כותרות TheMarker >
    ';

    reality check point

    לא על כנפי נשרים

    לא על כנפי נשרים
    הוא בא, אם הוא בא,
    ולא שאגת אריות
    היא בשורת כניסתו.

    בסתר זוחל הוא כרמש,
    מגיח לפתע בשעת תרדמה
    מחשכת הפינות הזנוחות,
    הנגד אדם – הפאשיזם.

    אריה (לוין) דקר (1975). שירים. תל אביב: שחר.


    הבלוג הזה הוא בלוג עדויות מהמחסומים בעומק הגדה (ולא מעברי הגבול המצויים כמעט על הקו הירוק). אלו עדויות של אישה אחת, אני, שעומדת במחסומים כבר ארבע שנים וחצי, פעם בשבוע. אני מסתפקת בפרסום עדויות, לרוב מצולמות. את דעתי אני שומרת בדרך כלל לדיון המתנהל בתחתית כל פוסט.

    חופש הביטוי, כמו כל זכות אחרת איננו בלתי מוגבל. כשמצאתי עצמי נותנת במה לדוברים אלימים סגרתי את הבלוג לתגובה לחברים רשומים בלבד. תגובות אלימות מבריחות קוראים רציניים ומדרדרות את הדיון. הודעות אלימות, הודעות פח-זבל או כאלו שלא תורמות לדיון לא ימחקו, אבל חברותו של הכותב בבלוג תפסל כך שלא יוכל לשוב ולהשתתף בדיונים. חופש הביטוי אינו כולל את החירות לפגוע באחרים והוא אמור לממש את זכותי ואת זכותם של קוראי לעשות בבלוג שימוש מועיל.

    אם אתם רוצים להצטרף לבלוג כקוראים פעילים, הצעו לי חברות. המנעו ממכתבי נאצה, גם לפעילי זכויות אדם מותר לדבר. את אלו שישלחו, אפרסם בבלוג בציון שם הכותב. מכתבי הנאצה לא ימחקו, גם אם תגידו ש\"הלבנתי פניכם ברבים\" (כפי שטענו קודמיכם). חישבו לפני שאתם שולחים.

    החומרים בבלוג, כתובים ומצולמים, שמורים תחת זכויות יוצרים. כל שימוש בהם, חלקי או מלא, בהתאם לרוח הבלוג או שלא, ללא אישור ממני, איננו חוקי. אין לשכפל, להעתיק, לצלם, לאחסן במאגר מידע או לעשות כל שימוש אחר אלא ברשות מפורשת ממני ובכתב.

    גם יערת הדבש יודעת: פוסט ברוח הטוויטר. וגם הזמנה

    35 תגובות   יום ראשון, 24/5/09, 17:54

    לא-לעשות

    גם הוא

    צורה של

    עשיה


    ישראלים חושבים שאי עשיה היא חוסר מעורבות ואי נקיטה של עמדה. לא נכון.

    שתיקתכם, העובדה שאינכם מעורבים, היא המרחב בו פועל הכיבוש.

    החברה הישראלית לא נחלקת למי שפעיל מימין, מי שפעיל משמאל ולמה שנהוג לכנות 'רוב דומם'. אין רוב דומם. ישראל נחלקת למי שתומך בכיבוש, בצורה פעילה או סבילה, בהסכמתו הקולנית או השקטה, ומי שמתנגד בצורה אקטיבית ונחרצת.

    אמירות, אותן אני שומעת הרבה, מהסוג של "המצב מורכב, ואני לא מבין אותו, אז אני מעדיף לשבת בצד", הן לא רק תירוץ. הן בעיקר אשליה. מי שיושב בצד, מניח את הדרך פנויה. לא חוסם את דרכה של מדינה פושעת. משתף פעולה.


    ולעניין - ביום שלישי בשבוע הבא, 2.6.09, אצא לסיור במחסומי דרום שכם. נראה את זעטרה (תפוח), עוורטא, בית פוריכ, חווארה, נעבור לרגע בבית האחרון במסחה ומשם לעזון-עטמה.

