צטט: חולם בחרוזים1 2011-09-20 13:22:36

ברכות לציפי היקרה - שלא נדע עוני ורעב - ברכות רבות

ביקורך לי לעונג,

חברי היקר

צטט: * אילת השחר * 2011-09-07 14:59:34

יוצא מהכלל.

פוסט מיוחד.

אהבתי את עניין הפרחים...

-

כוכב* תודה על ביקורך

במזל בתולה.

חודש טוב ומבורך לכולם.

מקדימים ומברכים

בשנה טובה ומאושרת.

http://cafe.themarker.com/post/2328409

תודה יקירה כמה אני שמחה

שהגעת וקראת והגבת

שנה נפלאה בריאה ושקטה שתהיה לכולנו

יוצא מהכלל.

פוסט מיוחד.

אהבתי את עניין הפרחים...

-

כוכב* תודה על ביקורך

במזל בתולה.

חודש טוב ומבורך לכולם.

מקדימים ומברכים

בשנה טובה ומאושרת.

http://cafe.themarker.com/post/2328409

צטט: sari10 2011-06-10 16:59:24

ציפי,

חתיכת סיפור . . .

לי נשמע קשה, הרחצה השבועית בגיגית?

לפי הסדר? אוי . . .

אבל - ברור שהיו דברים הרבה יותר גרועים,

גם זה, כשנמצאים שם והנורמה מסביב דומה,

גורמת ליחס אחר.

אכן את גם יודעת איך להתייחס למציאות,

זה הכי חשוב.

המציאות היא בעיני המתבונן.

ואת יודעת לצבוע אותה מקסים.

מכאן גם מדד האושר שלך ושמחת החיים!

שרי יקירה, הסיבה לכתיבת הפוסט הזה בכלל

באה לאחר שאחד החברים, כתב על

התקופה הנוראה בא גרו הם במעברה...

וזה כל כך הרגיז אותי שמיד הגבתי.

. וראי נא, ממש התחלתי כתשובה לאותו

חבר באלה המילים "גם אני גרתי במעברה"

תודה חומד אוהבת את תגובך והאיורים.

לגמרי נישגבים מבינתי....

ציפי,

חתיכת סיפור . . .

לי נשמע קשה, הרחצה השבועית בגיגית?

לפי הסדר? אוי . . .

אבל - ברור שהיו דברים הרבה יותר גרועים,

גם זה, כשנמצאים שם והנורמה מסביב דומה,

גורמת ליחס אחר.

אכן את גם יודעת איך להתייחס למציאות,

זה הכי חשוב.

המציאות היא בעיני המתבונן.

ואת יודעת לצבוע אותה מקסים.

מכאן גם מדד האושר שלך ושמחת החיים!

צטט: דרך הצבע 2009-05-29 18:23:17

הי לך,

את כותבת נהדר

הבולט בכתיבתך הוא

ראייתך את חצי הכוס המלאה....

וזה חוסנך!

כמוני כמוך, גדלתי בתקופה דומה,

ולמרות ה"עוני" זכורות לי רק חוויות יפות

הרבה אהבה, ושמחה, ידענו לחיות עם מה שיש

ולא חשבנו על מה שאין.... וזאת בזכות הורינו,  שהעבירו

לנו את התחושה, שהכי חשוב שיש לנו ארץ שלנו,

כבוד, וגאווה, והשאר???????????????.

הכל יסתדר בזמנו, וטוב שכך.

אסתי

דרך הצבע 

 

 

אסתי יקרה, דרך צבע מקסימה שכמותך, אם גדלנו באותה תקופה, מסתבר שגם את יודעת שמצב "התרגיל" עליו הצבעת בפוסט מדד האושר שלי, ובכן מצב התרגיל ממש מצויין.ברור שאנחנו מי שאנחנו בזכות הורינו שלא הטמיעו בנו את רגשות הקיפוח, אלא הצביעו על היפה החיובי והנעים. כי החיים לא היו משהו באותה תקופה, אך הם, הורינו דאגו לפרוש בפנינו עולם קסום של אגדה וכך אנו שורדות..

