blogbook
פוסטים פופולאריים
-
משק כנפיים חרישי
26/11/09 | 922 צפיות
-
אשתו של הנוסע בזמן
14/9/09 | 960 צפיות
-
מפץ הגלים
2/6/09 | 943 צפיות
-
צלו של הזמן
30/9/09 | 1476 צפיות
-
חוטית נודדת
22/6/09 | 663 צפיות
-
לחם ושעשועים
19/10/09 | 755 צפיות
פוסטים אחרונים
- וכשתעוף ציפור האבן 25/3/10
- משהו רקוב בממלכת דנמרק 2/2/10
- על 3 ימי הולדת ולוויה אחת 10/1/10
- משק כנפיים חרישי 26/11/09
- לחם ושעשועים 19/10/09
- צלו של הזמן 30/9/09
מלמול פורטוגזי
הוא מסביר לי איך לחשב את קווי הרוחב והאורך שלי במקרה ואמצא את עצמי על איזה אי בודד. לפניו הסביר לו ז'ול ורן באי התעלומות, שלמד מגלילאו שתיקן את אריסטו. "פעם היו אנשי ידע" הוא אומר בהמשך לשיחתנו על הצורך בידע לא שימושי, "אליהם היו פונים כשחפשו תשובה. הם היו מרכז של ידע בכל נושא". "גם היום יש אחד כזה" אני משיבה "קוראים לו גוגל".
גוגל מגלה לי שאריסטו האמין כי לכל דבר בעולם יש מטרה, כולל האדם, והשגת מטרה זו על ידי פיתוח היכולת הגבוהה ביותר של הדבר היא הדרך אל האושר. על פי משנתו, אושר אינו מסוג הדברים שאנו רוצים בהם על מנת להשיג דברים אחרים. כאשר אדם מאושר אין הוא רוצה דבר, ולכן אריסטו מכנה את האושר "שלמות".
בחוץ נהיה קריר ואנו מחליפים את רשרוש הצדפים במלמול פורטוגזי. כהרגלי אתור אחר רצונותיי ובסוף נטיל קובייה שתחליט, אף מספר לא עדיף על רעהו ובסוף גם ככה נסיים עם חמש. אני אוהבת את חמש. אני אוהבת את הפרק החדש שלנו. אני אוהבת את עכשיו. אני אוהבת לא לרצות יותר דבר.
אחר כך היא תגיד לי "את יפה מאי פעם, נראית כל כך מאושרת" ואני אחשוב על אריסטו שצדק.
|
תגובות אחרונות
-
G'inges
בתגובה על
-
"האידיוט"
בתגובה על צלו של הזמן
-
behind blue eyes
בתגובה על וכשתעוף ציפור האבן
-
noontet
בתגובה על golden brown
-
פיקטישוס דליקטסנז
בתגובה על משהו רקוב בממלכת דנמרק
תגובות (27)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
זה טוב מאוד.
אמרת 'מלמול פורטגזי' וישר חשבתי על פסואה.
אם כי פסואה היה מאוד רחוק מהאושר הזה של אריסטו.
ועדיין.
רגעים קטנים של אושר.
הכי קצרים והכי ארוכים שיש
הצורך בידע לא שימושי מאד מאד חשוב. תשאלי כל מי שמשחק פרו אבולושין בסוני
את רואה, אין דבר כזה בלתי
שמיש, עובדה:-)
לא. אבל זה בדיוק זה - אז איך אני אהיה מאושרת?
הממפפ.
את צודקת, אבל האם היית מוכנה לוותר על הרצון שלך??
תודה :)
איך אתה עם קווי גובה?
:))
כמיטב זכרוני התגובה הזאת נכתבה לפוסט שעסק בחיפוש אחר אהבה
כאן עסקינן במציאת האושר
ואגב, הכותבת מבקשת להדגיש שהיא הלכה, יגעה ומצאה ועכשיו היא מאמינה, גם באהבה וגם באושר
מזל שאריסטו לא שמע עליך, היית הורס לו את כל הנחות הבסיס של התיאוריה שלו :)
לגבי הקובייה -
מצטערת, אין החלפות, אבל אל תדאג, מחר תוכל לזרוק אותה שוב ואולי תקבל דכאון, או לפחות איזו באסה..
כי הרצון הוא רק רצון. זה רק הרצון שלך למשהו. לא פחות, לא יותר. הרצון מתעתע בבני אדם, ואין הנעה לפעולה כמו הרצון להימנע מהכאב של הדבר הבלתי מושג כשבסוף זה בדיוק מה שגורם לנו לרדוף אחרי אותו דבר לא זמין.
חמש הוא השלוש החדש.
וחוץ מזה יש קווים שלא ניראים אבל הם נוגעים.
קווי עומק.
אהבתי.
כיף לקרא את זה. במיוחד שזה לא ישר לפנים, צריך קצת לעבד את הטקסט.
אפילו כשמוצאים את האושר, אי אפשר להיות מאושר לגמרי,
ועל זה אמרה לא לפני הרבה זמן מישהי חכמה:
"אם הלכת ומצאת אז יש מה לאבד
אם הלכת ומצאת וויתרת אז אין מה לאבד, אבל הפסדת
אם הלכת ויגעת אז עכשיו אתה מאמין?"
você tem uma grande alma
זו בדיוק הסיבה מדוע איני חפץ להיות מאושר
האושר מסרס לך את יכולת החלימה ואת התקוות לריגושים.