    ניר כבר הבטיח את מקומו. יש מקום נוסף, אולי שניים. נדמה לי שלאיידהו זכות סירוב ראשונה. יש לכם עשרה ימים להתארגנות. כל הקודם זוכה.


    "אתם העומדים במפתן – היכנסו, 

    שתו איתנו קפה ערבי

    (אולי תרגישו שאתם אנשים כמונו). 

    אתם העומדים במפתני הבתים 

    צאו מהבקרים שלנו, 

    שנהיה בטוחים שגם אנחנו 

    בני אדם"

    (מחמוד דרוויש, מצב מצור)

     


    בתמונות - השוק הסמוך למחסום חווארה. התמונות צולמו בשבועות האחרונים. ברקע - דגל המדינה.

    לצד המחסומים הגדולים התפתחו עם הזמן שווקים קטנים. מים קרים, עגלת קפה ותה, מאפים קטנים. לפעמים גם דוכני ירקות. המטרה - להקל על זמן ההמתנה במחסום וגם לעשות קניות קטנות הביתה ולחסוך קצת זמן. רודף שלום, שהצטרף אלי ביום שלישי השבוע, אמר "זה הכי מזעזע, איך שהמחסום הפך חלק מהחיים שלהם".

     

     


    אריה - דברים בבלוגו

     

    אריה ויערת - המהדורה האנגלית

    דרג את התוכן:

      תגובות (30)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      מדהימות אותי כל פעם מחדש התגובות של כולם כאן.

      מה כולם כאן חושבים שאין לנו מקום במדינה הזו?

      אתם רוצים לתת להם את המדינה שבקושי רב נבנתה על מגש של כסף?

      וואו איזה ניצחון שהם השיגו, מדוע הם השיגו את הניצחון הזה? נראה לי בגלל האחדות שלהם.

      למרות שאני לא אוהב ימין קיצוני, אני באיזשהו מקום שמח שבבחירות לא עלו אנשים מסוכנים כמו כותבת הפוסט והמגיבים לה שחושבים שאנחנו כובשים.

      אם הייתם אומרים שאנחנו הנכבשים הייתי מבין אבל אנחנו כובשים? איך אפשר להאמין עד כדי כך לשקרים של אחרים?

       

        31/5/09 22:19:

      צטט: יערת דבש 2009-05-25 23:23:41


      אני לא מסכימה איתך, נעה.

      אני עם רודף השלום. הרגע שבו המחסומים הפכו לשגרת יומם הוא רגע רע ואין בו שפיות.

       

       

      את יודעת מה, אנחנו באמת חלוקות בנקודה הזו.

      המחסומים הם עובדה קיימת.

      השווקים שהתפתחו לידם איפשרו לכמה וכמה משפחות להתפרנס בקצת פחות דוחק, ואין ספק שהו עיסוק שלא היו שמחים בו אילולא המצב הדי גועלי שמדינת ישראל דוחפת אותם אליו.   רבים המקרים בהם זהו מוצא הפרנסה האחרון של הרוכל העומד שם.

      אחד הדברים שבלטו לי במיוחד היה מגרש החניה, שזכרתי אותו מיני-הודו - משובץ מכוניות ואנשים בלבד.

      אז אותי כן משמח לראות שאנשים שוב יכולים להביא כמה מעות הביתה.

       

      זה לא עושה את המחסומים מקום ראוי לבני אדם.  ולא עושה אותי בעדם.

        31/5/09 16:34:


      חברים, מי לאדוני אלי -

      יום שלישי הקרוב, סיור אחר הצהריים, במסחומי דרום שכם.

      יש מקום אחד.

        30/5/09 15:10:

      צטט: יערת דבש 2009-05-30 11:49:10


       כשאת כותבת "חלקת אלוהים הקטנה שלי" את מתייחסת, כך אני מניחה, לטענה של "עניי עירך קודמים". זו טענה שאני שומעת לעיתים קרובות מאוד.

