רומנטיקה זה אני!
סיפורים רומנטיים מכל הסוגים, שיחדירו מתיקות גם ללבבות שהתייבשו כבר...
פוסטים אחרונים
- ביקור מולדת - סיפור רומנטי לשנה החדשה ! 12/9/18
- סוף סוף! ספרי החדש "שדה הנשיקות האדומות"!!! 12/6/18
- הקשיבו לי! הופעה מחודשת של סיפור רומנטי מאלף 11/12/17
- פגישה במוגרבי -סיפור רומנטי ליום העצמאות -הופעה מחודשת! 12/5/16
- ירח דבש מואר -סיפור רומנטי לחנוכה 13/12/15
- הסוכה הירוקה -סיפור עתידני רומנטי לסוכות 30/9/15
ארכיון
"רגילה" - הסיפור הרומנטי לשבת
לידיה גזרה בזהירות את הכתובית, והדביקה אות קרוב יותר לשרטוט של הטנק, בחוברת ההסברה הצבאית , שעבדה עליה זה 3 שעות. סא"ל רוזן אמר, שזה הטנק המשוכלל ביותר שצה"ל ייצר אי פעם, ושהחוברת חייבת לשקף זאת. ג'ורג', מפקד ההוצאה לאור בבית הספר לשריון, ציפה מלידיה לחוברת מושלמת. "מצדי תשבי פה עד הבוקר", פקח בטון השתלטני האופייני שלו.
"אבל ג'ורג', הבטחת לי שאצא היום ל'רגילה'!", מחתה לידיה. "קבעתי שיעור נהיגה כפול, יש לי בשבוע הבא טסט!", התחננה. ג'ורג' נעץ בה את מבטו המקפיא ממעמקי עיניו השחורות כפחם. גבותיו המשורטטות בסימטריות מושלמת כביד אמן, אף לא זעו. "אל תבלבלי לי את המוח,חיילת!", התיז מזווית פיו, אותו פה שכה רבות בבסיס חלמו לנשק. "את גרפיקאית ראשית או לא? או שאולי את לא רוצה שאמליץ עליך לרב"ט?". אמר והתרחק לעבר המגורים בשריקה עליזה, מתכונן לעוד ערב סוער במיטתו עם דורית, פקידת הלשכה החטובה.
לידיה השעינה את ראשה בין מרפקיה על השולחן ועיניה מלאו דמעות. ככה זה תמיד, חשבה במרירות. תמיד אני השעיר לעזאזל של ההוצאה לאור. כמובן, לו הייתי נראית כמו דורית מהלשכה, איש לא היה מעז לבטל לי חופשה שהבטיחו לי. אך לא, לידיה הספוג תמיד סופגת ושותקת. לו לפחות ניחנתי בפה הג'ורה של דורית מהלשכה...
למה אף פעם אין לי אומץ להגיד לג'ורג' מה אני באמת חושבת עליו! דיקטטור בור ונלעג, פשפש שעלה לגדולה! בלי הדרגות שלו, מי בכלל היה מסתכל עליו? את כל התפקיד הזה קיבל כפרס על הצטיינותו בקרבות מלחמת ההתשה בתעלה, בשנה שעברה. הקצין המצטיין של 1970. והפרס – מפקד ההוצאה לאור במרכז העצבים של חיל השריון ."תנוח קצת כאן מהקרבות", אמרו לו הממונים. מי ידע אז, שמנוחת הלוחם על פי ג'ורג', היא לרדות ללא הרף באכזריות בצוות חיילי ההוצאה לאור?
שעה 6 חלפה לה...7...8...ערמת הניירת מולה קטנה בצעדי צב...עמוד 12 בחוברת..עמוד 13 באיטיות מרגיזה..מתי כבר תגיע לעמוד האחרון? אצבעותיה הזריזות המשיכו לתקן שגיאות דפוס, לגזור, להדביק...צריך עוד לעשות העתקי שמש..לילה ארוך ומייגע עוד לפניה. לפחות תכין לעצמה קפה בוץ חזק! בדרכה למיחם הענק ששירת את עובדי ההוצאה לאור יומם ולילה, קלטה את דמותה במראה: שיער קצר, חום, רגיל. עיניים חומות רגילות. מבנה גוף רגיל. הכול כל כך רגיל אצלי! הרהרה בזעם. לו לפחות היו לי עיניים כחולות...
