הכתיבה משחררת
כותב על עניני דיומא, ענינים הקופצים מהשרוול, נושאים שנושקים בתחומי עיסוקי המקצועי כמשפטן ועורך דין.
מוטרד ממצב החברה בישראל, מתופעות פסולות שפשו בחברה שלנו ומעמידות אותנו בסכנה של ממש.
פוסטים אחרונים
- על צדק חברתי, משה קצב, אונס ועו"ד אביגדור פלדמן ומה שביניהם 14/11/11
- איזה לקח נפיק מהתאבדותו של השופט מוריס בן עטר ז"ל? 11/2/11
- אהוד ברק בשם שלטון החוק 14/10/10
- משוגעים, תרדו מהגג - על הכרעת בית המשפט העליון בפרשת השוטר שחר מזרחי 27/7/10
- בין נחשון וקסמן לגלעד שליט - פרצופה של המדינה 26/6/10
- את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק 19/4/10
ארכיון
\"כך אני שחררתי את ירושלים\"
יום ירושלים הוא יום בעל משמעות ערכית מדרגה ראשונה לכל אחד מאיתנו היושב בציון. בשבילי, כל אחד מאיתנו "היושב בציון" זה אינה רק מליצה, אלא זה יעוד שנועדנו לו כמי שנלחמים על פיסת האדמה הקטנה שלנו, אחרת אינני מוצא טעם גדול ומשמעותי למעגל החיים הכל כך משמעותי שנגזר עלינו דוקא משום בחירתנו לגור כיהודים בארץ ישראל.
ירושלים עיר הולדתי היתה ותהיה לעד על ראש שמחתי. ואני לא מתכוון רק לאהדה הבלתי מרוסנת שיש לי לקבוצת הכדורגל ולקבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים. הרי גם בענין הזה אני נתפס (בעקר בהקשר של הכדורגל) כעוף מוזר הנח על זרי הדפנה של ירושלים הטובה והיפה כשהכוכב של העיר היה כוכב של המדינה , בעולם של כדורגל – אלי בן רימוז'. אני מתכון יותר לדבר על ירושלים שהיא בשבילי עיר שהשתנתה שינוי, שבעקבותיו גם אני ראיתי את עצמי מחוץ למעגל תושביה, וזה היה כבר מזמן לפני למעלה מעשרים שנים.
את ירושלים עיר הולדתי עזבתי כבר בשנת 1987 עת חשתי כי העיר הזו הופכת ונעשית לבלתי אפשרית ממש, מפגש של שלשה שסעים חברתיים מדרגה ראשונה שכל אחד עומד בפני עצמו לפני פיצוץ.
זיהיתי את השסע החברתי הקשה של המפגש שבין חילוניים לחרדים. מהלך השנים שחלפו מאז שנת 1987 (בסה"כ 3 שנים לאחר עלית תנועת ש"ס לתודעה החברתית הלאומית) המצב של ירושלים הלך והחמיר, רק השנה התנערה ירושלים מראש עיר חרדי שהוביל את העיר בחמש השנים האחרונות וניהל את העיר בצורה כל כך נוראית שהחותם הכי בולט שלו בעיר זה ברכבת הקלה שזה המיזם הכי דומה למיזם של בומבה צור ב"תעלת בלאומילך". אלא שבעוד שבסרט של אפרים קישון אפשר היה לסגור ענין אחרי שעה וחצי של צחוקים, באה הרכבת הקלה לירושלים והולכת להיות בכיה לדורי דורות,
השסע השני הקשה הוא שסע שבין מה שאני מכנה "מפגש השכונות" בירושלים, בין האליתא האשכנזית של שכונת רחביה טלביה, ובית הכרם במידה מסוימת, ובין אותם שכונות מצוקה בדרום ומערב העיר כמו בשכונת קטמונים ובשכונת עיר גנים. השסע הזה אינו פשוט בכלל. הוא שסע שיוצר את פערי המחירים הכל כך משמעותיים בתוך העיר בין שכונות סמוכות, שאיכותם נקבעת לפי טיב יושביהם. השסע הזה הוא גם שהביא לכך שהרווח וההצלה היחיד שעמד לצעירי השכונה להקים את ביתם בעיר מגוריהם היה יכול להיות רק בשכונות הפריפריה של גילה ופסגת זאב, השסע החברתי הזה הוא האחראי הכמעט עקרי לכך, שצעירים מירושלים שאין ידם משגת לרכוש דירה בשכונות הטובות של העיר, בורחים ומקימים בתיהם במעלה אדומים וכיום הם היו אלה שהתבשמו מהקמת העיר מודיעין כעיר שמבטיחה להם את האפשרות לגור בה בכבוד.
