| מודה. אני לא רגילה לזה. כמו ללכת על חבל ולדעת שאם תיפול יש שם ריק עמוק ושחור שלא יעצור אותך. הידיעה הזו שזו רק אני. שום חבר טלפוני. שום גלגל הצלה. אני לבד. הכל לבד. מחליטה לבד. עושה לבד. הורסת לבד. בונה לבד. ישנה לבד. קמה לבד. שותה קפה לבד. אוכלת לבד. בים לבד. עם אנשים לבד. עם חברים לבד. אין במה לאחוז. אין על מה להישען. בסוף העייפות תכריע. ו א צ נ ח ל ב ד |
noontet
בתגובה על חתולי רחוב
noontet
בתגובה על על החוף
תגובות (71)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כולנו ב-לבד בלב אחד (:
ומה יקרה
אם באמת
אבל באמת
נצנח וניפול
אל תוך הלבד
בלי פחד
בלי להיאחז
בעולם שבחוץ
פשוט נרפה
את האחיזה
מה נגלה שם ?
הקדשתי כמה וכמה פוסטים בדיוק לזה,
את מוזמנת... !
מה זה פה, אפחד לא הציע לך ביחד-נס איתו?
אני מקווה שלפחות מאחורי הקלעים.
לא ממש. אבל כנראה שאני צריכה לעבור את זה...
מפחיד הלבד הזה , אבל לדעתי הוא גם טוב .מה את חושבת ?
טוב לך הלבד הזה ?
אתה חמוד אתה!
עם כזה תוכן איכותי לא תישארי לבד לאורך זמן
תודה
*
תודה.
ואפסיד הכל לבד.
בדרך למטה אתה לבד, וגם בדרך למעלה אתה לבד...
שיר טוב.
גם אם שוב אעצום את עיני
השמש תזרח
וכולם יחיו כאן טוב גם בלעדי...
http://www.youtube.com/watch?v=5lmYktzulNc
אז אולי תטווה לנו איזו רשת ביטחון?
חיבוק של סולידריות, אחות. אולי הידיעה שיש עוד כמוך, יש בה גרעין של נחמה. באופן מוזר, נעם לי לקרוא...
חיבוכנף גם לך :)
ביום שתביני כמה עוצמה יש בלבד
כבר לא תהיי לבד
יהיה לך את עצמך...
חיבכנוף לך =חיבוק כנפיים
בהחלט יש דברים גרועים יותר...
עדיפים לי רגעי ההנאה (ללא כתיבה) מאשר הכתיבה.
"ישנם דברים גרועים יותר
מלהיות לבד
אך לרוב לוקח שנים ארוכות
להבין זאת
ובדרך כלל
כשאתה מבין
זה מאוחר מידי
ואין דבר גרוע יותר
ממאוחר מידי. "
וולבק אמר את
קאמי אמר את
עכשיו תורך
עדיף באמת שברגעים של הנאה
העיניים \ ידיים \ רגליים \ מחשבות
יהיו במקום אחר.
הוירטואליה - מוטב לשמור אותה על אש קטנה.
יש הרבה רגעים של הנאה, אבל אז אני לא כותבת...
אני רושמת את זה :)
עם אנשים לבד.
במקום להלחם אפשר ללמוד
להנות.
ודווקא כשמתחילים להפיק הנאה
הכל מתחרבן וכבר לא לבד יותר.
אכן, עולם ומלואו.
אני מוכן להיות חבר טלפוני :)
:)
תודה
ואז תקומי לבד ....
יש בך כוח ....
להפסיק את בניית החומה הזו ....
לעצור .... לחשוב .
דיי לבד ...
הגיע הזמן לשינוי .
*
בסופו סופו סופו של דבר נראה לי שאנחנו מסכימים :)
בסופו סופו של דבר?
נראה לי דוקא יש סיכוי
הבעיה זה בדרך
לא חושב שזו שיכחה
אלא צורך רצון ואמונה
וכשהולכים ביחד כיברת דרך
ונפרדים מתחזק הצד הזה שאת מדברת עליו
מעדיפים לבד מאדירים את ה"אמת" כביכול
שמכה בפנים לבד אנחנו בחיים עוטים ציניות כלפי ה"ביחד"
אמרתי ...
זו שאלה טובה
שיש לה תשובה אבל לא פשטנית
וכשזה יהיה קיים בפועל
זה יהיה גם פשוט בתכלית
יותר מזה?
