זה הציף אותה. הצער, האובדן. ופתאום עכשיו הרשתה לעצמה להזכר, להתפרק. הדמעות ירדו מעצמן. היא שאלה את עצמה איך הוא ויתר עליה, ובו ברגע ידעה שהוא לא היה שם כבר מזמן... חשה געגוע,מעין צביטה חולפת. היא רצתה חבוק ואז היא נזכרה שהוא כתב לה שהוא לא הצליח להתאהב בה. היא התעשתה כי כמעט רצתה לכתב לו. כמעט קיוותה שיכתב שהוא עדיין אוהב אותה, אבל הוא לא עשה את זה.. הוא חושב עליה? הוא מתגעגע? כואב לה שהוא ויתר. שהוא לא רצה מספיק חזק. הרי לא דמיינה ששמעה בקולו קריאה לאהבה. שמעה את קולה של תשוקה. במכתב הוא כתב שהיא נתנה לו חום ואהבה. היא הייתה ראויה לאהבה. הוא שקר לה. מאוחר מדיי הוא הבין שהוא שקר גם לעצמו. |
תגובות (5)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
היא ...*
ראויה לאהבה.מקסים אמיתי :-)
אמיתי ונוגע ויפה וענוג.
ככה את כותבת..
את מקסימה ותודה.
ויודעת לקרא בין השורות..:-)
נ.ב
שמחתי להיות הראשונה להגיב לך בפוסט היפה הזה..
"פוסט ביטולין שכזה"
כמה שאני מכירה את זה מותק שלי...
מכירה אפילו מצויין..
יש בין הפוסטים שלי פוסט שנקרא "בלב האישות"
חפשי וקראי..
הוא מדבר על פיספוס שלנו בדרכנו בעולם..
ובאי היכולת שלנו להכיר באמת... את האנשים הנכונים..
תודה לך על הרגישות הנפלאה.
באמת שהצבת לי מראה גדולה
אין לי שמץ אם זה "מנחם"
אבל יש כמוך או כמו הדמות שכתבת עליה...
בלי סוף.. המון מהדמות.. קצת מההכרות איתה..
חבל נכון?