ירושלים היא עיר שיורקת את יושביה הטובים, כך היום העיר הזו מקבלת יותר ויותר צביון של עיר חרדית. השכונה בה נולדתי "מקור ברוך" הפכה להיות שכונה חרדית, הדומה להפליא לשכונת מאה שערים וממשיכה אותה, שכונת מגוריי הלא היא "נוף ילדותי" במהלך השנים בשכונת בית הכרם הפכה ונעשתה שכונה של תושבים מבוגרים ומזדקנים , הצעירים נשארים במרבית המקרים הרחק מרחוק.
אבל אני עזבתי את ירושלים בגלל המתח והשסע הלאומי. המפגש הזה בין יהודים וערבים, הוא המפגש שמטריד אותי היום במרחק של מעל עשרים שנים גם יותר.
בכל השנים אני שייך עדין לירושלים. בעיר בה קבעתי את משרדי, ברור שלא עזבתי את ירושלים אפילו שאני אומר ומצהיר כך קבל עם ועדה, שהרי, את השכלתי היסודית והאקדמית רכשתי בה, ואליה גם חזרתי כדי להתפרנס . זה מראה שלא יכולתי לנטוש אותה באמת. ולא יכולתי כנראה בגלל שאני באמת מרגיש את הזיקה היהודית לעיר הבירה שלנו יותר מכל דבר אחר.
אני זוכר איך במהלך עשרים השנים שמאז מלחמת ששת הימים הלכנו ואבדנו את ההכרה שלנו כעיר מאוחדת לצד הציבור הערבי. אני שזוכר בעינים של ילד קטן איך הסירו את החומות שהפרידו בין ירושלים המערבית למזרחית, איך נעלם בין לילה הקיר האימתני שחצץ בין ירושלים המערבית למזרחית במקום שקרוי היום ככר צה"ל, איך הקיר הענק והמפחד הזה הוסר והובטח לנו שירושלים תהיה עיר של שלום מאוחדת לנצח נצחים.
והנה, באו להם שנות ה 80 והאדמה התחילה לבעור לנו מתחת לרגלים. כך החלטנו לעזוב את העיר שממילא לא היתה מבטיחה עוד ביכולת הפרנסה שלה, ובשנת 87 כירושלמי לכל דבר עזבתי עם רעיתי ובתי הקטנה את העיר, לא במעט בגלל היותי עדין תחת ההשפעה החריפה שהעיר עומדת בפני פיצוץ.
הרושם הזה התגבש אצלי בעקר בגלל המחתרת היהודית. שמתוכה היו לי מתנדבים שהתנדבו תחת השגחתי במקום עבודתי, למשמר האזרחי שנתיים קודם לכן, שהם היו גם אלה שנתפסו עם יתר חברי המחתרת היהודית שתכננו לנקום בערבים ולרצוח בין היתר את ראשי הערים הערביות והנה גיליתי לתדהמתי כי תחת אפי התנדבו כפעילים אנשים שהיו מעורבים עוד בפעולת הטרור הראשונה של המחתרת היהודית אשר בוצעה ב-2 ביוני 1980 ובה מולכדו מכוניות של שלושה ראשי ערים חברי אש"ף. שניים מהם, ראש עיריית שכם בסאם שכעה וראש עיריית רמאללה כרים ח'אלף, נפצעו קשה ורגליהם נכרתו.