אפשר להטיל אותה שוב ?????
אני מעדיפה לחשוב שזה לא נכון
אורח חיים גרידי מבטיח אומללות
אני מאמינה שברגע שלא תרגישי מחסור אז לא יהיה לך רצון לעוד
יש פשוט תחומים שקשה יותר להגיע בהם לרוויה
מסכימה איתך לחלוטין.
זה די מדהים איך כל התשובות נמצאו כבר לפניי 2000 שנה ויותר
ובכל זאת אנו מסרבים להקשיב וממשיכים ללכת במעגלים בחיפוש אחר תשובה
דווקא סוואהילית נמצאת אצלי במאגר הידע הבלתי שמיש כשפה אפריקאית
עכשיו אני גם יודעת שאוצר המילים שלה מסתמך ברובו על ערבית, מעניין..
:))
אני לא בטוחה שיש לי יכולת לתאר את החיים, אני צריכה להבין אותם קודם,
אבל לעיתים אני מצליחה לבודד רגע אחד שלי בתוכם ולראות אותו מהצד
עם קצת מזל וקצת רצון זהו רגע של אושר
בכל מקרה, המון תודה!
אני בעד להתרפק על האושר
הבעיות כבר יגיעו מעצמן ויאלצו אותנו להתקדם
הגיע הזמן באמת שתתצטרפי למשחק
בטוחה שגם לך היו רגעי אושר
פשוט שכחת לנצור אותם :)
אני בעד עיכול טוב
במיוחד של איזו ארוחה טובה במל ומישל :)
תודה מותק!
אינ דבר כזה לא לרצות יותר כלומ.
תמיד נרצה עוד. היא טבועה בנו הגרידיות הזאת.
אם כבר פילוספים, זה מדהים לחשוב
שמשני אסכולות מחשבה, זאת של אריסטו
וזאת של אפלטון/סוקראטס, יש לנו את
כל המחשבה/פילוסופיה, עד היום
הכל היה כבר שם, כל ניטשה, כל
שופנהואר, פרויד ויונג, דקארט...
באשר לאושר, הוא באמת מופיע
כאשר אנו מפסיקים לרוץ אחריו,
הוא בא אם הקבלה של המצב
והעולם כפי שהם. והנה הוספנו
קצת ZEN. אני דווקא פגשתי
צדפות שמדברות סוואהילית:-)
ואם את לא יודעת מהי swahili
יש google:-)
כמה שאני מקנאה ביכולת שלך לתאר ככה את החיים!
ובאותה נשימה מפרגנת לך על האושר
"לחשב קווי אורך ורוחב" ו"ידע לא שימושי" במשפט אחד?!
ידע לא שימושי זה ידע שלא ניתן להשתמש בו - כמו למשל מי זכה אתמול בהישרדות.
חישוב של קווי אורך ורוחב זה ידע שימושי. כל מה שצריך זה לשנות קצת את העולם סביבך כדי שתגלי כמה הוא שימושי.
זה קורה, לא כולם מגיעים לאי בודד או שטים בספינה טרופה עם נמר בנגלי, לא כולם פותרים תעלומות רצח, אבל האם לא נתקלת במצב שבו ידע שלך, שאותו תייקת כלא רלבנטי הפך למשמעותי?
בעולם הקצת אבסורדי של ישראל 2009, נראה שרובנו איבדנו את היכולת להבדיל בין הטפל והעיקר.
מה הגבול בין ידע שימושי ללא שימושי?
צר לי שאני נטפל דווקא לקטנות הלא חשובות.
היות שלפי מיטב זכרוני (הלא אמין) זאת הפעם הראשונה שאני מגיב בקפה אני גם מקווה שאת מבינה.
הנה, הצלחת :)
ובמישור האישי.
נשמע כאילו מצאת לך נקודת B.
:)
ומה עם מהלך?
פונצ'ו
אולי בגלל זה האושר שלנו הוא רק רגעים
כי רגע אחרי שהכל מרגיש שלם
ונדמה שכבר יש לנו הכל
אנחנו מגלים שאפשר יותר
אף פעם לא מצליח לי להחליט
מה אוהבת יותר
את עכשיו, ככה בדיוק כמו שזה
להמשיך להתרפק על האושר הזה
או את הסקרנות שבגילוי
מה יקרה אם ננסה עוד קצת
אם נתפתח טיפה יותר
<דבר ראשון בבוקר מתארגנת על קובייה>
אושר זה דבר עילאי
הלוואי עלי רגע אחד כזה
ואם את זכית אז בורכת :)*
וכדברי חכמים ממני: "כשאנו עוברים חוויה, צריך לשקוע בה ולעצום את העיניים, במקום להיעשות צופים מיד. כי זה מקלקל את העיכול הטוב של המאורע, ובמקום שנפיק ממנו חוכמה אנו יוצאים משם עם עיכול רע."
ואת.. סוף סוף נהנת מהרגע
מחבקת