זכרונות של עו"ד מזדקן
פוסטים פופולאריים
-
יפוי כח קונסולרי. תיק רב שלבי.
10/5/19 | 5284 צפיות
-
ועדות ומכרזים
12/6/09 | 7746 צפיות
-
בית המשפט
16/9/08 | 1179 צפיות
-
ההנהלה הראשית
19/9/08 | 929 צפיות
-
בחינת קבלה ללשכה
24/10/08 | 1343 צפיות
-
ענינים של הבנה
17/9/09 | 1039 צפיות
פוסטים אחרונים
- עברית קשה שפה 28/8/19
- יפוי כח קונסולרי. תיק רב שלבי. 10/5/19
- בנקים - וכיצד מדברים עמם. 3/4/19
- בעיריה עובדים בשבילך. 30/3/19
- אריאל דר, עו"ד – כריש תעבורה. 28/2/19
- חווית שירות (פלאפון) 21/1/18
בית דין משמעתי - שני סיפורים
האנס.
מובא בפנינו מי שכבר הורשע באונס אישה שעליה היה ממונה. פעמיים. ערעורו נדחה בעליון, והוא מרצה ארבע שנים בבית הסוהר. (אצלי הוא היה יושב ארבעים, אני גם לא מאמין במתן הנחה על כמות בגזר דין פלילי. אבל מה אני מבין בזה?...). הוא מובא לדיון כשהוא באזיקים. אני סוקר שוב את החדר הגדול בו מתנהל הדיון. שלושה חלונות מסורגים. דלת אחת בפינה. האנס, רבע עוף בלתי מרשים בעליל, יושב בפינה הקודקודית לדלת כשעוה"ד שלו לידו. אמנם הייתי פוסק לו 40 שנה – אבל האזיקים על ידיו נראים לי מיותרים. אני שואל את השוטר המלווה אם לדעתו יוכל למנוע ממנו בריחה גם בלי אזיקים. השוטר, היושב ליד הדלת, מהנהן לחיוב. אני מבקש ממנו על כן להסיר מן האנס את האזיקים כל עוד הוא באולם.
אונס, הוא כמובן עברה שיש עימה קלון, אבל עוה"ד של הנאשם אומר שזו אינה בהכרח עברה שיש עימה קלון, ואף מרחיב ואומר שיש לו אסמכתאות בנושא. איני מעלה על דעתי מצב בו אונס אינו מעטה קלון על האנס, אבל איני מומחה בנושא, במקום לומר לו בשפה משפטית נאותה שלא יבלבל את המוח, אני שואל אותו אם יש לו אסמכתאות לכך. עוה"ד טוען כמובן שבידו אסמכתאות לכך. כאשר אתה מתמנה למשרה שיפוטית, אתה מתחיל להבין את השטויות ששופטים עושים, מיד ראשונה. אני נותן לסניגור זמן להגיש טיעונים בכתב לנושא, ומורה לתובע להשיב תוך זמן אחרי קבלתם. התובע עף לאוויר ומנסה לומר לי ש"אין חיה כזו". אני עונה לו שהסניגור טוען שיש – ועלינו לתת לו הזדמנות לטעון. עם הזמן, אני מקבל מן הסניגור שניים וחצי עמודים, ערמת קש וגבבה, בבל"ת מוחלט, סיכומי טיעון המתאימים לרפד תחתית כלוב של קנרי, אבל לא של תוכי – הוא חכם מדי. מנגד אני מקבל מן התובע כ-30 עמודים של טיעונים מוצקים וממוסמכים על קלון. שלושים עמודים שמשמעותם אחת – חוסר אימון מוחלט בכישוריו של אב בית הדין. אני מתנצל בפני התובע, כמובן, באולם ובאזני כולם. אבל זה כל מה שאני יכול לעשות. את הזמן והאדרנלין שהוא בזבז על השטות הזו, אין בידי להחזיר. לפחות את הלקח למדתי. בפעם הבאה שמישהו ינסה למכור לי ששחור ולבן זה אותו צבע – ואחליט שהדבר שווה בדיקה – רק הוא יגיש טיעונים, ורק לאחר קריאתם אחליט אם לבקש תגובת הצד השני, או לדחות על אתר.