הי לך,

את כותבת נהדר

הבולט בכתיבתך הוא

ראייתך את חצי הכוס המלאה....

וזה חוסנך!

כמוני כמוך, גדלתי בתקופה דומה,

ולמרות ה"עוני" זכורות לי רק חוויות יפות

הרבה אהבה, ושמחה, ידענו לחיות עם מה שיש

ולא חשבנו על מה שאין.... וזאת בזכות הורינו,  שהעבירו

לנו את התחושה, שהכי חשוב שיש לנו ארץ שלנו,

כבוד, וגאווה, והשאר???????????????.

הכל יסתדר בזמנו, וטוב שכך.

אסתי

דרך הצבע 

צטט: שאני 1 2009-05-25 09:07:34

יקירתי, תודה על פוסט מהמם.

אני אוהבת נורא אנשים עם גישה כזו לחיים, ישר כוחך!!!!

שאני 1,

אחרי התגובה אחפש אותך, תודה שבאת לבקר אצלי בפוסט.

אניי חדשה מאד בקפה...וייקח לי זמן להכיר את האנשים

 היפים והמקסימים האלה שהם חברי... זו גישתי לחיים וזה

 מה שהציל את חיי.צ אנא קראי פוסט קודם שלי לגבי מדד האושר,

זה לא מתוך כוונה ברורה, אלא מובנה בתוך חיי. תודות להורי

המופלאים ז"ל. אם הם שרדו, אף על פי כן ולמרות הכל...מי אנחנו כי נלין....

שמחה מאד בבואך אל דפי ה"דל...."

צטט: לולי- לולי 2009-05-24 20:10:07

רומפיפיה את מצחיקה מאוד.

24 מ"ר זה אפילו לא חדרון.

שיהיה לך רק טוב. אמן!

לולי לולי,

הכל יחסי בחיים...

תודה יקירתי

יקירתי, תודה על פוסט מהמם.

אני אוהבת נורא אנשים עם גישה כזו לחיים, ישר כוחך!!!!

רומפיפיה את מצחיקה מאוד.

24 מ"ר זה אפילו לא חדרון.

שיהיה לך רק טוב. אמן!

צטט: * המלאך * 2009-05-24 01:37:40

חתיכת הסטוריה הבאת כאן,

טוב לזכור ולהשוות בין היום לאז,

ולהיכנס לפרופורציות כשמשהו לא נראה לנו היום...

היי מלאך,

ככה יצא במקרה

ללא מחשבה בכלל,

סתם נדמה היה לי

 שאני שומעת התבכיינות

 בנושא, וזה מה שיצא....

תודה שביקרת...

חתיכת הסטוריה הבאת כאן,

טוב לזכור ולהשוות בין היום לאז,

ולהיכנס לפרופורציות כשמשהו לא נראה לנו היום...

צטט: לולי- לולי 2009-05-23 20:14:13

איפה היתה המעברה, באיזה עיר?

לולי לולי,

המעברה היתה במיגדו, מול יוקנעם,

לדעתי מול הכלא , לא בטוחה,

אחרי שנים עברנו לשיכון פאר

בשטח כללי של כל הבית כ-24 מ"ר

ואז הרגשנו אנחנו הילדים,

ממש ממש  עשירים,

קירות אבן

 מה את יודעת...

תודה יקירה שביקרת

וקראת...

צטט: משה228 2009-05-23 20:05:21

השנים מורידות את המשקע הרע

ומציפים את האושר שלנו כילדים

בתקופה ההיא.

 

אתך קל לאהוב את התקופה

כי את אופטימית ללא תקנה.*

 

משה יקר,

 כהסטוריון מי כמוך יודע

את המציאות גם של אותם זמנים.

