התכונה הכי נוראית לגלות בהורה...

אִינְפַנְטִילִיּוּת

זהו, מפה כבר אין מה לדבר בכלל. הכל הופך לכל כך לא עקרוני. 

אין מקום לכעס, או לכאב, או בכלל לשום רגש שלילי. 

תמיכה לא תגיע משם, גם לא אהבה.

גם סגירת מעל לא תהיה שם, מכאן זה רק מאבקים או השלמה.

אני כרגיל בוחרת להשלים.

לכעוס או להכאיב לו רק יכאיב לי בעצם.

אין הרגשה יותר מחורבנת מלפגוע בבן אדם אחר, במיוחד..

במיחוד אם הוא אִינְפַנְטִילִ. 

משמע זה אבוד.