אֶת הַכְּאֵב מְלַטֵּף בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת, "בּוֹאי אִיתַי" שָּׂם מִנָּעֳמִי הַחִדָּלוֹן קְצָווֹת הַחוּט – חֶבְלֵי האבדון.
מִתְמַכֶּרֶת לְרֵיק – הַלְמוּת תּוּפֵּי הַבְּרִיחָה שַׁעַר הָאוֹפֶל נִפְתַּח בִּקְרִיצָה, פּוֹסַעַת עֵירוֹמָה מֵאוֹשֶׁר הַחַיִּים טִפּוֹת הַדָּם בִּצְבָעִים קוֹדְרִים.
עֵינֶיהָ בְּשַׁלְהֶבֶת נִתְקָלוֹת זָכָה מִתּוֹם הַיָּמִים, לְפֶתַע הַכּוֹחַ חוֹזֵר לָהּ מִשְּׁאֵלַת חַיִּים.
הָרוּחַ נוֹשֶׁבֶת עָוצְמָה מִמַּעַל הַכּוֹל יְכוֹלָה, בּוֹחֶרֶת בְּדֶרֶךְ – הִיא לְעַצְמָהּ בְּעֵינַיִם מֻשְׁפָּלוֹת הַמָּוֶת נִכְנַע. |