כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הבלוג שלילית

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    ישן מפני חדש תוציאו

    43 תגובות   יום ראשון, 24/5/09, 23:25


    לפני מספר ימים אחזה בי תזזית הסדר.

    הכל התחיל כשחיפשתי דבר מה מעברי ולא זכרתי היכן הטמנתי אותו. התחלתי לתור בדירה עוברת ממקום איחסון אחד למקום מסתור אחר, ולא שהם רבים, שהרי אחרי הכל, מדובר בדירונת.

    ובכל זאת, הרגשתי כאילו אני לוחמת ביחידה לאיתור מוקשים בשדות, מכסה ס"מ אחר ס"מ, רק בידיים חשופות, ללא סכין.

    (עכשיו כשאני חושבת על זה, בהחלט יש מצב שאני צופה ביותר מדי סרטים...)

     

    לא מצאתי ולכן ירדתי למחסן שלי. מכירים את זה כשנורא רוצים משהו, אז חייבים להשיג אותו? שאין מנוחה?

    התחלתי נוברת בארגזים שנמצאים אצלי במחסן, שולפת אותם, מאובקים וכבדים מהמדפים שבנה אבי. הוא אלוף בלסדר ולארוז דברים. אחרי כמה התעטשויות מרשימות, חרדת ג'וקים וחולשה כללית, התייאשתי.

    אבל אז החלטתי, שאם אני כבר שם אז אולי הגיע הזמן לעשות משהו עם כל הארגזים המלאים בבגדים ישנים שלי. ראבכ, זה לא שאני הולכת ללבוש אותם שוב, אני בהחלט לא מתכוונת לחזור למידות הללו, כך שבטוח שיהיו מי שיהנו מהם יותר מהקרטונים של אופיס דיפו.

     

    ארגז ועוד ארגז ועוד ארגז.

    ערימה של בגדים למסירה, ערימה של בגדים לפח האשפה (למה בכלל טרחתי לשמור את אלה?), ערימה של בגדים שיחזרו לארגז למשמורת (בגדי ההריון האלה... חולצות מהתנועה עם חתימות הילדים עליהן) וכמה בגדים שהחלטתי לתת להם צ'אנס נוסף.

    עוד חצאית ועוד אחת

    חולצות טריקו

    מכנסי ג'ינס כמעט חדשים

    שמלה שחורה

    אני פורקת ארגז ארגז, נוגעת בפרטים מחיי הקודמים, ומרגישה כאילו אני אוחזת במג'יק סטיק של גבי ודבי, שלוקח אותי לעבר.

    העבר הפרטי שלי.

    הערימות הלכו וגבהו סביבי

    החצאית החומה...

    שיט.

    פתאום נעצבתי.

    ממעמקי הבטן עלה ושטף אותי גל של עצב תהומי. כל התחושות הרעות, שהיו מנת חלקי, כשלבשתי את החצאית הזו שבו והציפו אותי.

    כל כך תעבתי את דמותי המשתקפת במראה בחצאית הזאת. נזכרתי בכל הפעמים שלבשתי אותה. למה דווקא היא? זה לא שהפריטים האחרים הסבו לי עונג כלשהו. אבל זו החצאית שכל כך מעציבה אותי.

    התיישבתי על אחד הארגזים במחסן מנסה להבין, חופרת בתחושות שחזרו לרדוף אותי פתאום, כמו רוחות מהעבר.

    האם באמת הייתי מיואשת מעצמי עד כדי כך? מתי הרמתי ידיים?

    ולמה?

    חבל, אני חושבת.

     

     

     

    זה לא ששיניתי באופן דרסטי את טעמי בלבוש, זה לא שטעמי התעדן לפתע או שאני רוכשת פרטי לבוש יוקרתיים יותר.

    וזה לא רק עניין של אופנה חולפת.

    זה לא.

    זה רק המסר העובר דרך הבגדים הלא מחמיאים הללו.

    מסר של כניעה, של אפאטיות. מסר של כישלון.