אולם בהיותנו ילדים,

ברור שבראנו לעצמנו מציאות

משלנו.

גם אם היה זה נתיב בריחה

מחיים קשים  דלות ומחסור,,,

למי איכפת,

לנו היה נהדר....

באשר להמשך דבריך לגבי,

, איזה יופי לי

לקרוא לי אופטימית ללא תקנה....

אהבתי יקירי

והמון המון תודה...

צטט: mzukan 2009-05-23 15:42:20

ילדים יש להם התיחסות אחרת לחיים, אין הם חושבים במונחים של צבירת נכסים, אלא מחפשים את המקום שיספק להם את מירב האתגרים והחוויות.וזה נותנת יןתר מעברה של אוהליםהמוארים במנורות לוקס ,

מזוקן יקר,

 מסכימה אתך לגמרי.

מבחינתנו, החיים היו

הפתקאה ענקית,

שפע של פרחי בר,

 חלזונות, פרפרים,

מרחבים שבעיננו

היו אין סופיים,

נו בעיני ילדים קטנים...

כל התודות להורינו שלמרות

הגיהינום ממנו באו,

לא גררו אותנו לתוך

זכרונותיהם

וביעותיהם,

זה בא לאחר שבגרנו...

צטט: נשית ומתוקה 2009-05-23 15:21:16

יפה איך שאת מתארת את העבר אסור לנו לשכוח מהיכן באנו לאן הגענו

בעבודת שורשים של ילדינו ואז נכדינו על המשפחה שלנו  אנחנו מספרים להם מהיכן הגיעו הסבא והסבתא שלהם החזרת אותי המון שנים אחרונית

יפה  ומרגש  מאווד 

נשית ומתוקה יקרה,

נכון, אלה שורשים המודרניים

של עם ישראל.

ישנה ההיסטוריה

העתיקה. ויש סיפורי העם

החוזר לציון

תודה לך חמודה.

צטט: שחף ה. 2009-05-23 14:46:31

אבן, היו ימים - קשים ומלאי חוויות.

"לא ניתן - 24 שעות".

שחף יקר,

ראיתי שכיכבתני

בפוסט הקודם

והמון המון

תודה...

טוב נו, אתה "חייב לי"

נו סתםםםם בצחוק

תודה לך יקר

צטט: naomi P 2009-05-23 14:33:01

חיבוק נשיקה ממני*

נעמי יקרה,

 מתה על חיבוקים

מתה על נישוקים

ולא יפה , אבל

היות ואני עדיין חדשה

מתה גם על כוכבים...

תודה יקירה

צטט: הלנה היפה 2009-05-23 19:53:22

את יודעת מה? נעים להזכר למרות שלהורים שלנו זה היה קשה כשאול אבל אנחנו הילדים אהבנו את החול השלוליות בחורף הגיגיות מתחת לחורים בגשם!

תודה על התזכורת ו*

לאה

הלנה יפתי,

מסכימה איתך שלהורינו

היה מאד קשה,

אנחנו צמחנו כמו פרחי הבר

שהקיפו את האוהלים.

הדאגה לקיום היום יומי

לא היתה מוטלת עלינו.

אנחנו כילדים חגגנו,

גדולתם של הורינו

שחסכו מאיתנו

את הקושי המצוקה

והרגשת קיפוח

מיותרת ומיסרת. 

צטט: bonbonyetta 2009-05-23 19:51:31

מחמם את הלב.

נראה לי שלמרות שהיה לנו, לרבים מאתנו חוסר בדברים רבים כצעצועים ובגדים...גם אני גדלתי בתקופה כזו, היה לנו עושר בדברים אחרים.

היום אני רואה איך ילדים גדלים ומה יש להם ועדיין יש להם החוסרים שלהם.

*

בונבוניטה יקרה,

הרי כבר החלטנו

שיש בנו הרבה יותר מסתם,

צודקת בכל אשר אמרת,

וכן הג'ינג'יות שלך

ושל בתי, קושרת קשר

עמוק נוסף. תודה יקרה

על הפירגון ועל הכוכב גם

צטט: שמש חדשה 2009-05-23 18:15:54

אוהבת סיפורי מעברות,

כתוב בחן ובהומור,

אנחנו היגענו די אחרי...

קיבלנו שיכון מרווח...

שבקושי הכיל את כל המשפחה,

אך בלב היתה שמחה גדולה,

ארטיק תאומים עלה 5 אג'

חילקנו בין שני אחים,

איפה איפה איפה ? ארץ ישראל :)))

 

כן יקירה,

חלק מאתנו כל הסיפורים.

גם השיכונים ה"מרווחים"

שקיבלתם, לא היו משהו...

אבל כך גדלנו והכל בסדר,

גם הארטיק שחילקת עם

אחיך היה טעים.ולימד אותנו

לחלוק, לשתף אחרים

ותרם המון לחיזוק

והאיחוד במשפחותינו

תודה יקירה

צטט: yuli1058 2009-05-23 17:01:46

מרגש הפוסט שלך

זוכר את הסיפורים על המעברות של הורי..

מלא החופן כוכבים

המון המון תודה

חבר יקר

 כל כך מעודד נעים

לקבל איזון חוזר

ומפרגן

צטט: רמיאב 2009-05-23 16:52:20

תאור עובדתי נפלא. פרק בהסטוריה בלי קיטורים...

.

לא ניתן לדרג את אותו משתמש פעמיים ב24 שעות

כדאי לשים מירוח של יומיים לפחות, בין פוסט לפוסט...

רמיאב יקר,

תודה לך מקרב לב.

היות ועדיין אין לי די נסיון,

קרה ו"יצא" לי

פוסט אחר פוסט

בסך הכל התכוונתי לענות

לפוסט של חברנו

ניסחפתי וזה מה

שיצא...

אבל הכל לטובה

ותודה על העצה

החשובה...

אשתדל ל"התאפק"

צטט: איריסלוי 2009-05-23 16:42:33

יקירתי, סחפת אותי בתיאורי ילדותך במעברה. סיפורים ששמעתי גם מפי אמי-

על החיים במעברה, על הדלות, מחד ועל השמחה וההוקרה לכל פרט, מאידך.

נדמה שאיבדנו את כל התמימות, הענווה, ההסתפקות במועט שאפיינה תקופה זו.

אשרי האנשים שחוו תקופה מיוחדת זו.

תודה לך יקירתי ששיתפת אותנו.

אוהבת אותך

איריס

איריס נהדרת

כולנו חווינו את

אותם הדברים

 כולנו ריקמה

 אנושית אחת

חיה.(לא אני אמרתי) 

וזוכרים את הדברים

או מחוויה אישית

 או דרך סיפורים

תודה חברה

איזה יופיי...לדעתי התקופה הזאת היא הכי יפה שהייתה עד היום..תקופה של יצירה והסתפקות במה שיש..תקופת תמימות שחבל שנעלמה...פוסט מהמם יקירתי...אהבתי ביותר!!!

לשמחתי כבר נולדתי במקום ,בית שבו

הייתי שנים רבות.הורי הספיקו להיות במעברה.

כניראה בכל זאת שאת קצת יותר גדולה ממני.

חוויות יפות היו בילדות ואכן מעברה או מיקום

אינם אידיקציה לאיכות הבן אדם.

התמונות דומות לכל הילדים שגדלו איתי.

גם האופניים

לשמחתי כבר נולדתי במקום ,בית שבו

הייתי שנים רבות.הורי הספיקו להיות במעברה.

כניראה בכל זאת שאת קצת יותר גדולה ממני.

חוויות יפות היו בילדות ואכן מעברה או מיקום

אינם אידיקציה לאיכות הבן אדם.

התמונות דומות לכל הילדים שגדלו איתי.

גם האופניים

לשמחתי כבר נולדתי במקום ,בית שבו

הייתי שנים רבות.הורי הספיקו להיות במעברה.

כניראה בכל זאת שאת קצת יותר גדולה ממני.

חוויות יפות היו בילדות ואכן מעברה או מיקום

אינם אידיקציה לאיכות הבן אדם.

התמונות דומות לכל הילדים שגדלו איתי.

גם האופניים

מסתבר שבתנאים קשים מתחשלים

וזכים ללמוד להעריך דברים

בראיה נכונה ונבונה.

השנים מורידות את המשקע הרע

ומציפים את האושר שלנו כילדים

בתקופה ההיא.

אתך קל לאהוב את התקופה

כי את אופטימית ללא תקנה.*

את יודעת מה? נעים להזכר למרות שלהורים שלנו זה היה קשה כשאול אבל אנחנו הילדים אהבנו את החול השלוליות בחורף הגיגיות מתחת לחורים בגשם!

תודה על התזכורת ו*

לאה

מחמם את הלב.

נראה לי שלמרות שהיה לנו, לרבים מאתנו חוסר בדברים רבים כצעצועים ובגדים...גם אני גדלתי בתקופה כזו, היה לנו עושר בדברים אחרים.

היום אני רואה איך ילדים גדלים ומה יש להם ועדיין יש להם החוסרים שלהם.

*

אוהבת סיפורי מעברות,

כתוב בחן ובהומור,

אנחנו היגענו די אחרי...

קיבלנו שיכון מרווח...

שבקושי הכיל את כל המשפחה,

אך בלב היתה שמחה גדולה,

ארטיק תאומים עלה 5 אג'

חילקנו בין שני אחים,

איפה איפה איפה ? ארץ ישראל :)))

מרגש הפוסט שלך

זוכר את הסיפורים על המעברות של הורי..

מלא החופן כוכבים

תאור עובדתי נפלא. פרק בהסטוריה בלי קיטורים...

.

לא ניתן לדרג את אותו משתמש פעמיים ב24 שעות

כדאי לשים מירוח של יומיים לפחות, בין פוסט לפוסט...

יקירתי, סחפת אותי בתיאורי ילדותך במעברה. סיפורים ששמעתי גם מפי אמי-

על החיים במעברה, על הדלות, מחד ועל השמחה וההוקרה לכל פרט, מאידך.

נדמה שאיבדנו את כל התמימות, הענווה, ההסתפקות במועט שאפיינה תקופה זו.

אשרי האנשים שחוו תקופה מיוחדת זו.

תודה לך יקירתי ששיתפת אותנו.

אוהבת אותך

איריס

צטט: עזרא מורד 2009-05-23 14:32:03

התמונה הזו (המסתירה רק את האופניים בעלי הידית האחת),

קמטוטי הצבע השחור והלבן,

והזכרונות..

מחזקים אצלי את החוויות בימי הצנע והפשטות.

ימים בהם נאבקנו על קיום יום - יומי,

ימים בהם הערכנו כל דבר.

הימים האלה לימדו אותי להכניס דברים לפרופורציה.

להעריך את ה"יש" ולא לבכות על החוסר.

 

היום כשאני נוסע ברכבי, מטייל בעולם ומתרווח בכורסת הבית מול הטלוויזיה,

צר לי רק על דבר אחד -

על הוריי שלא הספיקו לזכות וליהנות מהשפע הקיים.

 

דווקא בימים ההם, החלומות שלנו היו צנועים,

לעולם לא חלמתי ולא העליתי על דעתי שיגיע יום ואחיה את חיי, כפי שאני חי אותם עכשיו.

 

החיים האלה הם סמל בספר ההיסטוריה של ישראל,

וראוי להעבירם לדורות הבאים כדי שילמדו גם הם כי המובן מאליו עבורם, הוא לא בהכרח המובן מאליו עבורינו.

 

הפוסט הזה חשוב ויפה.

ואני מברך עליו, כמו על מסורת הסיפורים המשפחתית שהעברת לילדיך ולנכדיך.

יום אחד כשהם ילמדו על הימים האלה בשיעורי ההיסטוריה בבתי הספר,

הם יתמלאו גאווה על חלקך בבנית הארץ שלנו !

 

עזרא יקירי,

הרי עבר משותף לנו

כל אחד מאיתנו מאוהל אחר...

זו חוויה שלנו

ולא נותר אלא שנתברך

שהחיינו וקיימינו והגיענו

ליום הזה...

תודה לך יקר...

ו

צטט: wild 2009-05-23 14:29:16

רק בעבור זה אתן חיבוק מהגדולים שידעת

 

הפרחים בידיו של אחי נועדו להסתיר את העובדה שלאופניים ידית רק בצד אחד

רק בעבור הרצון לכסות בפרחים מגרעת של כלי מתכתי שכאילו "נתנו בו חיים".

 

שהרי לכסות נוהגים אנו לגבי חוסרים בגופנו,

 

אהבתי את הפרט הנסתר הזה מאלף פוסטים גם יחד.

 

וויילד

וויילד יקר

ראייתך החדה המבחינה בפרטים

 נפש של משורר, סופר,

איש של יום, איש של לילה...

שידו רב לו. הגנה על גוף ונפש.

לא אשכח את העזרה הטכנית

שהגשת לי בתחילת צעדיי

המהססים ברשת....

המון תודה

אוהבת חיבוקים,

אחבק שבעתיים.

צטט: צבי מכבי 2009-05-23 14:04:22

קטע של היסטוריה..

 

צריך לדעת מהיכן באנו..

 

יפה הסיפור..

 

צבי מכבי

צבי יקר,

מסכימה אתך לגמרי

כשהיינו קטנים, לא ידענו את

שאנו יודעים היום....

פשוט כך גידלו אותנו....

תודה על הברכות

צטט: ביזון כהה 2009-05-23 14:02:17

כף של חיים למרות המחסור. תמשיכי לספר. את לא יודעת כמה שזה מעניין

ולך בריאות וחיים ארוכים.

מהמחכה לסיפור הבא. 

ביזון יקר,

החיים הם מה שאנחנו עושים מהם

וזאת לא קלישאה...

תודה על הברכה קיבלתי עצה חשובה,

לא להפגיז בבת אחת בסיפורים...

ולא לייגע את החברים

 אז לאט לאט...

יש המון מאיפה שזה בא...

צטט: טליה טאוב 2009-05-23 13:59:41

איזו גישה מדהימה.

באותה מידה ניתן היה לתאר הכל

בצורה הפוכה,

אך את בחרת להעביר את החוויה

לגמרי אחרת.

הוקסמתי מתיאוריך רומפי

תבורכי יקירה

טליה יקירתי, אנחנו כבר "מכירות"

ורוח הדברים לא זרה לנו

 תודה יקירתי על הפירגון

צטט: leagat 2009-05-23 13:22:22

 

 

 

זוהי תגובתי [לעזרא מורד] שדיברה באותו נושא

תקופת הקוקו והסרפן

מדינה בחיתולים

צעדים ראשונים

היום רואים בזה טעם לפגם

אך באותם זמנים

ימי ראשית

היו מודעים לכך שזהו צעד חלוצי

המטרה היתה להציל כל יהודי באשר הוא

ולהעלותו לארץ ישראל

 

ואת מצאת בה את היופי

את השמים הפתוחים

ואת הארץ הטובה

והנה גדלתם

ואכלתם מפיריה 

 

 

חיבוק 

שבש

לאה

לאה חברתי היקרה,

זו הרוח בה גידלו אותנו

בימים של מחסור

וזה מה שהעברנו לילדינו והם לדור הבא...

תודה לך יקרה, לקחתי מאד לתשומת לבי

ובאהבה את הערותיך הבונות והחכמות

לא ניתן לדרג..

יפה ומעניין אהבתי המשך שבוע נפלא

יפה איך שאת מתארת את העבר אסור לנו לשכוח מהיכן באנו לאן הגענו

בעבודת שורשים של ילדינו ואז נכדינו על המשפחה שלנו  אנחנו מספרים להם מהיכן הגיעו הסבא והסבתא שלהם החזרת אותי המון שנים אחרונית

יפה  ומרגש  מאווד 

אבן, היו ימים - קשים ומלאי חוויות.

"לא ניתן - 24 שעות".

התמונה הזו (המסתירה רק את האופניים בעלי הידית האחת),

קמטוטי הצבע השחור והלבן,

והזכרונות..

מחזקים אצלי את החוויות בימי הצנע והפשטות.

ימים בהם נאבקנו על קיום יום - יומי,

ימים בהם הערכנו כל דבר.

הימים האלה לימדו אותי להכניס דברים לפרופורציה.

להעריך את ה"יש" ולא לבכות על החוסר.

היום כשאני נוסע ברכבי, מטייל בעולם ומתרווח בכורסת הבית מול הטלוויזיה,

צר לי רק על דבר אחד -

על הוריי שלא הספיקו לזכות וליהנות מהשפע הקיים.

דווקא בימים ההם, החלומות שלנו היו צנועים,

לעולם לא חלמתי ולא העליתי על דעתי שיגיע יום ואחיה את חיי, כפי שאני חי אותם עכשיו.

החיים האלה הם סמל בספר ההיסטוריה של ישראל,

וראוי להעבירם לדורות הבאים כדי שילמדו גם הם כי המובן מאליו עבורם, הוא לא בהכרח המובן מאליו עבורינו.

הפוסט הזה חשוב ויפה.

ואני מברך עליו, כמו על מסורת הסיפורים המשפחתית שהעברת לילדיך ולנכדיך.

יום אחד כשהם ילמדו על הימים האלה בשיעורי ההיסטוריה בבתי הספר,

הם יתמלאו גאווה על חלקך בבנית הארץ שלנו !

רק בעבור זה אתן חיבוק מהגדולים שידעת

הפרחים בידיו של אחי נועדו להסתיר את העובדה שלאופניים ידית רק בצד אחד

רק בעבור הרצון לכסות בפרחים מגרעת של כלי מתכתי שכאילו "נתנו בו חיים".

שהרי לכסות נוהגים אנו לגבי חוסרים בגופנו,

אהבתי את הפרט הנסתר הזה מאלף פוסטים גם יחד.

וויילד

קטע של היסטוריה..

צריך לדעת מהיכן באנו..

יפה הסיפור..

צבי מכבי

כף של חיים למרות המחסור. תמשיכי לספר. את לא יודעת כמה שזה מעניין

ולך בריאות וחיים ארוכים.

מהמחכה לסיפור הבא. 

איזו גישה מדהימה.

באותה מידה ניתן היה לתאר הכל

בצורה הפוכה,

אך את בחרת להעביר את החוויה

לגמרי אחרת.

הוקסמתי מתיאוריך רומפי

תבורכי יקירה

זוהי תגובתי [לעזרא מורד] שדיברה באותו נושא

תקופת הקוקו והסרפן

מדינה בחיתולים

צעדים ראשונים

היום רואים בזה טעם לפגם

אך באותם זמנים

ימי ראשית

היו מודעים לכך שזהו צעד חלוצי

המטרה היתה להציל כל יהודי באשר הוא

ולהעלותו לארץ ישראל

ואת מצאת בה את היופי

את השמים הפתוחים

ואת הארץ הטובה

והנה גדלתם

ואכלתם מפיריה 

חיבוק 

שבש

לאה