קשה לצפות היום מהתקשורת לנקוט גישה עצמאית ועניינית בסיקור הנושא האיראני. העצה היחידה שאפשר לתת היא לקוראים: להימנע מצריכת התוצר של מערכת חדשות אחת. להיזהר מלהאמין לדברור הצבאי והביטחוני לא רק מבקרי העיתונות גיחכו בעשור האחרון לנוכח הדמיון המוחלט, שנראה חורג מכל מקריות, בין העמודים הראשונים של "ידיעות אחרונות" לאלה של "מעריב". כל קורא עיתונים ערני לא יכול היה שלא לתהות על פשרו של הפלא ולשאול את עצמו אם דליפת מידע שיטתית מחדרי החדשות של שתי המערכות, היא שגורמת לשני הטבלואידים לִדמוֹת זה לזה כתאומים משוכפלים. ואולי המוחות שפועלים בשני חדרי החדשות המתחרים הגיעו לסנכרון כה מושלם, עד שמאותה פיסת מידע נבנה ברחוב קרליבך בדיוק את אותו עמוד ראשון שנוצר במקביל ברחוב מוזס. אין המדובר בתופעה שאפיינה רק את הימים האפלים של האזנות הסתר. הנה, בשבוע שעבר (20.5), שִחזרו "ידיעות" ו"מעריב" את אחד המופעים הטלפתיים היפים ההם והגישו צמד שערים זהים בחלוקת השטח, בצבעוניות, בניסוח ובתמונה, שעניינם "תוכנית אובמה", או "יוזמת אובמה". האם אסטרטגיית הכפיל נמשכת בעקביות? לא בהכרח. לטור המלא >> |