מקסים. נוגע.

שיר נפלא ומעיק, כואב ומכאיב ויפה עד כאב.

אסוציאטיבית מזכיר לי, ללא שאני מוצא את הקשר באמת, שיר ישן של שלמה ארצי, שהולך כך, אם אני זוכר נכון:

"פתאום אחר ימים רבים

אני מרגיש שבין הלב והכבד

עודה חולפת, נעה, מעלה מטה,

עוברת את גדותיי כמו כספית,

מן הרגשה של אסון המתקרב,

ואז אני לוחש אוהב אותך אוהב"

אלא שהוא כתב לפני ימים רבים, ואילו את חיה, כל כך חיה, ואם השיר בוקע מתוך תוכך, הרי את גם כל כך גדושה ומוצפת כמו אסון המתרחש בזה הרגע.

"שמרי נפשך, כוחך שמרי, שימרי חייך".

ואני? אשלח יונה, מדי פעם, לראות, האם כלו המים.

(... ותודה על הפוסט החדש)

ירון

אחחחחחחחחחח

אחותי,

אכן !!!

סחטו אותנו עד תום.

תום עידן האלקות.

http://cafe.themarker.com/view.php?t=1047755

שמרי סכרך

מנני לכמויות שאת צריכה באמת 

הענקות היא שלך

ההתרגשות כרגע -בי

שיר מאוד מסקרן, שסיפור מאחוריו.

סאמי ב'

מרחרחת משמעויות ומגלת מרבצי סיפורים תת קרקעיים

תמר ,

וכי ריגשת אותי ,

כל כך הרבה טוהר בך ,

נשימה ועוד נשימה ,

ועוד נשימה ,

זה מקל ,זה ממלא באנרגיית חיים.

אוהבת אותך ,

וכי גם זה יעבור .יעבור.

התנקות.

על חבל דק... לא נראה...

מרגיש... מרגיש... עד תום...

כי אין... כי אין לזה גבול...

.

אוהבת אותך

וכי עוררת מחשבותי

רגשותיי

ולילותי, ככה!

כי
ככה

לומדים

לראות

בריאה על כתיבתך!

גבול קיים

ועצוב...

כי

יש גבולות

כי

יש אחרת.

מושיטה יד או כתף

או מסך של מחשב

כי ככה זה מרגיש עכשיו.

אז אם תרצי, או תצטרכי...