והמשפט נמשך. ברור שאנו מרשיעים, אחרי הכל, הרשעה במחוזי, שעמדה במבחן הערעור, אינה דבר שבית הדין המשמעתי מוסמך בכלל להתעלם ממנו. התביעה דורשת פיטורין + תשלום 40 אחוז מפיצויי הפיטורין בלבד, שישולמו למשפחתו (הוא התומך היחיד במשפחתו ובהוריו) ולא לו, ופסילה לעבודה בשירות לעשר השנים הבאות.
לטיעונים לעונש, מופיעות שתיים ממנהלות אותו מוסד כעדות אופי מטעם הסניגוריה. אחרי שהן מעידות כפי שנתבקשו – יש לי אליהן שתי שאלות זהות: 1. את יודעת מה עשה הנאשם? 2. אז מדוע את מעידה לטובתו? מנהלת המוסד עונה לי, כי היא היתה זו שעלתה על האונס, היא זו שעודדה את הקרבן להתלונן, וכו'. היא מעידה כאן, משום שהנאשם הוא אמנם מה שהוא, אבל יש לו משפחה שהוא תומך בה, והיא מעוניינת שפיצויי הפיטורים שלו ישולמו למשפחתו, שיהיה להם ממה לחיות בעת שהוא במאסר. לגיטימי. עדת האופי השניה, כפופה לראשונה. היא ממונה על חלק מן המוסד הכולל את המבנה בו עבדו הנאשם והנאנסת. היא מסבירה לי כי היא "לא יודעת מה קרה", היא "שמעה כל מיני דברים, אבל הוא עובד טוב ולה אין טענות אליו". גם מסתבר משאלותי אותה, שעד להגשת כתב האישום/עד פתיחת הדיון, הופסקה השעייתו, הוא הוחזר לעבודתו הקודמת, כממונה על הנאנסת, ואותה העבירו למקום אחר, בו לא הסתדרה – ועזבה. עדות זו, והבהרות אלה, גורמות לי להסיק כי קודם כל - אסור לאיש הזה לחזור אי פעם לשירות המדינה. אם יבוא שוב –לא יהיה גם הפעם מי שיגן על מי שתהיה כפופה לו. מסקנה נוספת אינה חדשה עבורי. גם אם ששה שופטים בשתי ערכאות יפסקו שהאיש אנס – עדיין תימצא אותה ממונה ש"לא תדע". אנו גוזרים פיטורין, ופסילה לצמיתות משירות המדינה. ביטול זכותו למחצית מפיצויי הפיטורין, ומתן המחצית הנותרת לנתמכים על ידו.
המורה שלא התייצבה לבדיקה רפואית.
כרגיל, אני מקבל בדואר את כתב האישום. האישום הוא כי מורה מסויימת לא התייצבה לבדיקה רפואית כאשר נצטוותה לעשות כן. בכתב האישום לא מפורט אופי הבדיקה הרפואית. הסיפור הזה לא מריח טוב, אבל אין לי מושג אם מדובר בשקית אשפה בת שבוע – או בפגר פרה בן שבוע. לפני פתיחת הדיון אני פוגש בחברי המותב האחרים, שאינם יודעים יותר ממני. אני מעלה השערה, בעקבות מקרה שהתפרסם, שרוצים שהיא תיבדק אצל פסיכיאטר.
אנו נכנסים לדיון, ושם מסתבר שאכן, היא הוזמנה לבדיקה פסיכולוגית. אני מנהל שיחה לא פורמאלית, כדי לנסות להבין מה קורה כאן. תחושת חוסר הנוחות מתגברת. אני מרגיש שהענין אינו כפי שהוא נראה – אבל לא מצליח להבין מה מאחורי הסיפור. הזמן עובר מהר. אנו קובעים ישיבה נוספת. אני מקווה שעד לישיבה הבאה כבר אבין יותר. לקראת הישיבה הבאה אני תופס את נציג המשרד בצד ושואל אותו, מה בעצם הוא רוצה. נאמר שארשיע אותה, ואנזוף ואקנוס – מה אז? "אז אני אוכל להציע פיטורין בתנאים מועדפים". "אז תציע לה עכשיו". "זה לא עובד ככה."
