או: סיפור שהיה באמת (ואחד שלא)
1. ליד העבודה שלי, באיזור התעשיה של פתח תקוה, פתחו לפני חודשיים פיצריה חדשה - פיצה פאפא. חוץ מזה שחל איסור לפתוח בישראל פיצריות אם אין בהן את השם "פאפא" לצורותיו, ולפיצה פאפא היה בשם גם פיצה וגם פאפא, לא היה שום קשר בין המקום לבין אוכל איטלקי. אחרי חודש של שיממון כלכלי בעלי המותג תפס תושיה, מחל על כבודו וסגר מיד את המקום למקצה שיפורים ושיפוצים. שבועיים אחר כך נפתחה שם מסעדה חדשה ונוצצת: "חומוס פאפא". ההצלחה הייתה מיידית ובטוחה, כי מהר מאוד הקליינטורה הפוטנציאלית הבינה שיש לה מתחת לאף את החומוס האיטלקי הכי טוב בפתח תקוה.
2. ברחוב שליד בא יום אחד גזלן והציב קרוואן במקום הכי אסטרטגי באיזור. עם השנים הוא התבסס, הוסיף כיסאות ושולחנות של כתר פלסטיק, בנה לו קליינטורה יציבה וניצח עם תפריט קבוע: שניצל בפיתה, שקשוקה, קציצות ומעורב ירושלמי והכל במחירים עממיים. אין פגיעה אקולוגית כי אין מזגן ואין כאבי ראש בירוקרטיים כי אין קופה רושמת, אבל אלה היו מפתחות זניחים בצרור ההצלחה. אחרי שהוכיח שבפתח תקוה השמן - כמו היין - רק משתבח עם השנים, המקום הפך לתרנגולת שמטילה ביציי זהב. השיא הגיע לפני חודשיים, כשעל קיר הקראוון נתלתה תעודה שמעידה שהמקום קיבל כוכב אחד ממישלן. מאוחר יותר התברר שאת הכוכב הוא לא קיבל, הוא לקח ומישלן זה לא מדריך המסעדות אלא הפנצ'רמאעכר במוסך הצמוד שמשיג חיקויי מישלן מהשטחים.
---
איזה מהסיפורים אמת ואיזה שקר? בין הזוכים תוגרל ארוחה זוגית במסעדה בפתח תקוה.
---
"הזמן לא מרפא, הוא רק מקרב אותך אל המוות"
(מתוך מונחון הקלישאות, הגירסה הפסימית) |