כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מאמרים מדי פעם

    מאמרים שאני מפרסם (לעיתים רחוקות) ב\"הארץ\".

    0

    העיתונות של דנקנר

    8 תגובות   יום שישי , 22/5/09, 19:52
    "חופש העיתונות יקר וחשוב לכולנו, ואני אומר זאת בשיא הכנות, ללא נימה של ציניות", אמר דני דנקנר בהתייחסו ל"הארץ" והוסיף: "אני מאמין ללא פשרות בתחרות ובסחר חופשי בדעות ואמונות. אבל מה בין חופש זה לבין השיטה שאנו רואים - הנכונות להתגייסות המוחלטת והמגמתית של הדיווח, תחושת המיסיונריות העולה מכתיבת הפרשנויות ומאמרי המערכת. כשאני רואה את אלה, אינני יכול שלא לתהות ביני לביני: מה האג'נדה שלהם!"

    אכן, "הארץ" הוא עיתון עם השקפת עולם, עם אג'נדה, ואין זו בושה לומר, גם עם שליחות. כזה היה תמיד, ולא רק בתחום שעליו דנקנר מדבר. זה אינו פוגם בדיוק ובהוגנות של הדיווח, אבל זה יכול להשפיע על נושאי הכיסוי.

    חזרתי לקרוא 32 כתבות, מאמרים ופרשנויות מאלה שפורסמו ב"הארץ" מינואר עד דצמבר 2008 על בנק הפועלים והנהלתו. יש בהם לא מעט ביקורת על הנהלת הבנק, על דנקנר וצבי זיו, על ההשקעות, על מחיקות הנכסים, על שכר המנהלים ועל התנהלות הדירקטוריון. מה שפורסם הוא בגדר דיון ציבורי רלוונטי למשקיעים, לבעלי הפיקדונות ולכל מי שקשור לבנק. למקרא הדברים והצטברותם מתעוררות השאלות, מדוע לא פעל המפקח על הבנקים מוקדם יותר, ואיך זה התעלמה שרי אריסון מן הדברים.

    על תפישת דנקנר את תפקיד העיתונות אפשר ללמוד מן הצמצום החד בפרסומי בנק הפועלים ב"הארץ" כבר ברבעון האחרון של 2008 ובשנת 2009. הבנק פירסם בעיתונים שתמכו בדנקנר וצימצם לאפס כמעט את הפרסום ב"הארץ".

    הפרשה חשפה את הדרדור המדכא של העיתונות. היבט שולי שלו הוא פרסום ב"מעריב", שבו נטען ש"הארץ" תומך במפקח בגלל חרם מודעות של הבנק. עבודה עיתונאית היתה מגלה ל"מעריב", שלא החרם קדם לביקורת, אלא הביקורת קדמה לחרם.

    בפברואר 1990 פירסמתי ב"הארץ" דברים בעניין חרם מודעות של "כלל" (אז קונצרן כלכלי מרכזי במשק) על "מעריב": "עניינו של הציבור הוא של'מעריב' תהיה אפשרות, ללא לחצים של מצור כלכלי, לכתוב באופן ביקורתי על ראשי 'כלל', והתרופות היחידות העומדות לרשות ראשי 'כלל' בדרך לגיטימית הן הוצאת האמת לאור... או גם תביעה על הוצאת שם רע. התרופה שבחרו לעצמם - ניסיון להשתקה וענישה על ידי מניעת מודעות - מנוגדת אפוא לאינטרס הציבורי". החרם של "כלל" על "מעריב" היה בתגובה על פרסומים ביקורתיים על מנכ"ל "כלל", אהרן דוברת, שפירסם העיתונאי יואב יצחק ב"מעריב".

    הדרדור הוא ההתייצבות של "גלובס", "כלכליסט", "מעריב", יואב יצחק באתר שלו, ולמעשה גם "ידיעות אחרונות", נגד המפקח ונגד האינטרס המובהק של בנק הפועלים, שהמפקח הוא המייצג האמיתי שלו - כפי שהוכח בפעולות שדרש מהבנק לעשות, פעולות שמנעו הפסדים כבדים.

    סבר פלוצקר התראיין ביום שישי לפני שבועיים ואמר: "היום אין מנוס... הפיקוח על הבנקים לא יכול להתקפל. אם בנק ישראל יתגלה כנמר של נייר, זה יהיה אסון למערכת הבנקאות, פשוט אסון". בסוף אותו שבוע עבר פלוצקר חינוך מחדש, ומיד ביום ראשון אחר כך פירסם דברים מדהימים: "כתבתי לא פעם כי הקרב המתוקשר יכול להיגמר רק לשביעות רצונו המלאה של בנק ישראל... אך המושג 'שביעות רצון' גמיש ופתוח לפירושים. האם, למשל, הסכמתה של אריסון למינוי סגן יו"ר חדש... סמכותי ומקובל על כולם, תשביע לגמרי את רצונו של הנגיד פישר? ואולי רצונו של בנק ישראל יבוא על סיפוקו בנכונות של אריסון לצרף לגרעין השליטה שלה משקיעים נוספים... ולהעמיד את היו"ר דנקנר במבחן של דירקטוריון חדש עד תום כהונתו המלאה בעוד כשנה וחצי? משקיע כזה עשויה להיות גם ממשלת ישראל".