הכרת ערך עצמך מקומך הכרת הגבול
של כל פרט ופרט ולקיחת אחריות כלפיו
רק היא מאפשרת התחברות שתחזיק שתשלים
שתיצור הרמוניה ותרחיב את האני העצמי
והאחר
הרמוניה מסוג
השלם גדול מסך חלקיו או איך שלא אומרים את זה
ועל דרך החכמה היהודית
"לא מצא הקדוש ברוך הוא בעולמו כלי מחזיק ברכה אלא השלום"
משהו כזה
נ.ב. זו לא השקעה אולי תרפיה
לא יכול להגמל מזה
עמך הסליחה
:))
התגובה שלך יותר ארוכה מהפוסט שלי... סחתיין על ההשקעה :)
נראה לי שברמה הכי נמוכה (ואולי מגיל מסוים), זה בסופו של אתה לעצמך.
נכון, כולנו מורכבים מאנשים וחוויות שסביבנו והם מורכבים מחלקים שלנו. אבל אנחנו היחידים שאחראים לעצמנו. לא חברים, לא בני משפחה וגם לא בן זוג יהיו שם בכל מחיר ובכל מצב. אנחנו מנסים לשכוח את זה כי זה מבאס. אבל אנחנו מתנהלים בצל הפחד הזה כל חיינו. זה מה שמאפשר לנו לחיות ביחד...
שאלה טובה
נראה שהלבד הזה בא מאכזבה
סוג של התפכחות
נו מאן איז אן איילנד
או איים בזרם מתנגשים מתערבבים לפעמים הופכים לאחד
אבל הבקיעים מאיימים תדיר והתשוקה לכל כיוון הורסת
עניין של בגרות בשלות ועדיין למצוא בן זוג מתאים
וגם דומה ברמת הבגרות הזו
סוג של החלטה גם היא נידונה לטלטלות פעם מצידו ופעם מצידה
לפעמים נדמה שהעולם הזה כמו אי המתים או הגלות
בהשרדות של החיים
מה שבטוח מליונים מושקעים בהפקה הזאת
והפרסים לא נמדדים בכסף
ההתכנסות הזאת עוד תוליד טוב
סוג של ביחד משודרג וכן הלאה
נו גרנטי וואטסו אבר
ויש אומרים שזה כל הקסם
עובדה כולם רוצים לחיות
והחיים באמת בכלל במקום אחר
כי כאן זה עלמא דשיקרא כמו שאמרו כבר חכמים
ולו מעצם העדר האמת וחסר הבהירות
נעלם אחד גדול סוג של נסיון
התת מודע מכיר במתנה
שיש בהתנסות הזאת
בטוב וגם ברע
וירא אלהים את כללללל אשר עשה
והנה טוב (יצר טוב)
מאד (יצר רע)
יצירה
*
פתאום הזכרת לי תקופה שבה הייתי לבד בחו"ל ושמעתי את השיר הזה פעם אחר פעם... אם כבר לבד אז שיהיה בתנועה...
:)
תודה.
חג שמח!
http://www.youtube.com/watch?v=C3ZzorFkgeE
היי את לא לבד. אין לבד, ביום את רואה צל הולך איתך ובלילה הדממה שלך מלווה אותך.
את עם עצמך ואל תגידי שלא כייף להתווכח להתרווח להתעודד לרחם על עליך...
אין לבד. כמו שאת כאן עם זרים מגיבים עם רק תרצי שיגיבו להתנהלות שלך.
אף פעם אנחנו לא לבד, ולכן לעיתים יש צורך להיות לבד ממש. אבל יקירה אין, אין לבד.
חייכי כשאת רואה אותך, חייכי שאת חושבת שאת לבד כי את לא, ויפה לחייך לאחר כי חיוך יחזור וילבב. חג שמח
א"ל*
דרלינג, הקראק עושה לך טוב! אפשר גם?
לבד הכי סבבה!
לבד אחי, סבבה?
לבדה כי סבבה.
ל(חתיכת) בד הכי סבבה.
לבד הכיס בבה.
לב דה כיס בבה (לקרוא במבטא צרפתי או מרוקאי)
בד"כ אני מסתפקת בכריכה. אבל פה השקעתי...
:)
אכן כך (ויש גם שיר http://www.youtube.com/watch?v=kPzy5PIP9Ik). בכל מקרה התרשמתי - את לא רק כותבת, אלא גם קוראת ספרים. או לפחות את הפתיחה שלהם...
ה.
תודה :)
*
it rings a bell...
אני מכירה את השיר הזה :)
הוא פותח את "למי צלצלו הפעמונים" של המינגווי (ועל שמו נקרא הספר)
שמח שאהבת. אז לאותה פעם הבאה הנה אני מצייד אותך בעוד משהו יפה באותו נושא (אמנם לא אני כתבתי, אבל בכל זאת...) - הפסקה הנודעת ביותר של "הקדשות בנסיבות מזדמנות", מזמור מס' 17, של המשורר ג'ון דון.
No man is an island, entire of itself; every man is a piece of the continent, a part of the main. If a clod be washed away by the sea, Europe is the less, as well as if a promontory were, as well as if a manor of thy friend's or of thine own were: any man's death diminishes me, because I am involved in mankind, and therefore never send to know for whom the bell tolls; it tolls for thee.
ה.
יש תרופה אבל היא לא פחות בעייתית,
אקמול מריג',
כמו הפורטה רק יותר חזק.
מסתבר שזו מגיפה. שפעת הרווקים :)
יקירתי,
מכיר את המקום שלך כל כך טוב..
כאילו כתבת אותי.
אבל כתבת כל כך יפה, שאני אזכור את זה בפעם הבאה שארגיש לבד. תודה.
זה מעניין.
כולנו רקמה אנושית...
אני מסכימה עם זה שאנחנו מורכבים מפיסות ופתיתים של אחרים. אבל האחריות עלינו, היא שלנו. ובמובן הזה זה לבד.
זה בדיוק העניין. אנחנו לבד גם כשאנחנו ביחד...
לא רע לי איתי :) אני די נחמדה אלי... אבל לפעמים זה קצת מפחיד שאני המבוגר האחראי.
תודה.
any time red :)
יקירתי,
אל תאמיני. אף אחד אינו באמת לבד, אף פעם. ה"אני" שלנו מורכב משילוב שאינו-ניתן-להתרה בין כל מיני דברים שצמחו מתוכנו, ודברים שקיבלנו מאחרים. מי שנתנו לנו את הדברים האלה, נשארים תמיד איתנו - אפילו אם איננו רוצים. מי שישים לב בקפדנות יגלה בחיוך של עצמו משהו מסבא או סבתא (או שניהם); ובדיבור משהו מההורים, ומהמורה בכיתה ד' ומהקומיקאי ההוא; ובחשיבה, משהו יהודי, ומשהו מספר של מאריו וארגאס-יוסה שקרא בשנת 1987, ומשהו שהתבהר בשיחת נפש שניהלת עם חבר טוב ביום גשום. וגם אנחנו כמובן נמצאים אצל אחרים , בקימטוט האף של אח או בת, ובמעשה שעשינו למישהו אתמול או לפני עשרים שנה, ומשאיר עדות, אפילו היא דקה מן הדק.
ה.
לבד זו תחושה סובייקטיבית לגמריי....
כמה פעמים יצא לך להיות עם המון אנשים אבל
הרגשת לגמריי לבד ?
זה אולי ישמע כמו קלישאה, אבל תמיד יש לך אותך...
וכשיגיע הזמן ולא תרגישי לבד כשאת עם עצמך,
אז כנראה יגיע הרגע שלא תהיי לבד.
וכל מה שנאמר כאן.....נחווה באופן אישי..
חיבוק גדול מכאן *
:)
הרסת אותי מצחוק!
תודה שהורדת קצת מהכבדות של העמוד הזה.
אני פשוט כל כך דביקה לפעמים...
אני גר עם עצמי
ורוקד עם עצמי
ומספר סיפורים לבדדדדד
א. ב. קישקשתא
לא. אפשר להרגע.
יש ימים טובים וימים פחות טובים. זה היה די רע... אבל שרדתי :)
:) טוב לראות אותך כאן.
אני מקוה שאתה צודק...
אני בטוח שבקרוב תתגעגעי ללבד הזה.
הכל תלוי בך, ורק את תוכלי לשנות את זה, לבד.
יש ימים כאלה וימים כאלה. לבד וביחד.
סוג של אנגרמה בלתי מודעת... לא חשבתי על זה.
אני לא חושבת שלהיות לבד זה להפסיד. זה פשוט לא קל. לי.
הוא יכול להיות נורא מעיק ולא נעים, הלבד.
והוא יכול להיות גם שיא הכיף והחופש.
בדיוק כמו ה-ביחד.
אז זהו שישנה אופציה נוספת עם שינוי אותיות קטן...
במקום ואצנח לבד, ואנצח לבד ...
לבד זה לא תמיד נחשב להפסד.
:)
אני מקוה שכן.
השאלה היא אם בכלל יש דבר כזה "ביחד"
מאד אוהבת את השיר הזה.
אצלי זה כנראה גם וגם...
זה נכון. כנראה שבגלל זה אני לבד עכשיו :)
אומרים שאין אור בלי חושך,
ושאין טוב בלי רע...
אז איזה כייף יהיה הביחד אחרי הלבד ?
מבדידות האנשים הופכים קשים
מעטים יוצאים ממנה נשכרים
יש הפוחד מהדממה
יש המגלה בה נשמה
מכירה את השיר הזה של שלמה יידוב?
בחרי את שמתאים לך....
לבד זה גם המקום להכיר את עצמך.
להתחיל ולבנות, לקבל, לאהוב.
הלבד הוא הזמני החדש.
:)