לפני שבע שנים, יחד עם קבוצת חברים טובים, השקנו פרויקט שבאותה התקופה ובאמצעים שהיו לנו היה שאפתני. היה זה מגזין אינטרנט חודשי בשם ”שדים מתחת לכיור“. המגזין עסק בתחילה בתחביב איזוטרי המכונה ”משחקי תפקידים“ אך עם הזמן הלך והתפתח. בשלב מאוחר יותר העלינו אליו סקירות על ספרים, סרטים וקומיקסים. במקביל כתבנו על תחום המדע הבדיוני, הפנטזיה והאימה. בעיקר, היה זה אתר בו אפשרנו לעצמנו להוציא את כל הרעיונות והסיפורים שהיו לנו, לעורר את מיצי היצירתיות ובאותו הזמן לתרום לקהילה משהו.

כאשר סגרנו את האתר, מחוסר זמן בעיקר, מצאתי את עצמי עם דחף עז להמשיך ולכתוב אך לא מצאתי מסגרת לעשות זאת. לפיכך החלטתי לחפש לי במה פרטית. המקום האידיאלי  באותה התקופה למצוא קהל בפלטפורמה בנויה שלא דרשה ממני ידע רב היה האתר ישראבלוג. התחלתי לכתוב והקהל הגיע. השתדלתי בתחילה שהמקום לא יהיה בלוג פרטי. לא עניין אותי לכתוב על עצמי אלא על הדברים שכתבתי עליהם ב“שדים“ ורעיונות חדשים שעלו לי. הדינאמיקה של האתר והתגובות מהאנשים שינו את הכיוון אליו כיוונתי ומאחר ונהניתי מזה זרמתי עם השינויים, מה גם שכל הזמן הזה נחשפתי לבלוגים חדשים בתוך קהילת ישרא וכמובן גם מחוץ לה.

בלוגים הם עולם עשיר של תוכן. לאיו דווקא ידע, אבל ללא ספק תוכן. מחשבות ורגשות, רעיונות ודעות ללא צנזורה, ללא פילטרים, גם אם הם לפעמים מוגשים עם מעטפת צבעונית יותר ממה שנדרש. ככל שעבר הזמן התרחש שינוי שמוכר כיום לכולנו. כותבי הבלוגים היו יותר מצעירים. הקהל הלך והתפתח, הקהילות שנבנו כללו אנשים מבוגרים יותר שחשו תכנים חדשים ומאתגרים יותר וכמו בכל שוק, מי שמציע את התוכן המעניין יותר זוכה לחשיפה. על מנת לשפר את התוכן ולהקל את הקריאה שלו נדרשו מערכות משוכללות יותר של ניהול המידע ועולם הבלוגים הלך ופרח וממשיך להתפתח ולהציע כלים חדשים לאנשים הזקוקים להם.

במקביל, בשנתיים האחרונות, התעורר עולם הפודקאסטים שהפך מהר מאוד מעוד נקודת שידור של תחנות רדיו, לערוץ עבור אנשים פרטיים שחפשו דרך חדשה להביע את הרעיונות שלהם. בפודקאסט מצאנו אחי ואני ערוץ להפקת "מגזין" חדש משלנו - מופע השוליים של קיטרו.

כמובן שמאחר והיינו בתחילת הדרך הטכנולוגיה שנדרשה להפיק תכנית שיהיה ניתן לשמוע וליהנות מאיכות הקול עדיין לא נמצאה בידיהם של כל האנשים. אך הדברים נעים במהירות רבה וכיום האינטרנט מציע מגוון של תוכנות פשוטות וללא תשלום שעוזרות להקליט, לערוך ולהעלות את הפודקאסטים אל האוויר. יש באמת עושר של מידע ותכנים בנושאים שונים, כאשר לאחרונה אנו עדים להתעוררות מעניינת של פודקאסטים המופקים ע“י בלוגרים.

פודקאסטים הם כלי מקביל להפצה של אותם הנושאים שאנשים כותבים עליהם בבלוגים. לא משנה מה בא לכם לעשות, הפלטפורמה מסוגלת לספוג. אנשים שלא רוצים להפיק תכנית משוכללת אלא פשוט לתת לעצמם עוד דרך להתבטא יכולים לעשות זאת בקלות רבה והאפשרויות הן רבות: הקראה של פוסטים נבחרים מהבלוג על מנת להגביר את הנגישות לאנשים שלא אוהבים לקרוא או לא יכולים מצד אחד, ושיתוף של מאזינים במחשבות וברגשות בצורה זורמת הרבה יותר מאשר זו הנעשית בכתיבה מצד שני.
הדוגמה השנייה מעניינת אולי אפילו יותר. כאשר אנחנו מעבירים את המחשבות אל המחשב יש סינון שאנחנו עושים. גם אם אנחנו כותבים בלי לבדוק שגיאות ובלי לעבור שוב ולראות שהכל ברור וממש כותבים כל מה שעולה על רוחנו, עדיין יש מסננים טבעיים שמופעלים בגלל הצורך להעביר מחשבה שהיא דבר אבסטרקטי לתוך כלי הגיוני הזורם על ציר זמן קבוע ויש לו חוקים ברורים.
כאשר אנחנו מדברים, המסננים האלו שונים לחלוטין והרבה דברים שאנחנו צריכים לעבד לפני שאנחנו יכולים להעלות על הכתב, זורמים החוצה בקלות רבה יותר כאשר אנחנו בשיחה, גם אם זו שיחה חד צדדית.
דוגמה מעניינת פה מהארץ ניתן למצוא בפודקאסט של חנן כהן. הוא קורא לפודקאסט ”ללא עריכה“ וזה בדיוק העניין. הוא מפעיל את תכנת ההקלטה ומדבר על הנושא שבחר ואז מסיים, ומעלה את הקובץ ל-icast לאחסון והפצה.

חנן אמנם מתנסה עם הכלי הזה, אך הדרך בה בחר מעוררת השראה לבלוגרים אחרים שמידי פעם רוצים להוציא את מה שיש להם אבל מחפשים משהו אישי יותר שיעביר את המסר שלהם.
חשבו כמה דברים אנחנו מפספסים כאשר אנחנו כותבים:
•    אין אינטונציה
•    אין את החום האנושי של הקול
•    אין את הקצב והטון של בעל התוכן

פודקאסטים מאפשרים לנו להשלים את מה שחסר בתוכן הכתוב. הם מחזירים אל האלמנט האנושי אל תוך התוכן שאנחנו מביאים לרשת ואל ההמונים.
אני מאמין שבשנה הקרובה נראה עוד ועוד פודקאסטים של בלוגרים. במיוחד ככל שהטכנולוגיה תתקדם כבר בחודשים הקרובים ותאפשר לאנשים להקליט ולהעלות קבצים לשרת באותה המהירות בה הם כותבים ומפרסמים דברים בבלוג.