"סליחה...."..."חיילת, סליחה...", הקול המהוסס חזר כמה פעמים עד שהרימה את ראשה מכוס הזכוכית המהבילה. "פה זה ההוצאה לאור?" נו, עכשיו היא לידיה-לשכת-מודיעין...למה כל התמהונים והאסטרונאוטים נשלחים לשיבוץ דווקא לכאן? עוד טירון מושתן..."כן, זה כאן", ענתה בקוצר רוח, ומבטה סוקר את הדמות במדים המרושלים שלפניה. דמות רגילה כל כך. עיניים חומות, רגילות. שיער קצר, חום, רגיל. מבנה גוף רגיל. "אני...שלחו אותי להתייצב לפני ג'ורג'"...מלמל החייל בקול חסר ייחוד, רגיל בסתמיותו.
לידיה נשפה בתיעוב, כשהיא מיישרת לאחור קווצת שיער סוררת שצנחה על מצחה. "ג'ורג' בחדרו במגורי קצינים", פלטה. "אין לי מושג איך יגיב כשיראה אותך שם..ואל תשכח להצדיע, טירון!", הוסיפה כשלא ראתה כל דרגות על בגדי החאקי המקומטים שלו.החייל הביט בה לרגע, אחר אמר במפתיע" "אמרו לך שיש לך עיניים נורא יפות?".
לידיה קפאה בתדהמה. לא ייתכן שהוא רציני! אך קולו היה נטול לגלוג לחלוטין, כשהוסיף: "אני אוהב את ניצוצות הזהב שמקשטים את הצבע החום בעינייך, והופכים אותו לצבע כל כך מיוחד! אשמח לצייר אותך בהזדמנות!".
לידיה פערה את פיה, אך לא יצא ממנו כל קול. החייל חייך. פניו הכל כך רגילים השתנו באחת. דומה היה שעשרות נורות זעירות, חבויות מתחת לעור פניו, נדלקו לפתע והאירו את החדר באור יקרות. "לפני שאתה הולך שב, תשתה כוס קפה חזק", שמעה את עצמה בפליאה. " תגיד, איך אתה שותה את הקפה שלך?" "רגיל. לגמרי רגיל", באה התשובה.
*הסיפור מוקדש כמחווה ללידיה חברתי , "הדודה מחדרה". * כל הזכויות שמורות לאלומה עברון ( c) |
תגובות (54)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מצטרפת לכלילות המעלות והתשבחות.
כשמך הספרותי כן את...
ושמך האישי גם הוא לא חסר..
אלומה...עלומה...נפלאה...יקרה.*
ה-70. זה כתוב בסיפור. עיין ביתר עמקות...מדובר בשמות אמיתיים של אנשים שהיכרתי.
מאיפה הבאת את השמות, ג'ורג' ולידיה, זה מהווי שנות ה60 לא?
אלומה אלומתי, המילה פשפש אינה עוד מצוטטת בין עלי אבן שושן.
לידיעתך פשפש הינו: "עוץ בן גומה בחוש בן שלולית".
שולח לך מכאן מלא אור ומסופ"ש לסופ"ש המשיכי למלא במשנותייך.
*
ועכשיו עם כוכב מהרשת.
חג שמח.
מה שמחמאה אחת עושה לאישה... ;-)
ותשובה יפה ענה החייל להצעת הקפה. סגירת מעגל.
*
כתיבה מדהימה
"רגילה" לא רגילה
הכבוד אשר היא רכשה לו , יש לנו הרבה מה ללמוד ממנה
לא מהיותו המפקד
מעצם האחריות הכבדה שכמפקד מונחת על כתפו
מה ? זהו?
מקסים *
אלומה!
===
כמה יפה וקסום סיפורך *
אוהבת, אוהבת, אוהבת!!!
----
ועל זה:
"אני אוהב את ניצוצות הזהב שמקשטים את הצבע החום בעינייך, והופכים אותו לצבע כל כך מיוחד! אשמח לצייר אותך בהזדמנות!".
ייאמר:
היופי בעיני המתבונן,
וכמה חשוב לשים לב לפרטים בחיים,
כדי שלא נפספס דברים טובים.
חבריי היקרים, מככבים ומגבים אהובים ואהובות!
מצטערת שלא עונה אישית הפעם, כי שוב חולה בווירוס שיווי המשקל (ורטיגו). פרטים נוספים על הווירוס המוזר הזה, בפוסט ארכיון שלי -
http://cafe.themarker.com/view.php?t=690173
מנצלת רגע שבו אני מרגישה סביר כדי לכתוב ולהודות לכולכם. כל כך ריגשתם אותי בזה שקלטתם את המסר!
מסתובבים בינינו אנשים כה רבים שחושבים שהם רגילים. ואני אומרת: אף אחד לא רגיל! כל אחד מאתנו הוא יחיד ומיוחד!
ו..נכון, מילה אחת טובה, היא שעושה את ההבדל בחיי יום יום שלנו.
