הם גדלים כל כך מהר השלישיה הזו. 

אם זה ימשיך כך והם יגדלו בקצב הזה, אולי נלך על שישיה במארז מבצע, כי...כי...נו הגדול כבר בדרך לגיל ההתבגרות...אוטוטו 11. 

והיום "אור בקצה...", פתאום הבנתי שלמרות המאניירות המתחלפות והולכות והופכות לכאלו קצת בוגרות שלו, העובדה שהוא אף פעם לא נשאר חייב ותמיד עונה תשובה שמפילה לקרשים, הוא עדיין ילד. 

מישהו שאל באיזו תוכנית נבובה בטלויזיה, מתי היתה הנשיקה הראשונה של המשתתפים. בני ובתי בת השבע נ ד ה מ ו למשמע הגילאים שננקבו: היו כאלו שאמרו 17, היו כאלו שאמרו 16 והיו את הקזנובות הצעירים שבגיל 13 כבר החלו את קריירת  רש"ס (רב שגל סדרתי)...ואז אמר לי בני: "אני כבר לא זוכר מתי היתה הנשיקה הראשונה שלי...זה היה מזמן". 

דמי אזל בפלג גופי העליון, הייתי שוב על סף עילפון (ולאלו שלא בקיעים, זה מצב די כרוני אצלי לאחרונה)...הוא לא זוכר.

אוקי יש לו חולשה לבנות ומסתמן שזה הדדי אבל...לא זוכר? לא סופר? ככה חינכתי את קאזה שלי? ואז בדיוק שניה לפני שהתחלתי את "השיחה" הוא פתח פיו והוסיף: "...איך אני יכול לזכור מתי זה היה, הייתי תינוק". 

אחחחחחח איזו הקלה. "השיחה" לעת עתה נדחתה עד הודעה חדשה וכל הכבוד קאזה שלי, לך לך יש יותר כבוד... עוד קצת, טוב? דחה זאת לעוד איזה שלוש ארבע שנים אחרי משפט המחץ הידוע: "תודה להורי שהביאוני עד הלום" וגם באשר לזה, עזוב, לפעמים יש לי תחושה שהתודה לך שהביאני עד הלום...טוב בוא נתפשר תודה לכולנו על הלום.