    מסר של חוסר אמונה.

    חוסר אמונה בעצמי.

    זה לבוש רע.

     

    התחלתי לדחוס את הבגדים לתוך שקיות גדולות, מרגישה צורך עצום להעלים אותם, לעקור אותם מחיי.

    די. הפרק הזה נחתם, את במקום אחר, וככל שתמהרי להיפטר משרידי העבר, תרגישי משוחררת יותר להמשיך הלאה.

     

     

    ההקלה הגיעה רק אחרי שלמחרת היום, הורדתי את השקים במחסן של אחת מעמותות החסד הפועלות בעירי.

    רק אז הרגשתי שאני יכולה לחזור ולנשום.

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (43)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/5/09 09:35:

      צטט: לילית בת גרב 2009-05-26 21:05:33

      צטט: פאנג'ב 2009-05-25 08:54:09

      צטט: לילית בת גרב 2009-05-25 06:28:34


      איזה חמוד הראג' הזה שלך, אני ממש יכולה לדמיין אותו עם ציצים:))

       

      והנה שיר לבוקר (ואני מאוד מקווה שזה השיר שרציתי, כי זה ממש קשה לדעת בלי רמקולים)

       

      בוקר מעולה }{

       

      כן זה השיר שרצית

       

      צודק!!

      זה באמת השיר שרציתי :))

       

      קיבלתי היום רמקוליםנבוך

       

      את רואה?

      אם לא היית מפנה את הארגזים

      איך היה לך מקום לרמקולים???

       

       

       

        28/5/09 14:24:


      חושב שהסנפתי יותר מדי אבק שם?

      :)

       

      חג שמייח}{

        28/5/09 07:40:


      תנשמי..תנשמי...תנשמי..עמוק.

      גם כן בגלל שהיית בתוך מחסן ויצאת החוצה .קריצה

      חג שבועות שמח חברה.

        27/5/09 20:56:

      צטט: הפעלות לימי הולדת 2009-05-27 17:04:03


      מעולה :-)

       

      תודה:)

       

      בשבוע הבא אני עורכת יומולדת לילדון. השנה אני הולכת להיות המפעילה (עבדתי הרבה לשכנע אותו שאני יכולה. איזה ילד פקפקן יש לי)

      ואני מה זה נלהבת מהרעיון :)))

       

        27/5/09 20:53:

      צטט: חנן הראל 2009-05-27 16:12:46

      וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן, נוֹשָׁן; וְיָשָׁן, מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ

       

      ואני איבדתי את האוזניות האהובות עליי וכבר ימים שאין מנוחה. 

      ופתאום לספר ויקרא לפרק הזה. אלוהים שוב מאיים בזין הגדול שלו על יריאיו. לא תעשו לכם אלילים ופסל מתחיל הפרק. והלכתם עימי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי הוא צועק (לאמור, לי ייש זיין יותר גדול) וכן על זו הדרך. 

      אתמול האלוהים הפרטי שלי (זה אני במקרה) שהוא מעט יותר סלחן מהאלוהים של היהודים העניק לאחת המאמינות משהו שהיא איבדה כשניסתה לאבד את עצמי מדעתה. עכשיו אני יושב בפיסוק רגליים ומחכה שתבוא להקטיר לי קטורת (גם T.A מסאקורה יהיה בסדר) 

      כתיבה יפה ומעוררת מחשבה גברת נחמדת. 

       

      תחבר לה תפילה.

      לי יש:)

      מהאלוהים שלי.

       

      תודה

      (T.A מסאקורה יהיה מעולה עכשיו)

        27/5/09 20:51:

      צטט: זהבשחור 2009-05-27 13:59:46



      לא מזמן, מצאתי ספר משומש שחיפשתי שנים (בחנות הספרים של איתמר), ושלמיטב זכרוני, היה אחד הספרים שהשפיעו על תחום מסויים בחיי, בתקופת נערותי. התחלתי  לקרוא אותו בחרדת קודש.  קראתי וקראתי, אבל כלום לא קרה. פתאום הבנתי, שהספר הזה, לא השפיע עלי בכלום. פשוט כי אין בו מה שיכול היה להשפיע. סתם ספר. השינוי היה בי ומעצמי.לא קשור לספר.