שמחה, לידיה יקירה,שאהבת את הסיפור. גם אני סקרנית לדעת מה קרה עם אותו ג'ורג' מאז, שבדמותו ערבבתי דמיון ומציאות.
בהזדמנות זו מתנצלת בפני כל מי שלאחרונה אני רק מככבת ולא מגיבה, שוב בגלל אותו ורטיגו...
אשוב לתגובות האישיות בפוסט זה וגם באלה שלכם, לאט לאט, ככל שאוכל.
אוהבת את כולכם!
אלומה
סיפור שנולד עבורי..
מכילן בו עולמות שמדברים אלי.
תודה לך.
אכן..כפי שנאמר..
קוסמת מילים את.
*
למפקד שלי קראו ליאון.
הוא אהב ללכת הביתה מוקדם ואני מייד אחריו.
בשעה 17:00 המשרד היה סגור (-:
אלומה יקרה
רק חזרתי מהפלגה כיפית....
מיהרתי למצוא את הסיפור
וכרגיל נהנתי מאוד.....
והרעיון ש................
העיניים, הן ראי הנפש.......
תפס פה חזק....
הרבה רוך ורגישות בסיפורך....
אסתי
דרך הצבע
נגינת הפסנתר הזו בצליליה הרכים היתה תעלומה עבורינו. פעמיים יצא לי להגיע אליך, אך לא יכולתי לקרוא, כי היו בעיות עם המחשב. הצלילים הרכים ריחפו באוויר. הייתי בטוחה שרועי מנגן, אך לא הוא שיחק במחשב השני שלו. במחשב הראשון בקעו צלילי הפסנתר האלמותיים האלה.
אהבתי מאוד.
הפתעה גדולה הסיפור זה. לא יצא שיעור נהיגה יצא יופי של סיפור אהבה וידעת היטב היכן לעצור. יישר כוח חברתי הנפלאה. כתיבה יפה ומשובחת כתמיד. שבוע נהדר*
*
מקסים
והרגיל כמובן לעולם איננו רגיל חוץ מסיפור טוב .... כרגיל :-)
אוהב את סיפורי השבת שלך
זה מזכיר לי תמיד את ילדותי
וסיפורי הלילה טוב של אימי
חיכיתי להם ומעולם לא התאכזבתי
כהרגלך יקירה את מקסימה עם סיפורייך וקסמייך... *
*פנינה
כוחה של מילה טובה
להאיר את האפלה
סיפורך משרה אוירה קסומה
להפוך בניצוץ של טוב לב
עכברונת לנסיכה
אלומתי הרומנטית,
כתבת סיפור יפהפה לכבוד כל אותם אנשים רגילים,
שאף אחד לא שם לב אליהם אף פעם.
יישר כוח,
טלי*
סיפורייך קולחים
הם גם נקראים באותה עוצמה בה נכתבו.
אהבתי.
שבוע טוב וחודש טוב
כל הברכות וכל הישועות,
מרדכי.
אלומה את מדהימה
נוגעת בכל נקודה ונקודה
משיטה אוניה עם סיפור חדש
ומפעם לפעם ליבי נרגש
יודעת טוב מאוד מה חיי חיילים
עד חסריי שינה ולא רגועים
כל הזמן מתח באוויר קיים
אבל לא בסיפור שלך נפלא
יש בו רוגע ושלווה
אלומה את מקסימה.
אני בשוק! אני בהלם! אני פשוט ה-מ-ו-מ-ה....
סיפור בשבילי! איזה כבוד! וואו!
טוב, מספיק עם סימני הקריאה.
אלומתי המתוקה, אני באמת נרגשת.
הזכרת לי נשכחות.
מעניין איפה ג'ורג'י היום.
אהבתי מאד את הסיפור!
תודה.
*
ל י ד י ה
זה מתבקש: סיפור רגיל בלתי-רגיל...( :
אהבתי את אלומת האור שהדלקת מעל ובתוך כל אותם "אנשים רגילים" לכאורה, כאילו אפרוריים, כאילו פשוטים. ובכל זאת, בכל אחד- ניצוץ מיוחד משלו.
תודה יקירה, ושבוע נפלא.
דינה
יפה...בסופו של דבר גם לחיילת שהייתה ממורמרת
הפכת אותה בסיפורך החיילת המיוחדת וזה אומר שיש תקווה הגורל מגיע לכל אחד!
יש הרבה מסר בסיפור תודה אלומה ושבוע מקסים!
אלומה אלומה
ובואי כעת ותראי הכל מהזוית האישית שלי...
