תבנית המנייה הן בתוך-יומי והן בחודשי שנפרשת לנגד עיניו של הסוחר, נראית כ-"מזמינה" לכניסה לטרייד מבטיח, שיכול להניב מספר לא מבוטל של דולרים בזמן קצר.

 לאחר בחינת כל הפרמטרים ההכרחיים, כגון מגמת שוק תוך-יומי וכמובן כל מכלול הכלים הנוספים  שחייבים לקחת בחשבון, מקבלים החלטה בעניין.

ישנה דילמה אחת שצצה לה בכל פעם, לפני כניסה לטרייד וזו הכמות. איזו כמות לעזאזל אפשר לקחת פה? זו דילמה לא פשוטה כלל וכלל. מצד אחד, יש לסוחר תבנית "מושלמת" שיכולה לעבוד יפה מאוד, והצורך לעשות "כסף גדול" בזמן מועט מקבלת משנה תוקף. מאידך, יש את אלמנט הסיכון להפסד גדול מאוד שטומן בחובו כמות מניות גדולה.

 עד עתה, לא התייחסתי  לנקודת הסטופ. גם שם ישנן דעות מגוונות באשר לשאלה, היכן למקם את הסטופ לאחר הכניסה? חלק מהסוחרים ממקמים את הסטופ באופן טכני לחלוטין. לעומתם, אחרים מזינים 10 סנטים סטופ ללא התחשבות במחיר המניה. ויש המשתמשים ב- ATR. כמובן שמדובר במסחר תוך-יומי של מניות.

לפי דעתי, יש קשר ישיר בין מחיר המניה לבין כמות המניות לכניסה ונקודת הסטופ המתבקשת. אלו שלושת הפרמטרים החשובים שסוחר אמור לקחת בחשבון. אינני מקבל את הדעה שצריך לקחת כמות קבועה, תוך התעלמות מוחלטת ממחיר המניה. צעד מעין זה הינו פסול מבחינתי, מכיוון שאצלי הדבר נתפס כצרות-אופקים ומחשבה מקובעת. למשל IBM שנסחרת במחיר של 102$, ומניית MSFT שנסחרת במחיר של 19.75$. האם יעלה על הדעת לקחת את אותה הכמות? כאשר ה- ATR היומי של IBM עומד על $2.43 ומנגד של MSFT עומד על 0.65 $ . ל- IBMידרש סטופ של 50 סנטים, שזה עדיין לא מבטיח שלא נעוף בסטופ, כאשר ב- MSFT 50 סנטים סטופ זה בעקרון כל טווח התנועה היומית שלה. לכן, אני שואל היכן ההגיון בלקחת כמות קבועה?

חישוב הכמויות חייב להילקח בחשבון, כאשר כל מנייה נבחנת לא רק על פי הפרמטרים שהגרף מציג, אלא שמחיר המנייה הוא קריטי לכמות הנסחרת. לדוגמה, מניית AMD שנסחרת ב- 4.26$, וממוצע המניות שמחליפות ידיים ביום עומד על כ- 16 מיליון, וה- ATR שלה עומד על 0.32$. במצב זה, אני לא אהסס לקחת כמות גדולה מאוד בהתחשב בעובדה שהסיכון נמוך מאוד, ושבכל נקודת זמן שאחליט לצאת, אמצא קונים ללא ספרדים. כל זה עם סטופ של 2 סנטים בלבד (עם תבנית לכניסה). היעד מבחינתי הוא 7-10 סנטים לכל היותר. האם ניתן לעשות את אותו הדבר ב- IBM ? אני בספק.

ישנן מספר מניות הנתפסות אצל האמריקאים כ-"פופולריות" במיוחד. לדוגמה BA-AAPL-RIMM-ERTS ויש עוד כמה וכמה שלא ציינתי. אלו מניות שניתן לעבוד עליהן, כלומר אם מוצאים תבנית יפה לפריצה או שבירה, הן עובדות מיד עם השוק, כאשר נקודת הסטופ ברוב המקרים ממש לא רלוונטית. 

ישנם סוחרים שנכנסים לפוזיציה, וכאשר הדברים לא עובדים על פי הציפיות שחזו מראש, כלומר המנייה לא מספקת עדיין את "הסחורה", עקב שינוי מגמה בשוק או במנייה וכו', הם מקבלים לבסוף החלטה לקרב את הסטופ, או לחילופין למכור חצי בכדי לצמצם את הסיכון שכרוך בזה. זו גם דרך שמקובלת עליי. אני מאמין שחייבים להיות גמישים בכל מה שקורה לאחר כניסה לפוזיציה. "חסדי השוק", כבר אמרנו? במילים אחרות, כל עוד הסוחר נתון בשלבי ההחלטה, זה תלוי בו. לאחר הכניסה לפוזיציה הוא תלוי לחלוטין ב-"חסדי השוק". אין ביכולתו להשפיע כהוא-זה על המנייה לכל כיוון אשר יהיה.

כל האינפורמציה לעי"ל הינה לצורכי לימוד בלבד ולא המלצה לגוף זה או אחר ,כל העושה שימוש בה לצרכיו זה על אחריותו הבלעדית .