      אין שום סתירה בין ההתנגדות לכיבוש לבין העזרה ל"עניי עירי" אלא נהפוך הוא:

      כדי לסייע לעניי עירי יש להפנות אליהם משאבים שכרגע מופנים לתחזוק והעמקת הכיבוש, המחסומים, ההתנחלויות והכבישים העוקפים שלהן ולכן- דוקא הצלחת הפעילות נגד הכיבוש- תתרום משמעותית לעניי עירי.

       



       ... והיו שכתבו שהם מסכימים איתי לגמרי (היה גם מי שכתב "אני יותר שמאלן ממך") אבל מסרבים להכנס לגדה ככובשים.

      מה זה אמור להביע הטענה הזו? יש מישהו שבאמת סירב להצטרף ל"סיור מחסומים" בטענה הזו? 

      הרי מדובר בכניסה לצרכי מחאה לא לצרכי חיזוק.

      מגוכח.

       

        30/5/09 11:49:

      צטט: הזוייה 2009-05-30 10:05:13

      כשאת רואה בעיניים את המתרחש השְׁתִיקָה שלך הופכת לרועמת.התקשורת מאכילה את כולם בהרבה רעש שגורם לדעות להפוך לשנאה תהומית. אבל כאלו אנחנו לא אוהבים לגעת במה שלא דופק לך בדלת, רק להביט מהצד ולצקצק.

      קשה לי להושיט יד למסכנים ששָׁם, כשמתחת לחלקת האלוהים הקטנה שלי יש את אותו הדבר, רק בתלבושת של כָּחוֹל לָבָן. אז אני מתרוצצת לאסוף אוכל ובגדים לסוּדָנִים שחצו את הגבול או לאלו שמנקים את החָרָא שאנחנו מחרבנים במשרדים ומרווחים שכר מינימום או לא מרווחים בכלל.

      הפעילות שאת עושה מבורכת בעיני. אני חושבת שארגונים שנאבקים על זכויות עובדים עושים עבודה חשובה מאין כמותה. אני מקווה להתפנות כדי להצטרף למאבק הזה. אלו ארגונים לזכויות אדם ואני חושבת שבמובנים רבים מאבקם דומה למאבק לו אני שותפה.

       

      כישראלית אגיד שיש בעיני הבדל חשוב בין זכויוות האדם הפלסטיני לזכויות האדם הסודני. הבדל של אחראיות. כישראלית, אני חלק מהעם הכובש ואני שותפה לפשע. חשוב שאציע עזרה לסודנים, אבל חשוב עוד יותר שאאבק כנגד המדינה שאני אזרחית שלה, מדינה שמפרה ברגל גסה את זכויותהם של העם שכבשה.

       

      כשאת כותבת "חלקת אלוהים הקטנה שלי" את מתייחסת, כך אני מניחה, לטענה של "עניי עירך קודמים". זו טענה שאני שומעת לעיתים קרובות מאוד. התייחסתי אליה גם כאן בהזדמנויות רבות. כתבתי, ראשית, שאני אחראית קודם כל לאותם אנשים שמדינתי רומסת (היא רומסת רבים, אני יודעת). שנית, זו טענה ששואלת על זהות ועל שייכות ואני מודה שיותר ויותר אני מתלבטת בשאלות כאלו. לי לא ברור היכן היא עירי ומיהם עניי עירי.


      היו הרבה פניות לתיבה הפרטי בעניין הסיור. היו שכתבו שהם חוששים ואת זה אני מבינה לגמרי. גם אני פחדתי בהתחלה. אולי מי שכבר הצטרף אלי לסיור בגדה יכול להשיב טוב ממני על סעיף הפחדים.

       

      היו שכתבו שהם יכולים רק ביום שישי. ובכן - בסדר. אבל מפני שאת הבלוג הזה כותבת אישה אחת, רק אחת, אולי כדאי שנתארגן בקבוצה גדולה ונעשה סיור קצר, רק לבית האחרון במסחה ולעזון-עטמה. שנתארגן כאן?