    דנקנר לא מנה את העיתונים התומכים בו ולא הביע הערכה למקצוענות ולאתיקה שלהם, הוא התרכז בעיתון שהיה ביקורתי כלפיו ותמך במפקח. חופש העיתונות של דנקנר לא סובל גם עיתון אחד שאינו חושב כמותו. אבל דווקא עמדת המפקח והביקורת של "הארץ" נועדו לחזק את בנק הפועלים. דנקנר ודירקטוריון הבנק ניסו ליצור זהות בינם לבין האינטרס של הבנק; אלא שבמקרה זה המציאות היא שונה.

    מצד אחד נמצא המפקח, המייצג המובהק של האינטרס של בעלי המניות והפיקדונות בבנק, פקיד המשתכר כ-5% משכרו של דנקנר. מצד שני הנהלת הבנק הגדול במדינה, יועצים יקרים, יו"ר בשכר של מיליונים, בעלת שליטה מיליארדרית, ואנשים שמבינים כי משתלם להיות לצדם, ולא לצד הציבור והמפקח נציגו. אם העיתונות היא שירות לציבור, אסור לה להיות שופר של מי שמצר את צעדיו של המפקח. אבל העיתונות המדורדרת מעלה בתפקידה הציבורי, והמפקח לא זכה לתמיכה, אלא לביקורת ולהכפשות. הניסיון של דנקנר לפגוע בעיתון הממלא את תפקידו הציבורי מעיד על סכנה ממשית: החלשת הרגולציה או חיסולה.

    ומה על התמיכה הפעילה של נוחי דנקנר בבן דודו? זאת תמיכה, שאולי מניעיה אחווה משפחתית, ואולי מניעיה שימור ההשפעה של נוחי על צמרת הבנק, השפעה בעייתית כשלעצמה של מי שאינו נושא משרה בבנק ואינו בעל שליטה בו. נוחי שולט על תקציבי פרסום גדולים, ויש שיגידו כי לכל עיתון עדיף לפתח אתו יחסים של הדדיות. ומה כאשר זה עלול לבוא על חשבון תפקיד העיתונות לייצג את האינטרס הציבורי? כאן הגבול של "הארץ".
    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/9/09 22:12:
      שנה טובה

      - שנה של הכרות מעמיקה עם עצמי הקיים ושינוי לעצמי חדש.

      - שנה של שיפור מיומנויות תקשורת בין אישית.

      - שנה של שיפור האיכות של קשר זוגי קיים, של שיתוף פעולה והדדיות.

      - שנה של התמודדות נכונה עם משברים ודילמות.

      - ולמי שעובר את החגים לבד, שנה של מציאת אהבה.



      שנה מלאת אהבה,

      מאמן אישי לזוגיות

      acoach4u.co.il
        17/8/09 14:25:
      איזה יופי שיש ארכיון ואפשר לקרוא את הדברים עם פרספרטיווה!
        5/8/09 22:54:

      צטט: סקופידון (turbo) 2009-07-12 22:39:08

      החבר'ה שלי כבר "פירקו" לך את הצורה על המאמר הזה שהתפרסם באתר וואלה, אז אני אחסוך ממך "סופרלטיבים" נוספים שעולים בי בזה הרגע.

       

      מכל מקום, צריך להשתנות.

      והמבין יבין.

      המבין לא מבין, המבין לא עונה,

       

      מי שאמור להבין עסוק בלהשמיד

      ולהחריב כל חלקה טובה ביהדות.

       

      אין לו ברקסים. 

       

      מישהו שם למעלה ידאג לכבות לו את הזרם מהסניף המרכזי.

        23/7/09 19:40:


      אני לא כל כך מבין על מה אתה מלין.

       האם על עצם העמדה שנקטו חלק מאמצעי התקשורת שצידדו בבנק הפועלים

      או על המהות ? כלומר על תוכן העמדה.

       

      אם לטענתך העמדה שנקטו חלק מאמצעי התקשורת נגועה - פרסם מדוע.

      אם תוכן דבריהם אינו נכון - נמק מדוע ?

       

      אני מניח מראש שאינך פוסל על הסף שהתקשורת תבחן ותבקר

      את סבירות החלטותיו של הממונה על הבנקים או של נגיד הבנק.

       

      אם כן הנך מופנה לבג"צ 'קול העם' (אם איני טועה 73/53 ) שהתיר זאת.

        12/7/09 22:39:

      החבר'ה שלי כבר "פירקו" לך את הצורה על המאמר הזה שהתפרסם באתר וואלה, אז אני אחסוך ממך "סופרלטיבים" נוספים שעולים בי בזה הרגע.

       

      מכל מקום, צריך להשתנות.

      והמבין יבין.

        23/5/09 11:39:


      מר שוקן

      אחרי שקראתי את דברי העיתונאי יואב יצחק על מאמרך זה
      http://tinyurl.com/rxgd4s
      אני מאמין כי אתה חייב תשובות ברורות לציבור על הרבה סימני שאלה בפוסט זה.

        22/5/09 20:37:

      תודה!

      חבל שאין לי כסף לפרסם מודעות.

        22/5/09 20:28:
      בפירוש מסכים וגם מפחיד.  אם נסתכל לרגע על תקיפתה של שירה מרגלית, הרי המרחק מניסיון להשפיע  על עיתון או ערוץ תקשורת על ידי לחץ כלכלי או גופני (אלימות) אינו כל כך רב.  כבר אמר היינה (אם אינני טועה) "במקום ששורפים ספרים ישרפו גם אנשים"

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      עמוס שוקן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין