לחיוך אמיתי ומלא ויטמינים. שלוש שניות והחשבון מונח על השולחן עם 6 סוכריות. עוד חצי דקה וכרטיס האשראי שלהם חוזר לחתימה. לפחות השאירו טיפ יפה. פצצה. אספתי את הכוסות וניקיתי את השולחן. "את ממהרת?" שאלה אותי ריקי חברתי לעבודה. "כן! אני חייבת לעוף!" עניתי בלחץ. "או-קי תלכי, אני כבר אסגור" אמרה ריקי שהפגינה חברות אמיתית. לא עברו חמש דקות ואני נוהגת לכיוון אולם האירועים באוניברסיטה. אני באה חמוד. תחכה לי. אני אגאל אותך מכל המכוערות, הדפוקות והסתומות שמסובבות אותך. חמש-עשרה דקות ואני מחנה את הרכב בחניון של האוניברסיטה. השעה כבר מאוחרת ואין מכירת כרטיסים. מגניב, הכניסה חופשית. אני עולה במדרגות המובילות לאולם האירועים. איציק עומד מולי בקצה המדרגות. אני נעצרת. הוא לבד? לא נעים לי, אחכה שיזוז. בחורה יפיפייה נצמדת אליו והוא כורך את ידו סביב מותניה. הם יורדים במדרגות. אני קרובה אליו במרחק נגיעה. בושה. מה אני עושה פה? פדיחה!! איציק מסתכל עלי תוך שהוא יורד מחובק עם הבחורה שאתו. הוא אפילו מסובב את ראשו אלי כשהוא עובר לידי. "הי!" אני אומרת בקול שכמעט ולא נשמע. והוא מהנהן בראשו כמזהה ולא יכול להגיב......
המשך יבוא.....
|
תגובות (1)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#