       

      והיו שכתבו שהם מסכימים איתי לגמרי (היה גם מי שכתב "אני יותר שמאלן ממך") אבל מסרבים להכנס לגדה ככובשים. מפני שהטענה הזו חזרה הרבה פעמים, חשבתי שכדאי להתייחס אליה כאן, בשיחה המשותפת. ובכן -

       

      גם אני לא אוהבת להגיע לגדה כנציגה של העם הכובש. אני לא אוהבת לנסוע בכבישי אפרטהייד, אני לא אוהבת את להמשיך בנסיעה בנתיב ליהודים בזמן שפלסטינים נעצרים בנתיב חסום. והרשימה עוד ארוכה מאוד מאוד.

       

      אבל -

      הסיפור של הכיבוש הוא לפני הכל סיפור של בורות. ישראלים שואלים אותי אם הם יכולים להכנס לגדה. אם מותר להם להכנס לשכם. ישראלים חושבים שהמחסומים נמצאים על הקו הירוק. כשהם קוראים על פלסטינים שחיילים לא נותנים להם להגיע לבית חולים, הם בטוחים שבית החולים ישראלי והפלסטיני רוצה לשדוד את תקציב משרד הבטחון. לא נכון - בית החולים הוא פלסטטיני ומאותו אדם נגזלה הזכות לקבל טיפול רפואי בבית חולים של ממשלתו שלו.  

       

      הם שואלים שאלות רבות שמעידות על הדיסאינפורמציה האדירה שיוצרת התקשורת, במכוון ושלא במכוון, בנוגע לכיבוש. כדי לבקר את הכיבוש עלינו לראותו. ללמוד אותו. אחרת תהיה הביקורת עקרה.

       

      אני גם חושבת שהמשאלה לא להכנס לגדה ככובש היא אנינות טעם ואין לנו המותרות האלו.

        30/5/09 10:05:
      כשאת רואה בעיניים את המתרחש השְׁתִיקָה שלך הופכת לרועמת.התקשורת מאכילה את כולם בהרבה רעש שגורם לדעות להפוך לשנאה תהומית. אבל כאלו אנחנו לא אוהבים לגעת במה שלא דופק לך בדלת, רק להביט מהצד ולצקצק.

      קשה לי להושיט יד למסכנים ששָׁם, כשמתחת לחלקת האלוהים הקטנה שלי יש את אותו הדבר, רק בתלבושת של כָּחוֹל לָבָן. אז אני מתרוצצת לאסוף אוכל ובגדים לסוּדָנִים שחצו את הגבול או לאלו שמנקים את החָרָא שאנחנו מחרבנים במשרדים ומרווחים שכר מינימום או לא מרווחים בכלל.
        28/5/09 09:15:

      צטט: pov 2009-05-27 17:14:45

      רציתי לציין שלאחר שהייתי בסיור המחסומים של יערת ולמרות שבאתי "שמאלני מראש"- הבנתי שם עד כמה הדיכוי מוחשי ויומיומי.

       

      תודה על ההערה החשובה הזו, פובקי. ברשותך, אצטט אותה בפוסט הבא שלי. חבל שתלך לאיבוד בין התגובות.

       

      והבנתי עוד דבר שבעבר נהגתי לפסול והוא- שההבדלים בין העבודה/קדימה לגוש הימין החילוני, הם באמת קוסמטים וחסרי משקל.  וזה מתקשר לנאמר בתחילת הפוסט, ש"גם אי עשיה היא עשיה" ונכון שהכוונה היתה לנזוף פה בקוראים שלא קמים מהכורסא אך היא רלוונטית גם לאותם חברי כנסת שנבחרו על תקן "נציגי מחנה השלום" ומבצעים בפועל את מדיניות המשך הכיבוש והמחסומים.

       

      אני לא התכוונתי לנזוף בקוראים.

      אני שומעת הרבה מאוד פעמים את הטענה ש"מפני שהמצב מורכב/מפני שאני לא מבין/מפני שאין לי זמן - אני לא עושה כלום, למרות שאני לא מסכים עם מדיניות הממשלה". וחשוב לי להבהיר שמי שיושב בצד ולא עושה דבר, גם אם אינו מסכים עם מדיניות הממשלה בגדה, הרי ששתיקה כהסכמה. חשוב לי להבהיר שאין קבוצה שבתוכה נמצאים אלו שאין להם השפעה על הכיבוש. לכל ישראלי יש השפעה (ודרך אגב, גם ללא ישראלים) מפני שמי שלא עושה דבר, שתיקתו מאפשרת את הפשע. זו לא נזיפה, זו הבהרה. שנדע מה אנחנו עושים. ונכונים מאוד דבריך על כך שהדברים יפים גם בעניין פוליטקאים. בהחלט.

