את שאהבה נפשי הנני מבקשת

אתה, המחזיק המפתח לכל צפונותיי

יש שהתדפקתי על דלתות זרות באישון ליל

אך בחסות החשיכה, לא הצלחתי לראות

כי אלו אינם פניך, פני האהבה

כך נדדתי בין אלו שאינם מבקשים את שלומי

צעיף עיוורון האשליות מכסה את עיני

32 שנים חלפו ואתה עדיין מבושש לבוא.. מושא חלומותיי

וכמה שנים עוד יצטרכו לחלוף?....

ובדמדומי ערב ליבי מדמם ממדקרת כאב אדומה

משקיף הוא אל האופק הבהיר אך אינו רואה דבר

עצבות מתגנבת אל הלב למשמע מחשבה אילמת

"האמנם קיים אתה אהובי, או רק יציר דימיוני המוזר?"

האמנם אם אקרא בשמך ואפתח ליבי אליך

תימצא אתה את הדרך אליי?

את שאהבה נפשי אני מחפשת

תרה אני בעיני אחריך, פוסע לאיטך בקהל האדם השוטף את מדרכות העיר

האם כך, ב"סתם יום של חול" תתרגש אל חיי?

תאחה את סדקי הזמן שחרצו פנימיותי המותשת

תכיל את מלוא כובדה של אהבתי  האינסופית, משתוקקת רק אליך...

אתה, אהובי. אבי ילדיי. עמוד התווך. סלע קיומי.

הזדרז נא, כי אינני יודעת כמה זמן עוד אוכל לשמור את נפשי מבקשת

עוד רגע קט כי יחלוף והיאוש אפפני

מהר נא, אהוב ליבי, כי קשה היא, קשה, התקווה...