      לא בטוח, אבל יכול להיות שאם היית לובשת את אותה חצאית /שמלה (אחרי כביסה רצינית:)), והיית יוצאת לטייל איתה ברחוב, היית מגלה שהחצאית היא סתם חצאית, ושגם אם בכיסים שלה היו זכרונות לא טובים, הם כבר עזבו מזמן את החצאית. וזה קרה, מן הסתם,בדיוק ברגע שאת החלטת לעזוב אותם.

       

      אהבתי את מה שכתבת. מעורר מחשבות.

      תודה.

      :)

       


      מעולה :-)
        27/5/09 16:12:

      וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן, נוֹשָׁן; וְיָשָׁן, מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ

       

      ואני איבדתי את האוזניות האהובות עליי וכבר ימים שאין מנוחה. 

      ופתאום לספר ויקרא לפרק הזה. אלוהים שוב מאיים בזין הגדול שלו על יריאיו. לא תעשו לכם אלילים ופסל מתחיל הפרק. והלכתם עימי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי הוא צועק (לאמור, לי ייש זיין יותר גדול) וכן על זו הדרך. 

      אתמול האלוהים הפרטי שלי (זה אני במקרה) שהוא מעט יותר סלחן מהאלוהים של היהודים העניק לאחת המאמינות משהו שהיא איבדה כשניסתה לאבד את עצמי מדעתה. עכשיו אני יושב בפיסוק רגליים ומחכה שתבוא להקטיר לי קטורת (גם T.A מסאקורה יהיה בסדר) 

      כתיבה יפה ומעוררת מחשבה גברת נחמדת. 

        27/5/09 13:59:


      לא מזמן, מצאתי ספר משומש שחיפשתי שנים (בחנות הספרים של איתמר), ושלמיטב זכרוני, היה אחד הספרים שהשפיעו על תחום מסויים בחיי, בתקופת נערותי. התחלתי  לקרוא אותו בחרדת קודש.  קראתי וקראתי, אבל כלום לא קרה. פתאום הבנתי, שהספר הזה, לא השפיע עלי בכלום. פשוט כי אין בו מה שיכול היה להשפיע. סתם ספר. השינוי היה בי ומעצמי.לא קשור לספר.

      לא בטוח, אבל יכול להיות שאם היית לובשת את אותה חצאית /שמלה (אחרי כביסה רצינית:)), והיית יוצאת לטייל איתה ברחוב, היית מגלה שהחצאית היא סתם חצאית, ושגם אם בכיסים שלה היו זכרונות לא טובים, הם כבר עזבו מזמן את החצאית. וזה קרה, מן הסתם,בדיוק ברגע שאת החלטת לעזוב אותם.

        26/5/09 22:55:

      צטט: פיצול אישיות 2009-05-26 09:39:59


      חברה שלי!  נהניתי מכל רגע, וכל כך הזדהיתי:)

      מכירה את התחושה של לזרוק דברים ישנים-

      אפשר לנשום:)

       

      כיף שאת כאן}{

      חברה שלי...

       

        26/5/09 22:55:

      צטט: y2work 2009-05-26 08:07:08

      צטט: לילית בת גרב 2009-05-26 07:49:25

      צטט: sweetheart 2009-05-25 10:21:55

      כל כך הרבה עומק ומשמעות בחצאית אחת? בעוד גופיה או חולצה....

      אצלי זה באמת מסתכם בטעם רע שכולי תקווה שחלף ועבר אותי עם הבגרות....

      בכל אופן... מעריצה את יכולתך לעבור הלאה, ללכת קדימה..... בעיניי זה לא מובן מאליו

      (אה כן... וגם ההליכה למחסן לבד, בחושך אללייי איזה פחד!!!)