אני מושך את זה עוד איזה חצי שנה לפני שאני קורא כמו שצריך, כלומר, מבין כראוי, את המסמך שנמצא בפני כל העת. ההזמנה להיבדק – היא הזמנה להיבדק אצל פסיכולוגית. "פסיכולוגיה אינה רפואה – ופסיכולוג אינו רופא" – אני פוסק, ומזכה. הנציבות מערערת לעליון. שם הם דווקא מציגים הזמנה לפסיכיאטר. העליון רוחץ אותם למשעי, אבל גם אני איני יוצא נקי. היה עלי להיכנס מיד להוכחות, ולא לשרך את רגלי. צודקים, אבל אם הייתי מבין מהר יותר – הייתי יושב בעליון בעצמי.
התיק מוחזר אלי לשמיעת ראיות מלאה ומושלמת. אני שואל בשקט את התובע מדוע הציגו לי הזמנה לפסיכולוגית, כאשר בידם הזמנה לפסיכיאטר – והוא מספר לי את סיפורם של באי הכח מאז ומעולם. הוא יכול להציג לי – רק את מה שמציגים לו. אני שומע את הראיות, לאט וביסודיות. אני מבקש להבין על סמך מה שלחו אותה לפסיכיאטר, שהרי ברור כי הוראה לבדיקה רפואית אסור שתהיה שרירותית. הם מציגים לי מיני פרוטוקולים בהם כתוב כי "התנהגותה מוזרה". מובן שלישיבה הבאה עליהם להביא את הכותב, וכן מישהו שיוכל לומר לי מהי אותה "התנהגות מוזרה".(אני נוטה לשרוק להנאתי, ובימים ההם, גם נהגתי להדיח כלים. לא התנהגות מוזרה?). אני גם מאיץ בנציג המשרד לנצל את ההפסקות שבין דיון לדיון, כדי לסיים עם הנאשמת בשקט, את מה שאמור היה לסיים בלי משפט בכלל. ובכן, מביאים לי עדה אחר עד, המעידים בפני בצורה נחרצת כי התנהגותה של הנאשמת מוזרה. אני שואל כל אחת ואחד מן העדים מהי אותה התנהגות מוזרה (אני נזהר מלתת דוגמאות – אני שואל שאלה כללית). הם לא מצליחים לתת דוגמה אחת. ועוד לא הגענו להצגת עמדת ההגנה. מישיבה לישיבה (אף אחד לא ממהר לשום מקום) מבינים התובע ונציג המשרד, שעוד הצלחה בעליון לא תהיה להם.
בעבור כשנה ומחצה מתחילת הדיון, מקפלת התביעה את המאהל, מבקשת לבטל את האישום, ונציג המשרד לוחש לי שהמו"מ לעזיבתה את המשרה מצוי בשלבים מתקדמים. |
תגובות אחרונות
-
ronijavinski
בתגובה על מצוות ניחום אבלים
-
מכבית- coach לכתיבה
בתגובה על יפוי כח קונסולרי. תיק רב שלבי.
-
תנועת כמוך
בתגובה על עברית קשה שפה
-
תנועת כמוך
בתגובה על בעיריה עובדים בשבילך.
-
תנועת כמוך
בתגובה על בנקים - וכיצד מדברים עמם.
-
bonbonyetta
בתגובה על אריאל דר, עו"ד – כריש תעבורה.
תגובות (20)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כפי שאת קוראת, ניסיתי כוחי בשניהם.
בדיונים המשמעתיים אכן הייתי פחות משפטן, ויותר אדם שמנסה להבין מה עומד מאחורי הסיפור שהצדדים מנסים למכור לי.
סוגיות במקרקעין - באמת צריך להיות משפטן כדי להתעניין בהן.
סיפורים מעניינים מאוד.
נראה לי יותר מרתק לעבוד בדין המשמעתי מאשר
במקרקעין ונדל"ן
תודה רבה.
למען הדיוק, התואר בבתי הדין המשמעתיים הוא דיין, לא שופט.
ושופטים טובים ממני כיהנו ומכהנים גם כיום,
הבעיה היא שרק מעטים מהם כותבים זכרונות.
ממש סיפורים מעניינים
נכתב בצורה יפה ומרתקת
ממש נחמד לדעת שהיו שופטים כמוך
שמעון
תודה,
התיקים המוזרים, הם אלה הנותרים בזכרון.