       

      אז הודעה לכל העצלנים שקמים להשפיע רק ביום הבחירות: פעם הבאה- מרץ ושמאלה.

      כל דבר ימינה משם הוא עוד קול להקמת מאחזים ומחסומים.

       

       

       

        28/5/09 09:06:


      את בהחלט מוזמנת להצטרף, סטריאה. גם לבלוג, גם לסיור.

      ברוכה הבאה בצל קורתי.

        27/5/09 23:01:

      צטט: יערת דבש 2009-05-26 07:55:11

      תודה אירה. אנ יבכלל התלבטתי אם יש מקום לתמונה הזו כאן וכנראה שלא טעיתי. היו הרבה שחשבו שתמונת התותים טובה, אבל - שימי לב, אירה - כתבו בבפרטי. ובכלל, אל תחששי מתגובות שטחיות. כאן יושבים בנוח. אני תמיד אשמח שהצטרפת (וויתרת על סטטוס הקוראת השקטה).

      כנראה שגם אני צריכה להפסיק לקרוא בשקט (זה כבר לא קשור לתותים)...

       

        27/5/09 17:14:

      רציתי לציין שלאחר שהייתי בסיור המחסומים של יערת ולמרות שבאתי "שמאלני מראש"- הבנתי שם עד כמה הדיכוי מוחשי ויומיומי.

      והבנתי עוד דבר שבעבר נהגתי לפסול והוא- שההבדלים בין העבודה/קדימה לגוש הימין החילוני, הם באמת קוסמטים וחסרי משקל.

       וזה מתקשר לנאמר בתחילת הפוסט, ש"גם אי עשיה היא עשיה" ונכון שהכוונה היתה לנזוף פה בקוראים שלא קמים מהכורסא

      אך היא רלוונטית גם לאותם חברי כנסת שנבחרו על תקן "נציגי מחנה השלום" ומבצעים בפועל את מדיניות המשך הכיבוש והמחסומים.

      אז הודעה לכל העצלנים שקמים להשפיע רק ביום הבחירות: פעם הבאה- מרץ ושמאלה.

      כל דבר ימינה משם הוא עוד קול להקמת מאחזים ומחסומים.

       

       

       


       

       

       

        26/5/09 08:12:


      למי שמחפש מה לעשות, רשימת פעילויות שמאל לשבוע הזה

      אקטיב מייל

        26/5/09 07:55:
      תודה אירה. אנ יבכלל התלבטתי אם יש מקום לתמונה הזו כאן וכנראה שלא טעיתי. היו הרבה שחשבו שתמונת התותים טובה, אבל - שימי לב, אירה - כתבו בבפרטי. ובכלל, אל תחששי מתגובות שטחיות. כאן יושבים בנוח. אני תמיד אשמח שהצטרפת (וויתרת על סטטוס הקוראת השקטה).
        25/5/09 23:34:
      יודעת שזו תגובה קצת שטחית לבלוג שלך - אבל תמונת התותים נהדרת!
        25/5/09 23:23:


      אני לא מסכימה איתך, נעה.

      אני עם רודף השלום. הרגע שבו המחסומים הפכו לשגרת יומם הוא רגע רע ואין בו שפיות.

        25/5/09 21:09:


      את יודעת מה, יערתי, אני דוקא שמחה לרות את התמונות שלך היום-

      השוק חזר לחווארה.   גם בתוך הטירוף אפשר שיהיה קצת היגיון.

        25/5/09 17:20:

      אני יודעת, נעמה. זה בסדר.
        25/5/09 17:00:


      אני נגד הכיבוש הזה לכל צורותיו ולכל נגזרותיו.

