לכל אחד יש היום בלוג... אפילו רונית, נהגת מונית, פתחה בלוג..."עם מונה או בלי- הגיגים על ארבע גלגלים"- ככה היא קראה לו... כל אחד פותח היום בלוג..אפילו כאלה, שעוד לא יודעים לפתוח קופסת שימורים, פותחים היום, קודם כל, בלוג... תראו את ירון, מדריך שחיה בקייטנה של הילדים...." שוקו ולחמניה- הגיגים מבריכה חצי אולימפית"- ככה הוא קרה לבלוג שלו.. לי אין בלוג. אף פעם לא היה לי.אף פעם לא חשבתי שהשטויות שעוברות לי בראש, מעניינות מישהו. אף לא חשבתי, שהן מצדיקות את המאמץ, שאני אעלה אותן על הכתב (לא רק את המאמץ שלי, אלא גם את המאמץ של הקורא המסכן). אני עדיין חושב ככה. אין לי בלוג...סביר להניח שגם לא יהיה..אני יודע שאלו מילים קשות, ולא כ"כ מקובלות, אבל זה המצב...ספק אם אשתי תרצי להמשיך לחיות איתי, אחרי שתשמע מה החלטתי...הילדים בטח יעברו התעללות, אחרי שהילדים האחרים בבית ספר ישמעו ...(ושמועות רעות עוברות מהר).... אבל ככה החלטתי.... אני אאסוף את כולם...אושיב אותם לידי...אנשום עמוק...ואצא מהארון..ארון חסרי הבלוגים.. בהתחלה תהיה דממה... יישאלו שאלות בסגנון "אתה צוחק...נכון?" או "זה סתם משבר קטן וזה חולף" אחר כל הידיעה תתחיל לחלחל, והם יתחילו להפנים... יהיה קשה , בטח יהיה בכי, וזעקות שבר..יהיה עצוב, בטח תהיה אכזבה וצער גדול... יהיו קריסות, התמוטטויות, וייאמרו מילים קשות... הבת שלי (שעוד לא חגגה 10) בטח תפתח בלוג, ותקרא לו (כמו שאתם כבר בטח מנחשים): "להיות בת של איש חסר בלוג- הגיגים של כאב"
אבל אני אעמוד על שלי.. אעמוד על זכותי להיות איש חסר בלוג.. להיות אדם שהפוסט ממנו והלאה.. להיות אני!!
או כמו שאתם מבינים: " הבלוג על איש ללא בלוג- הגיגים על לא כלום"
|