מה שהדהים אותי לאורך כל התקופה בה שימשתי כדיין, היתה האקראיות בה נבחרו הנאשמים.
הובאו אליך מקרים מינוריים, כאשר ידעת שמקרים חמורים בהרבה נותרים בלא טיפול כלשהו.
משהו מזה הופיע בפוסט הקודם, ואולי יופיע גם בפוסט הבא.
לא פעם חשתי שיקולים זרים שמאחורי הגשת האישומים, ובמקרים כאלה הקשיתי על חיי התביעה.
תודה, אריאל. מרתק להציץ לתוך עולם השיפוט, מה גם שאתה מתאר אותו בצורה כה חיננית וכנה, אפילו כשהמקרים עצמם רחוקים מכך (וכנראה הם כאלה ברוב המקרים).
סיפור מוזר, סיפור המורה בעלת ההתנהגות המוזרה...
אצל עו"ד - כל שאלה, אינה אלא מבוא לשתיים נוספות. נתתי לך הנחה כשהשארתי אותך רק עם שתיים.:)
יופי, ועכשיו השארת אותי עם שתי תעלומות מוזרות!
לפני מותו, אמר איינשטיין משפט בגרמנית.
איש באותו מעמד לא הבין גרמנית ואין לדעת אם איבדנו משפט בעל משמעות, ומה היה - או לא.
התעלומה השניה המטרידה אותי היא מהי אותה התנהגות מוזרה.
ואני עדיין נשארתי במתח... אז מהי התנהגות מוזרה?
אחד אחד,
ברור שכדי להתקדם, אתה נזקק ל"פוליטיקה פנימית", "יחסי ציבור" וכו'. לינקולן נזכר כמדינאי ענק, אך אם לא היה פוליטיקאי חריף - לא היינו שומעים עליו.
נכון, כמה מן היושבים שם תמיד היו מי שהגיעו בזכות מוצא/אורח חיים ("ספרדי" "דתי" וכו'). ובשנים האחרונות גם כמה בחירות פוליטיות בעליל - לצד כמה החמצות משוועות (ביין, קרמניצר - אם נעצור בתקופת ברק). אבל זה לא אומר שמי שאינו מקורב, אינו ברשימה. כרגע הענין עוד רחוק מלהיות אקטואלי, אבל כאשר תעשה לעצמך שם, ולא באמצעות אוזן של עבריין, תהיה האופציה אפשרית גם עבורך. (ועד שזה יהיה אקטואלי - לא כל היושבים שם כיום עוד ישבו שם).
חלילה לא תבוסתן.אני תמיד מוכן להיאבק עבור מה שנראה צודק בעיני ובתנאי שזה שווה את המאמץ. איני חושב גם שהדרישות היחידות הן להיות משפטן מעולה ובנאדם. הרי אתה יודע בדיוק כמוני שחלק משופטי העליון אינם עונים להגדרת "בן אדם" וחלקם ממש לא משפטנים בחסד.
אתה גם יודע שיש דרישות מאד ספציפיות להצטרפות למיליה הזה. לגרוס אחרת זו פשוט עצימת עיניים הגובלת בחוסר תו"ל (
).
גם אם יקבלוני אין לי רצון לשבת בחברתם של אלה המרכיבים כיום את ביהמ"ש העליון (רובם לפחות).
בוא נסכם. מי שאומר שקר הניתן לגילוי בשקידה סבירה, הוא גם שקרן וגם טיפש.
עבודה היא קשה ותובענית כאשר האדם מתייחס לעבודתו ברצינות, בין כעו"ד ובין כשופט.
נכון, כשופט אחריותך רבה, אבל אם לקוח שלך מפסיד משום שחיפפת - אחריותך כבדה לא פחות.
אשר ל"אי התאמתך למאפייני האליטה היושבת בעליון" - לא קונה.
משפטן מעולה ובן אדם. אלה התכונות הנדרשות.
מובן שמי שמחליט מראש ש"לא ירצו אותו" - חוסך לעצמו את כל ההתמודדות.
האבא שלי אמר פעם אחת, משפט עליו אני חוזר רבות: "עצלן הוא חצי נביא".