כשנתפסו חברי המחתרת היהודית הבנתי כבר אז שהאדמה בוערת תחת רגלי. בשעה שמתנדבים אצלי אנשים שנראים הגונים, ובעצם הם חברי ארגון טרור שלימים נעצרו במחנה העצורים במגרש הרוסים חשתי כי העיר הזו הולכת לקראת פיצוץ. לא חושב גם היום במרחק של שנים שכל כך טעיתי בהערכה המוקדמת שלי, אלא שההתפתחות של העיר הזו הלכה לכוונים אחרים שהושפעו לטעמי הרבה יותר בגלל הסכמי אוסלו והתוצאות האיומות שבאו איתם בפיצוצי האוטובוסים הסיטונאיים שהתרחשו בעיר הולדתי ירושלים בעשור שנים רצוף (1995-2005)
לא אלאה אותכם באותם ימים נוראים שפשוט פסעתי לי בין הפיגועים הנוראים. הריח של כמה מהם שהייתי מעורב בהם מקרוב, הריח של השריפה שבא אחרי כל פיגוע כזה עדין ניחר באפי. אבל זה לא הענין שלשמו אני כותב לכם הפעם.
הנה גם השנה, אנחנו מסכמים את המפגש הזה בין יהודים וערבים בכמה אירועי תופת נוראיים שהיו נחלת תושבי ירושלים בשנה האחרונה. זה התחיל באירוע המתועב בטבח תלמידי הישיבה במרכז הרב, שהיה המשך של אירוע התקיפה באמצעות טרקטורים ברחוב יפו ומאוחר יותר בשני אירועים דומים נוספים, מול גן הפעמון, ומול אצטדיון טדי במלחה. וזה המשיך בהרגשה שהערבים בעיר הזו מרגישים כבר שהעיר אולי חוברה לה יחדיו אלא שהיא פרודה ומפורדת עד שימצא פתרון מדיני.
הפיגועים של השנה האחרונה הם פיגועים של תושבי ירושלים עצמה, תושביה הערביים של העיר מנסים לפגוע בתושבים היהודים והכל בגלל שבודדו אותם בהקמת חומות מפרידות בין חלקים של ארץ מכורתי..
השסע הזה מאיים על ירושלים בגלל חומות המגן שהקימו קברניטי הארץ הזו שבטוחים שיש להם ערובה לדעת מה הכי טוב בשביל מדינה. ואני אומר לכם שהם אנשים קטנים חסרי מעוף ודמיון המדביקים אותנו באומללות מעשיהם.
באחרונה יצא לי להסתייע במספר פועלים מהשטחים שעבדו עבורי ברשיון וכדין בשיפוץ ביתי. הם היו תושבי השטחים ואותם הייתי מחזיר למחסום המעבר לשטחים בואכה בית לחם. המפגש הזה עם הקיר הענק שחוסם וחוצץ ביננו ובינם, קיר שאותו ניתן להבחין לאורך כל הדרך בואכה מצפון לדרום בירושלים, הקיר הזה הוא אם כל חטאת, הוא האחראי הבלעדי לתחושה הקשה שאני נתון בה, שהעיר הזו לא יכולה להשאר עוד מאוחדת לנצח כמו שההורים שלנו הבטיחו לנו. הקיר בטון העלוב והמשמים הזה מדגיש את השנאה, מדגיש את הפירוד ומדגיש מעל לכל את חוסר היכולת או הרצון להגיע כאן לאיזה שהוא פתרון.
מי המטומטם הזה שנתן את ההוראה להקמת הקירות האלה שיפרידו ויחצצו ביננו לבינם? מי המטומטם הזה שנרדם איפה שהוא בשנת 89 כשהקרינו בטלויזיה איך מפרקים את חומת ברלין? למה לא העירו אותו לחדשות? מי האויל המשריש הזה, שהקים את הגדרות כקירות שלא יוכלו לתקון מעולם?
אם יש פער בין תושבי ירושלים הרי שפער זה אפשר לבחון אותו לפני הקמת הקירות מגן ולאחריהם. אם בחלק הראשון של החיים בירושלים עד הקמת הקירות המגעילים האלה, ניתן עוד לחשוב שיש סיכוי שגם המעוות יוכל לתקון, הרי שאחרי הרמת הקירות האלה שנועדו כביכול להבטיח את חיי התושבים מפני פיגועי התופת הנוראים, יהיה יותר קשה. אולי בעצם כבר בלתי אפשרי.
