אני מעולם לא הייתי ספורטאי גדול. תיקון, אני מעולם לא הייתי ספורטאי. גם כשהייתי צעיר רזה ויפה. לא הייתי יפה ולא רזה. רק צעיר. שמן. עם משקפיים ענקיות. בכל חיי ובעיקר בכל ילדותי היה הספורט ממני והלאה. בכל ריצות הבית ספריות הגעתי אחרון. בכל משחקי הכדור בביצפר נבחרתי אחרון ותמיד היו שמים אותי בשער כי לשחק לא ממש הייתי יודע. לא שבשער הייתי מוצלח במיוחד, אפילו גרוע. אני פחדתי מהכדור וכל פעם שמישהו היה עומד לבעוט לשער אני ברחתי לצד השני בצעקות כשל ילדה קטנה שרואה ג'וק ענק כזה עם כנפיים ומחושים ועומד שם ונובח עליה להסתדר בשלשות.
אמנם השתתפתי פה ושם בחוגים של ספורט. הייתי בחוג כדורסל כשהייתי בכתה ה' או ו' - גם שם לא הצטיינתי במיוחד. בעיקר לא בקטע שצריך להגיע מצד אחד של המגרש את כל הדרך לצד השני. 40 מטרים ריצה. זה מעייף זה. הייתי בחוג קרטה בכתה ה' או ו' - לא היה שם ממש ספורט רק דרך של ילד לדמיין שאולי אני אהיה ברוס לי הבא. אבל גם שם לא הצטיינתי כל כך. לא הלכנו מכות בכלל וגם אם כן אז לא היה כייף כי אני פחדתי ממכות. בכתה ח' ניסיתי לקחת שיעור בג'ודו ולא ממש אהבתי את זה. הרצפה מלאה במזרנים שמחטיפים מכות לכל מי שנוחת עליהם בכוח. אני תמיד נחתתי עליהם בכוח. בלי מוח. אחורי כן לקחתי שיעור בקרב מגע וכן התלהבתי. נשארתי בחוג של קרב מגע הרבה זמן. אפילו הגעתי לחגורה ירוקה(כבוד). אבל אז עברנו דירה ולא ממש התקדמתי עוד בדרגות למרות שעוד הייתי מגיע לשיעור מידי פעם.
צבא. לפני הצבא רציתי מאד להכנס לכושר. משום מה היה נראה לי שאני הולך להיות החייל הכי קרבי של צה"ל. נרשמתי לקורס הכנה לצה"ל (כושר קרבי נו). התלמיד השמנמן הכי לא בכושר שבעולם רוצה להיות רמטכ"ל ודבר ראשון נרשם לקורס כושר קרבי. נרוץ נמות נסבול ונגיע לצבא בכושר של סיירת. או כך קיוויתי.
איזה סיירת ואיזה נעליים. קורס הכנה לצה"ל הוא קורס מתיש לגמרי. רצים שם המון ועושים מלא מלא כושר. כולל תיזוזים, כמו בצה"ל בדיוק. רק בלי לקבל שבת (אם לא סופרים את השבתות של השרירים התפוסים ורחמים עצמיים). הכל בעזרת מדריך שהוא בעצמו איזה הר אדם בכושר של שלושה סוסים לפחות. ירקתי את נשמתי. התאמצתי נורא ורציתי למות. המקסימום שהגעתי בזכות הקורס הזה הוא לרוץ/לדדות לאורך שמונה קילומטרים כאשר כל צעד היה נראה לי כמו סיוט בלתי אפשרי.
אחרי כמה שבועות שכאלה הגיעו התוצאות של הבדיקות מצה"ל. פרופיל 76 (ותודה לויקיפדיה שהזכיר לי מה זה בכלל). חביבי, חי"רניק אתה כבר לא תיהיה. לא בגלגול הזה. אבל עדיין חלמתי להיות קרבי.
שיריון? שיריון גם טוב, אפילו מצויין. פחות מתפקיד מ"פ אני לא יוצא מצה"ל. אתם עוד תראו. אני אהיה קרבי בטנקים בלבנון ואטחן חיזבלונים לארוחת בוקר. אבא שלי היה קצין בצה"ל ואני אהיה גם. הוא היה מודיעינצ"יק וג'ובניק אבל אני אהיה קצין מצטיין וחייל קרבי להחריד. בשיריון לא ממש צריך כושר (או כך לפחות חשבתי). פרשתי מהקורס.
המשך יבוא. |