גם תבוסתן.
שלא תחשוב שאני חלילה חושב שבעבירת אונס אין קלון, יש גם יש.
לגבי עבודת הסניגור שטען כי יש לו אסמכתאות כי אין בעבירת אונס קלון,
זה לא שקר, זאת טפשות ראוייה.
לעניין המורה, אכן, אולי משוגעת אבל לא טפשה.
עם הזמן, אני מקבל מן הסניגור שניים וחצי עמודים, ערמת קש וגבבה, בבל"ת מוחלט, סיכומי טיעון המתאימים לרפד תחתית כלוב של קנרי, אבל לא של תוכי – הוא חכם מדי.
אהבתי :)
מקצוע השיפוט נראה קל (יחסית) ממבט חיצוני אבל ברור לי שהוא בדיוק ההיפך מכך - קשה ותובעני ומטיל אחריות מאין כמוה.
אישית מעולם לא שאפתי להתמחות בעליון או להיות שופט - אבל זה בעיקר כי לא אתאים למאפייני האליטה היושבת בעליון ולשבת בשלום או במחוזי בלי אופק קידום לא נראה לי כזה מושך. בנאדם צריך שיהיה לו אופק להתקדם אליו.
1. מה שאני רוצה מהסניגור - אין לי בעיה שהוא טוען שאין קלון, אבל שלא ישקר לי. כשאין אסמכתא לכך שאונס אינו עברה הנושאת עימה קלון - שלא יגיד לי שיש.
2. אותם ששה שופטים שקבעו שהוא אנס פעמיים,קבעו גם שהוא יורחק מן החברה לארבע שנים בלבד. על כך אין לי שליטה. בית הדין המשמעתי מתייחס לאספקט המשמעתי של התנהגות עובד מדינה לגבי שירות המדינה בלבד. אין לו כמובן סמכות להאריך את המאסר (עוד זה חסר), אבל גם אין הוא יכול לקבוע לגבי העסקתו של אדם בכל מקום שאינו שירות המדינה - אם המעסיקים יחליטו שאדם זה מתאים להם.
3. עמידתה על כך שלא תלך לבדיקות אינה מוכיחה שאין היא משוגעת. היא בהחלט מוכיחה שהיא אינה טפשה.
וזה לא אותו דבר...
אריאל, שוב תודה, נהדר.
בסיפור הראשון, מסכן הסניגור, מה אתה רוצה מימנו? שילמו לו והוא טען.
אני הייתי מעמיד לכם שם את שאלת הקלון, הרי, אם הוא לא מתאים לעבוד עקב
הקלון בסקטור הציבורי (עובד מדינה), אזי בסקטור הפרטי למשל בנק כן?
ואם כן, למה בבנק כן וכעובד מדינה לא?
ככלל שאלת הקלון יוצרת בעייה, אם הוא אנס וראוי להיכנס ל 40 שנה בפנים,
שיכניסו אותו ולא נראה אותו כלל מסתובב ביננו כי כך ראוי.
אבל להכניס אותו ל 4 שנים ואחרי ריצוי העונש לומר לו עובד מדינה לא אבל בבנק כן,
מה בדיוק הואילו חכמים בתקנתם? מי מוגן כאן?
לעניין המורה, נהניתי "מהצניעות", "שאתה לא יכול להבין מה שהעליון יכול", עובדתית,
ברור הוא שהחליטו להיפטר מימנה וניסו לעשות זאת על ידי החתמתה כמשוגעת.
דווקא עמידתה על כך שלא ללכת לבדיקות וכן לא לוותר להם מעידים בדיוק ההיפך.
לענות במשפט או בפוסט?
קל יותר לשפוט, אתה לא כבול לעמדת הלקוח. אתה לא חושש מלשאול שאלה. אתה חפשי לברר את כל האמת.
אבל זו היתה גם אחת הסיבות לפנייתי למגזר הציבורי. שם, כשמסתבר לי שיש צדק בטענת הצד שכנגד - אין לי בעיה לסגור עימו על המגיע לו. כך שמבחינה מסויימת, עו"ד במגזר הציבורי הוא גם שופט.
נהניתי לקרוא.
מה היה לך קל יותר: לייצג או לשפוט?