איך צריך תושב ירושלים המזרחית להסתכל עלינו ביום שמחתנו, כשהוא יודע שקיר הפריד בינו ובין קרוב משפחתו שהיה עד לא מכבר שכנו, רק בגלל שבחרו לחצוץ בקיר שכזה בתוך שכונת ענתות הצפונית? ואיך אפשר לחיות בשלום עם התושב שהוגדר כפלשתיני מהשטחים כי הגבול הזה השאיר אותו מחוץ לגדר, כמו שקוברים בבתי העלמין היהודים את אלה שעברו על דת משה. בעבר שרתי את השיר על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים. החומות של ירושלים היו בעבורי חומות של תקוה. חומות של היסטוריה שנשתמרה. היום החומות שהוקמו מבטון זה מקרוב, סביב העיר הזו הפכו להיות עבורי חומות של יאוש, |
תגובות (33)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יפה כתבת, מסכימה עם רוח הדברים.
גם אם ירושלים בשבילי היא העיר הכי יפה בעולם.
אמן..... כן יהי רצון
ותודה שבקרת גם אצלי...
רובי*
קראתי את רוב התגובות
וחזרתי מטיול בירושליים ובמעלית הזמן
אני מקווה שנחזור לירושליים השלמה
אומנם לא כמו בתקופת שלמה המלך
אבל כשתהיה הרמוניה ושלווה ושלום בעולם
גם ירושליים תחווה נחת במהות הרוחנית קוסמית אונברסלית שלה.
כל כך מקווה שלא נגיע לכדי זה...
לצערי המדיניות שישראל ניהלה בשנים האחרונות הביאה לעולם את הבשורה שזה מקובל ואפשרי מבחינתנו...
עכשיו לך תשכנע את העולם שאנחנו לא מוכנים לזה...
שבוע טוב
:)
ללללללללללללללללללללללללללללללללללאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא רלי!!! רק לא זה
אין שום צידוק לאבד חלקים מהעיר בשביל ליצור געגוע. הפירוד והחלוקה הם אם כל חטאת. כל מצב שאינו שלם יוצר את השאיפה להלחם כדי להשיג את השלם..
האמיני יום יבוא, ירושלים תשאר אחת ומאוחדת כמו שהיא כיום, כל מה שנדרש לעיר הזו הוא לדאוג לעודד את המצב שצעירי העיר לא ינטשו אותה ויבוא לציון גואל....
ותודה לך...
אמנם לא ירושלמית,
אבל כישראלית שגדלה על גדולתה של העיר, ייחודה וחשיבות שחרורה... "הר הבית בידינו"... וכו
בהחלט שותפה לכאב על העיר הכי מיוחדת בעולם , עבור העם היהודי בוודאי , שהפכה לעוד קרקע מחלוקת,
ירושלים- העיר שחוברה לה יחדיו שהמון שירי געגוע נכתבו אודותיה ואליה...
מניחה אני ששכחנו את הגעגוע ומשם התנהלנו כלפיה כמובנת מאליו, כעוד עיר, אמנם עיר בירה, אולם בהחלט עוד עיר...
עם כל הכאב יתכן ומה שאנו צריכים זה לאבד חלקים ממנה על מנת ליצור את הגעגוע ולהזכר בחשיבות...
יתכן וזה השיעור שנאלץ לעבור שוב...
כואב ועצוב
ועדיין חיה בתקווה שלא נאלץ לשלם את המחיר...
תודה על הפוסט החשוב
תודה על התגובה המושקעת, ואכן הבעיות של ירושלים בהשוואה לערים אחרות מקבלות משנה תוקף כשנזכרים בראשי העיר הקודמים של ירושלים. אני בהחלט זוקף לחובתו של ראש העיר הכי ירושלמי שהיה כאן טדי קולק הרבה מהאחריות למצב לו נקלעה העיר בעשרים השנים האחרונות. המודל של קולק הוא האחראי לכל מיני צרות ומכאובים שאנחנו חווים אחר כך . המיתוס הזה של טדי קולק לא הביא שום דבר ממשי כדי להבטיח את העתיד של העיר הזו. בתקופתו החלה הבריחה של הצעירים ואף אחד אחריו לא הצליח לבלום את הירידה הזו, מה פלא שהעיר משנה את צביונה וזה צריך להדאיג את כולם.
