אנשי הבועה חיים בעולם משלהם, עולם קטן, שקוף מבחוץ,

אבל בפנים אצלם -  מראות, אתם יודעים, כמו במגדלים הגבוהים האלה 

רק הפוך, הם רואים רק את עצמם ולא את העולם מבחוץ.

אנחנו רואים אותם ויודעים שיש עוד מלא דברים שם בחוץ, הרבה מה להציע, אבל הם לא יודעים, אף אחד שם לא העיז לנפץ את הבועה הקטנה שלהם, לצאת החוצה ולחקור,כי טוב להם, לא חסר להם כלום, הכל מושלם אצלם, והנוף הרי מרהיב...

אנשי הבועה מאד מטופחים הם בוהים שעות במראה ומסדרים טוב טוב את הבלורית והגבות, אין להם דאגות, כי בעולם שלהם אין חוקים של ממש,

אין שליט אין נשלט , הם אלוהים של עצמם ואף אחד לא יכול לקחת מהם את זה כי הם לא מכירים אף אחד.

 חלק מהם הגיעו לבועה בטעות, באיזה מסע מטורף של חיפוש פנימי והסנפת קוק רציני, שחיבר אותם "לאני האמיתי" שלהם והם הבינו שהם הכי הכי טובים והפכו לזן נרקסיסטי טהור.

חלק פשוט נולדו בבועה, לזוג הורים מהעשירון העליון, בפנטהאוז מטורף, בצפון ת"א עם מטפלת צמודה, בולדוג צרפתי והרבה הרבה מוצרי חשמל.

יום אחד פשוט נשבר לי, פתחתי את ארגז הכלים של אבא והוצאתי פטיש, ירדתי לרחוב והתחלתי לרוץ עד שהגעתי לביתו של יאיר, שגר בבועה קטנה

 ( 6 חדרים..) במגדל השן שהוריו קנו לו עוד בבר מצווה

( כן בר מצווה – כשכולכם קיבלתם שבוע ליורודיסני הוא קיבל דירה)

בקיצור, הגעתי מתנשפת, לקחתי נשימה ארוכה, הנפתי את הפטיש ו ב ו ם ניפצתי את הבועה, בכפכפי ברזיל, בתוך ים של זכוכיות עמדתי שם,

 כ"כ התרגשתי, הלב דפק בחוזקה, כ"כ רציתי שהבחור כבר יופיע בפתח מזועזע ואז שמעתי צעדים...

 הוא הגיח פתאום מאיזה חדר צדדי מחייך אליי בשיניים צחורות,נעמד מולי, מסתכל סביבו , מסתכל עליי , מוציא מכיסו מכשיר נייד קטנטן ,

מחייג ואני שומעת אותו ולא מאמינה:

 " היי אבא , מה הטלפון של איציק הזגג? כן עוד פעם איזו מטורפת ניסתה לנפץ לי את הבועה"

 סוף.