הוא מסביר לי איך לחשב את קווי הרוחב והאורך שלי במקרה ואמצא את עצמי על איזה אי בודד. לפניו הסביר לו ז'ול ורן באי התעלומות, שלמד מגלילאו שתיקן את אריסטו. "פעם היו אנשי ידע" הוא אומר בהמשך לשיחתנו על הצורך בידע לא שימושי, "אליהם היו פונים כשחפשו תשובה. הם היו מרכז של ידע בכל נושא". "גם היום יש אחד כזה" אני משיבה "קוראים לו גוגל".

גוגל מגלה לי שאריסטו האמין כי לכל דבר בעולם יש מטרה, כולל האדם, והשגת מטרה זו על ידי פיתוח היכולת הגבוהה ביותר של הדבר היא הדרך אל האושר. על פי משנתו, אושר אינו מסוג הדברים שאנו רוצים בהם על מנת להשיג דברים אחרים. כאשר אדם מאושר אין הוא רוצה דבר, ולכן אריסטו מכנה את האושר "שלמות".

בחוץ נהיה קריר ואנו מחליפים את רשרוש הצדפים במלמול פורטוגזי. כהרגלי אתור אחר רצונותיי ובסוף נטיל קובייה שתחליט, אף מספר לא עדיף על רעהו ובסוף גם ככה נסיים עם חמש.

אני אוהבת את חמש.

אני אוהבת את הפרק החדש שלנו.

אני אוהבת את עכשיו.

אני אוהבת לא לרצות יותר דבר.

אחר כך היא תגיד לי "את יפה מאי פעם, נראית כל כך מאושרת" ואני אחשוב על אריסטו שצדק.