תיארת יפה את הקשיים מולם מתמודדת ירושלים. נחמץ ליבו של כל מי שמכיר את העיר היפה והמיוחדת הזו. תל אביב וסביבתה, המרכז הפיננסי והמסחרי של המדינה מנקזת אליה כסף רב וקשה להשתוות לה. האוכלוסיה האמידה מושכת אחריה את העיר כולה. לאחרונה בקרתי בחיפה והופתעתי לראות בנינים רבים מוזנחים, חלקם עזובים, גם בצירים הראשיים. הערים החלשות וירשלים בתוכן לא יצליחו להתרומם ללא שינוי תפיסתי העזרה הסוציאלית, חשוב שתהא ממומנת על ידי הממשלה ולא דרך תשלומי הארנונה. כך שוקעות העיריות החלשות עוד יותר. יש היום הנהגה טובה ומוכשרת. אני מאמין כי החומה שהפכה לצורך תוכל ליפול בבוא העת, מתוכננת השקעה מוגברת במזרח העיר על מנת לגשר על פער הזנחה של שנים רבות, מקומות הבילוי לצעירים התפתחו, ואפילו רואים יותר פועלים סביב המסילה של הרכבת...
אכן עיר של פרדוקסים לא מוסברים. ירושלים נחשבת לעיר הכי עניה בארץ מפאת פרנסיה. אבל אם תבחני היטב תגלי שמחירי הדיור בירושלים הם מהגבוהים בארץ. חוסר ההגיון הזה מוביל לכך שאנשים בירושלים משתעבדים כל חייהם בשביל מקום מגורים , ביחס לרמת ההשתכרות של תושבי העיר. וכאמור, אם יש עיר לא שוויונית שבה נטל המס מוטל בצורה לא שוויונית מחריפרה זה בעקר בירושלים.
עכשיו שיבואו ויסבירו לי אין יכולים צעירים להמשיך להבטיח את חייהם בעיר השוחקת הזו? ולמה יש סכנה ממשית לצביון העיר בעשרים השנים הבאות.
כל דבר שמאדיר את ירושלים ראוי לברכה, אכן הגביע הגיע לירושלים, ולא רק גביע של גמר משחק כדורגל
בנתיים הצלחנו להעיף את החרדים מהשילטון בעיר, אבל אולי זה רק למראית עין. ימים יגידו אם ניר ברקת יספק את הסחורה והתקווה, או שירושלים פשוט נידונה לאבדון. חבל. זו באמת עיר יפה עם פוטנציאל גדול. בנתיים גובה המיסים שאנחנו משלמים פה הם האלמנט היחיד שמעיד על "יוקרה" (עלק)
תודה רבה שולמית על המילים המפרגנות. אכן אחוות ירושלמים שחרדה למצב העיר ולתהליכי ההתחרדות שהיא עוברת.
ובין הנחמות שיש לי אלה הם ציוריך הנוגעים בעיר הזו. אכן, ירושלמים יודעים "להריח" את העיר דרך הצבעים שבהם את משרטטת את "דיוקנאות " העיר. ואני נהנה מהם כל פעם מחדש ולכל הזדמנות שאת משתפת.
דעות פוליטיות נחרצות מעולם לא היו
מנת חלקי
הזדהות עמוקה עם מילותיך
הינה מנת חלקי היומיומית הירושלמית
וכשאפסיק לצייר אותה
או לחליפין כשהשחור ישתלט שוב על ניהול העיר
ובינינו זה רק ענין של זמן
אמצא לי חלופה.
מעריכה
מאוד
את שכתבת. תודה.
אתה יודע
שלום כמו חומוס
עושים באהבה או לא עושים בכלל.
תגידי לי תמר תמר
היית מאמינה? שאת ואני נסתכל באותו משקף על אותה בעיה????????
היינו כחולמים
והשלום אם לא ישרור ביננו לבין אויבנו לפחות יהיה לעולם ועד ביני ובינך.
איזה תגובה נהדרת ומענינת
בדיוק כך אני רואה את הדברים והייתי בהחלט מוסיף את התגובה הזו כפסקה עצמאית בדברים שלי. את רואה את הצרה הזו עין בעין איתי
תודה לך "רומא" על הביקור. תבואי תמיד
תודה רננה
אולי תכתבי איזה שיר על עיר שלם ? במסגרת הנסיונות המשותפים שלנו להעלות אותה על ראש שמחתנו?
יהיה דוקא בעשיית המעשה הכל כך מנוגד להגיון של הטפשים, והוא זה שיביא בסופו לעקירת החומות בטון המכוערות המרעילות לנו לאנשים הקטנים את התקוה לשלום.
רובי
אחרי משפט כזה אני לא רואה רק ניצוצות של תקוה אלא חומות של תקוה.
הלוואי.
לרובי ידידי,
" שהלוואי שיקום אותו גאון שיבין שהדבר הכי נכון שיש לעשות עכשיו לשם השמירה על צביונה ובטחונה של העיר הזו, ולהבטחת הישארותה בריבונותנו לנצח נצחים, יהיה דוקא בעשיית המעשה הכל כך מנוגד להגיון של הטפשים, והוא זה שיביא בסופו לעקירת החומות בטון המכוערות המרעילות לנו לאנשים הקטנים את התקוה לשלום" .
אני כל כך מצטרפת לדעתך !
אני רואה בהקמת הגדר אכזריות לשמה לאותם אנשים ,שבעקיפין אנו מייחלים לשבת ולהתדיין עמם לשלום! הכיצד ??
בטוחני כי ישנן דרכים רבות להגיע אל היעד במקום הקמת הגדר הקרה והמנוכרת הזו.
כל עוד הגדר קיימת איני רואה סוף לאלימות בין הדתות בירושלים!
הרי פיגועים התקיימו בכל הארץ ויוצאים מכפרים בגליל גם כן ,ומכאן,מדוע לא הקיפו את אותו כפר גם כן? בקצב זה היו אמורים להקיף חצי ממדינת ישראל בגדרות !
בושה ונכלמת אני בעניין הגדר שכן את רוב הסיכולים יכלו לבצע מן המחסום כמו בכל מדינה דמוקרטית מתוקנת המכבדת את עצמה! היכן חוקי הייסוד מתממשים על כל אזרחי ישראל?
מה גם שראית את הדרך העקלקלה והפרשנית המעוותת של אותם קובעי יישום הגדר! "לתכלית ראויה" ?? והאם אין אמצעי שמידתו פחותה??
יפה שעה אחת קודם להתדיינות על השלום שישבו נא אותם דעתנים להחליט על פירוק הגדר הקרה קודם !
שכן מאנשים במצור אין ציפייה שיאהבו אותנו.
כוכב לך על פוסט מעניין זה! , המשך שבוע נפלא.
רובינקא יקר, אני מצטרפת לתפילותיך ותקוותיך שירושלים תהא שונה ממה שהיא כיום, אם כי אני לחלוטין פסימית.
בעבר, הגעתי לבקר בעיר המופלאה הזו. אהבתי את המקומות המפוארים וגם את אלה הנסתרים. בכלל, יש משהו באויר הצלול של ירושלים, שגורם לך להרגיש נפלא. כך חשתי בפעם האחרונה בה הייתי בירושלים, בערב יום העצמאות, עת השתתפתי בטקס הדלקת המשואות.
אני פסימית כיוון שאינני רואה שינוי לטובה. שינוי שיגיע מתוכנו וזו הטרגדיה האמיתית. שינוי שיגיע מבחוץ, שיכפה עצמו עלינו יהיה הרבה יותר כואב. הבעיות הקשות שהעלת, נראות לי, לפחות בתקופה זו, בלתי פתירים, מאידך, שמחה שאנשים כמוך לא באמת עזבו את עיר-שלם.
מסיימת בדברים שכתבתי בתחילה - מתפללת ומקווה לימים טובים יותר, בירושלים ובמכורה כולה.
שלך - רננה
מה אומר ומה אוסיף יובל ידידי.
גם אצלנו בבית, בשוהם, קשה להיות אופטימי. מה שחשוב זה לא להרדם בשמירה על חומות העיר תרתי משמע
כוכבים יש רק בשמים.
דוקא ממך היה לצפות לתגובה חינוכית....
תודה שושי ויום נפלא
קשה להיות אופטימי - אבל אולי תכתיבים מבחוץ יביאו את ממשלת הימין בגיבוי השמאל לפתרון מדיני כזה או אחר.
*
תודה מיכל על הביקור ועל דברייך החכמים.
אכן, ירושלים היא שורשים של תרבות יהודית ומי שמתנער מזה או לא ממש "סופר" את זה הוא שוגה בעקרון הכי בסיסי,
לימדו אותי פעם בשיעור חשבון על מושג האקסיומה, הוא הבסיס לכל תורת המתמטיקה. וכך היא ירושלים לעם היהודי, מי שחוטא לאקסיומה הזו, יש לו בעיה אמיתית של זהות ושייכות עם עצמו, לעניות דעתי.