      ואני לא יכולה לבוא איתך .

      אני מקווה שאני לא נמצאת בצד ההוא.

       חשוב לי שתדעי. חשוב לי שכל אחד ידע.

      נעמה

        25/5/09 11:35:


      בהחלט אפשר. נדבר ביולי.

      וד"ש לנינה.

        25/5/09 06:53:

      אני מגיע לחופשת "מולדת" לכל חודש יולי. אפשר להזמין מקום מראש?

       

        24/5/09 22:52:


      יאללה תפאדלי אלת אש, ב 2.6.

      קבענו?

        24/5/09 22:50:

      אני רוצה לבוא איתך בהזדמנות..באמת.
        24/5/09 22:49:


      מצוין, ניר.

      ובכלל מפני שהאירוע הולך להיות ענק חשוב שנתפוס מקום שנה מראש.

        24/5/09 22:43:

      צטט: יערת דבש 2009-05-24 18:31:22

      ורונית, תראי

      ועדת שרים אישרה - בשנה הבאה אין לציין את יום הנכבה

      בשנה הבאה אני הלכת לעשות להם כזו מסיבה, באבו אבוהה מסיבה. הם לא ידעו מאיפה זה בא להם.

       

       אל תשכחי לשלוח לי הזמנה.

      נראה לי יותר עדיף מלמנגל על האי תנועה בדרך חיפה.

       

        24/5/09 21:19:


      סליחה שאני מתעסקת בקטנות בתוך כל הגדולות האלה, אבל...

           

      מה פתאום פוסט ברוח הטוויטר??!?

                

        24/5/09 19:43:


      ירושלים - עבודה.

       

      חברים - הם יודעים ספרתי להם על הטיול שלי איתך. לא מפחדים.

                 אני אתן את הטלפון שלך.

      דווקא אני חשבתי שקבוצה גדולה זה אפקטיבי יותר - אבל את מכירה את חוקי המשחק .

       

      יהיה שינוי מתישהוא. רק אל תתיאשי:)

        24/5/09 19:22:

      אכן. זה כמו לחיות עם סרטן. הם התרגלו.

      אבל פה זה קצת שונה. זה מעשה ידי אדם. מקווה שימצאו איך לשרוד את זה.

      הרי בסופו של דבר אחרי הרבה דם וסבל חומות מעשה ידי אדם נופלות. ולאורך זמן גם זה יגמר והלוואי שהרבה קודם ולא במלחמה כי אם בשלום.

        24/5/09 18:31:

      ורונית, תראי

      ועדת שרים אישרה - בשנה הבאה אין לציין את יום הנכבה

      בשנה הבאה אני הלכת לעשות להם כזו מסיבה, באבו אבוהה מסיבה. הם לא ידעו מאיפה זה בא להם.

        24/5/09 18:27:


      ורונית,

      ספרי להם, מפני שישראלים בדרך כלל פוחדים להכנס למה שהם מכנים "שטחים", שבכלל לא נצא מישראל.

      שזו נקדה שהייתי מהרהרת בה רגע או שניים.

        24/5/09 18:19:


      כאמור, יש מקום אחד נוסף או שניים. אני לא אוהבת להגיע למחסומים בקבוצה גדולה.

       

      אבל - אם את רוצה, אני בהחלט מוכנה לקחת אנשים לסיבוב קצר בבית הבודד ובעזון עטמה, עניין של שעה אפילו. שני המקומות האלו הם תמצית הכיבוש. לא צריך יותר. גם אין מה להגיד אחרי זה. רוב האורחים שלי בוכים במקומות האלו. תני לחבריך את מספר הטלפון שלי.

       

      מה תעשי ליד חומות העיר המפולגת?

        24/5/09 18:16:

      אלווה אותכם ברוחי -אני אהיה מול חומות ירושלים.

      אפיץ את זה הלאה בין חברי שעשויים להיות מעונינים.

      (לא כולם מכאן, אפשר יהיה לארגן נקודת מפגש לרכבים?)

      ארכיון

      פרופיל

      יערת דבש
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין