מלא כאב ועצב.

הכי קשה לראותם סובלים מהלבד.

לא נותר אלא לתמוך.

שולחת לך חיבוק.

(אל תקחי גם את כאבו על כתפייך אהובה. אני יודעת שאני אומרת משהו שקל להגיד וכמעט בלתי אפשרי לעשות אבל תנסי. כתפייך חסונות פי כמה משהן נראות אבל בכל זאת . יש לך עצב משלך. ויש לך אותו. נסו יחד למצוא את הנתיב אל ההומור החד שלה, אל איך היא היתה יורדת עליכם, דורשת ממכם חיים ועכשיו. רק זה יעבוד לשנות את עומסו של הזמן.)

((אני כל יום עוברת את סט השאלות מה יהיה עליה בלעדיו, מה יהיה עלינו בלעדיו. מה יהיה מה. ואין תשובות. אם בוחרים לחיות, להביא ילדים לעולם , ללמדם שמחה ואושר, אנחנו לוקחות עלינו, בתוך החבילה, גם את האובדן הבלתי נמנע.))

חיבוק ושתיקה, בעצם.

יש לו אותך

וזה המון

עוד מעט יעבור קצת זמן והגוו ייתישר כמו יסכין עם המכה

וילמד לחיות עימה. 

הנפש התאומה....

הוא חי איתה הרבה הרבה יותר זמן מאשר היה לבד