ואיזו דרך מפולאה היתה לך לגלות לנו שאבא שלך הוא אדם אינטלגנטי ונאור... אהבתי.!!
עכשיו נשארתי רק תוהה עם עצמי, איך זה שלא שמתי לב לנוכחות שלך אז, בטריבונה על הכתפיים של אביך חחח....במקום להסתכל בעיקר תרתי אחרי מעוף הכדור ... איזו שטות!!!
מסכימה עם כל מילה וכל פסיק
ממש
ירושלים עיר לימודי
עירה של אימי, שממשיכה למשוך אותנו אחריה לשם בכל פעם שבא לה להתפנק ולחזור לשורשים האהובים שלה.
ירושלים זו לא עיר, היא שורשים, היא מורשת, היא הסטוריה, היא לב, והלב הזה שסוע, בעצם כמעט מאז ומעולם.
והלוואי שהפוסט החכם הזה יגיע למי שמקבלים החלטות מטופשות וקצרות מועד, ויוכל לראות את הדברים עם קצת יותר חזון ורוחב.
(מופתעת ומוקסמת לגלות בכל פעם מחדש, שהגברים הכי אינטילנטים ונאורים, הם בשעות הפנאי גם אוהדי כדורגל, גם אהבה ישנה שלי, עוד מימי הילדות, על הכתפיים של אבא, הפועל פתח תקווה))
איזה כיף לימור לגלות שאנחנו חושבים אותו דבר...
מצטרף למה שכתבת
אכן, השלום הופך להיות חלום רחוק, מידת השנאה והאיבה שהתפתחה כאן לא ניתן להתפתר בחתימה של ראשי מדינה על ניירות ומסמכים. אבל החומות האלה, באמת מדגישות את הסאה ולא מוסיפות שום דבר. אפשר היה להתמודד עם הבעיה אחרת וחבל שלא חשבו לרחוק.
"היום החומות שהוקמו מבטון זה מקרוב, סביב העיר הזו הפכו להיות עבורי חומות של יאוש"
אין לנו תקווה גדולה יותר מאשר התקווה להסתדר עם שכננו.
אני כבר לא מזכירה חו"ח את המילה "שלום". רק להסתדר.
רק להתנהל איתם ומולם מתוך הבנה שאין ברירה.
לצערנו - עוד חזון למועד. עדיין הצדדים אינם בשלים ואינם בוגרים דיים.
ירושלים - עיר התמיד.
תודה יערת הדבש, ואכן, הפוסט הזה מוקדש לך. כי יש מקום שגם הדעות החולקות ביננו מגיעות להסכמה מלאה ושלמה.
ואם מעלה אדומים התנחלות אני מבקש להזכיר לך שגם רמת אביב זו התנחלות ומי מחק את שכונת שייח מוניס מהמפה? אם נתחיל גם לא נגמור. השאלה היא לאיזה פתרון מייחלים כאן שיתאים לשני העמים. ומה הזיקה שלך למקום הזה. בענין הזיקה אנחנו רחוקים מאד אחד והשניה אבל זה לא מונע ממני להעריך ולכבד מאד את קו מחשבתך המניח צדק לכל. אני חולק רק על הפתרון....
שבת של שלום
הנה הסיבה... ירושלים כבר לא יכולה להבטיח פרנסה ראויה לבנותיה בניה ולילדיה. כמה עצוב לחשוב שהעיר הזו אבדה גם אותך...
לפני כשנה וחצי הגעתי עם חבר, תושב מזרח העיר, לעיר העתיקה. רציתי להכנס לרחבת הכותל. הוא אמר לי שאסור לו. לא האמנתי, "אתה תושב העיר הזו, לא יכול להיות שאסור לך להכנס". אבל זה כך. המאבטח בכניסה פקד עליו להשאר בחוץ. הלכתי גם אני ומאז, למרות שאני מגיעה לעיר בעתיקה לעיתים די קרובות, אני לא נכנסת לרחבת הכותל.
בפוסט עצמו, כשאתה מזכיר את מעלה אדומים - הייתי מוסיפה שזו התנחלות.
תודה רבה על ההקדשה.