אני הוא הבוחן, שעד לא לפני זמן רב
היה עלי לקבל את הילדות האלה למבחן הנהיגה
על ערימת התיסכולים שרובצת על כתפיהן.
כמובן שלא ידעתי מעולם פרטים
אבל דוקא את העיניים היפות והתמימות - ראיתי.
מעניין שכמו ג'ורג' יש הרבה. וכמו חיילים רגילים יש רק חיילים מיוחדים
ובמה מיוחדותו? שהוא שם לב לעיניה ולא לפרטים אחרים ששמים לב חיילים רגילים בדרך כלל...
*
נעמה
כוחה של מילה.
מקסים אלומה
אלומה,
אוהבת את הדרך בה את מספרת סיפורים,
סיפור על ימי השירות הצבאי העליזים והמעצבנים.
מילה אחת מדליקה ניצוצות -זה הדבר הכי נפלא
כל מה שצריך - מילה אחת טובה ומדליקה.
נו,מה חשובה הרגילה
העיקר הרומנטיקה
כרגיל מכינה לנו את הסיפור מתובל טוב
מכל הצדדים והאמצע שלו ,הלב, ככה
דופק מהר לקראת הסוף.
כייף.
הסיפור שלך הטיל אותי הרבה שנים אחורה לתוך סיפור חיי ואהבותי
שהחלה דומה מאוד לתיאורך, תקופת הצבא הביאה לחיי את אהבתי הגדולה מכולן
איזה כייף לקרוא ולהזכר
תודה אלומה, חיכית לסיפורך השבועי בקוצר רוח
שבוע נפלא יקירתי!!!
מילים שמחוללות פלאים.
מקסימה שלי.
אהבתי את הסיפור והתמונה
*
איך שמילים טובות יכולות לחולל פלאים
והכל פתאום נראה מיוחד...
נהדרת את...♥ *
איך שאת יודעת לקחת משהו רגיל
לאבק אותי לשייף אותו
ולהפוך אותו לנוצץ(:
מה עושה לפעמים מילה אחת.......
או שתיים..........
לא יותר מזה...........
תודה על עוד סיפור מצויין לשבוע חדש!!
אלומה היקרה רוקמת הסיפורים הענוגים
יופי של סיפור....
אני נוטה להאמין שאילו הייתי בצבא ובתקופה המדוברת בטוח שהייתי מתנהגת כמו לידיה
את נפלאה כמו תמיד
תודה
ושבוע קסום
מזי
*
סיפור המזכיר הווי אמיתי. סיום כל כך פשוט ויפה.
מי החייל והחיילת בתמונה? מי צילם?
הסוכריה של מוצ"ש
אהבתי וכיכבתי אירית*
קוסמת המילים שלי..
כמה אני אוהבת לקרוא אותך...
ועוד לשמוע ברקע את הנעימה המשרה שלווה כזו.
אוי כמה אני מתגעגעת אליך ולעוד כמה...
שבוע הבא כבר אהיה בארץ.
(הדמעה של החיילת גם ריגשני).
שבת שלום
* רפאלה
מקסים!!!
מה יכולה מחמאה קטנה לעשות!
לקרוא וללמוד.
שבת שלום לך אלומה.
אלומה יקירתי - עונג שבת לקרוא אותך...:))
כמה רגישות יש בך...
והמילה הטובה שתמיד עושה לנו טוב....
או המילה שלנו למישהו אחר....
(וזה לוקח אותי.... לתחילת ההכרות שלי עם אבנר... בגלל כוס קפה + אנושיות....
)
תודה אלומה !
איזה יופי של סיפור, אלומה !
ההווי הצבאי עודו זכור לי ואכן ישנם רבים כמו ג'ור'ג', וכן תופעות של "עבד כי ימלוך".
אבל בסוף רקחת סיום מפצה לחיילת המאוכזבת.
שבת כיפית !!
קסום כמו תמיד, ומופלא בשבילנו ה"רגילות".
אפילו יש מסר יפה - לא לשכוח את הניצוצות בעיניים.
אהבתי מאוד :-)
*
חבל שאי אפשר לתת שני כוכבים.
חחח הכוזרי עמיחי עוזרי הקדים אותי
אז אני לא ראשונה אלה שנייה
שמחה להיות הראשונה להגיב,
כתיבתך פנטסטית ומקסימה כתמיד
מחכה כל שבת לקרוא בהנאה
את סיפורך.
צרוף מקרים או מיסטיקה בהתגלמותה
כשפתחתי את הפוסט לקרוא
הבן שלי שמשרת בשריון נכנס
הוא שאל אותי למה אני מחייך
אמרתי לו
בוא תראה למה
הוא ראה את התמונה וגם הוא חייך
ואת הנביאה אלומה