       

      אני סוג של אוגרת :)

      חפצים וזכרונות.

       

      נדמה לי שהחיים מאלצים אותנו להתקדם הלאה, אבל אז נשלף משהו ומחזיר אותנו לאחור.

      לפעמים גם לתחושות מפעם.

       

      וזה לא היה כל כך מאוחר בלילה,

      מקסימום היה מגיע אליי הזאב הגדול והרשע. נראה לי שהייתי מצליחה להסתדר איתו :))

       

      בוקר טופטופ}{

       

       בגללך הזזתי עכשיו 2 ארגזים ממקום למקום. עכשיו אראה אותם פחות :-) (אה. ומצאתי קופסה של המחשב הנייד הישן שמכרתי לפני שנה וחצי אז החלטתי לזרוק אותה אבל זה קטון יחסית)

       

      מעולה!

      אני מביאה גאולה לעולם !!

       

      :))

       

        26/5/09 22:54:

      צטט: רוני 10 2009-05-26 07:55:41

      עברת תרגיל מדהים בשחרור מתקיעויות.

      באף מכון כושר לא תמצאי מאמן למתיחת השריר.

      זה שריר מנטלי ששנמתח כל הזמן, ושחרורו עושה פלאים.

      אפשר להתחיל עם בגדים וניירת

      ולהמשיך עם כל מה שמיותר ומעמיס על הנפש...

      א ה ב ת י

       

      ואני אהבתי את התגובה שלך.

      תודה

       

      (וכמובן שזה חזק ממני, אז חייבת לציין, שיש תקיעויות שלא רוצים להשתחרר מהן)

       

      :)

       

        26/5/09 22:53:

      צטט: סוכר ופלפל 2009-05-26 07:54:19

      ניקיון פנימי וחיצוני

      שזה מצויין.

      אחלה.

       

       

      תודה :))
        26/5/09 22:52:

      צטט: קאשי זקש' 2009-05-26 06:31:02


      ההרגשה הטובה של איסוף העבר בשקית

      ומסירתו לאחר .. מעולה

      יותר טוב מאשר סתם לזרוק לרחוב ..

      תמיד האמנתי שבאיזו שהוא שלב צריך לפנות ישן בשביל שיהיה מקום לקבל ת'חדש.

      פוסט מצוין ..אגב

       

       

      תודה:))

      וזה בדיוק כמו שתארת.

      זה עושה טוב..

       

        26/5/09 22:51:

      צטט: רפאלה 2009-05-26 01:23:32

      *

       

       

      תודה, רפאלה.

      ואני אאחל לך גם כאן- חג שמח!

      :)

       

        26/5/09 22:50:

      צטט: ayal adiri 2009-05-26 00:15:59

      וואוו הרצינות שלך והאחיזה שלך בעבר היתה כבדה עלי בטרוף

      זו אגב אחת הסיבות בגללה עברתי לקנות בגדים בשוק (טוב זו רק אחת הסיבות ) במילא אחרי 10 כביסות הבגד הופך להיות סמרטוט לרצפה ואחרי 10 שטיפות הוא הופך להיות משחק לכלב ואחרי זה כבדרך הטבע לא נשאר מהבגד כלום

      ממש בגדים אקולוגיים !!! 

       

       

      אשכרה לבוש מתכלה.

      והוא מכותנה?

      ובדקת שהבדים נצבעו בצבעים טבעיים?

      ובכלל, שהוא לא מייד אין צ'יינה?

       

      אתה רואה?

      אני יכולה להיות רצינית כשצריך (וכשבא לי)

      רגוע

        26/5/09 22:48:

      צטט: A l m a 2009-05-25 18:53:32

      אוי אוי! גם אני גם אני!!

      קיבלתי היום שקית ענקית של ישנים

      והעברתי ישנים שלי לאחרים שישמחו...

      והכל בכיף ואהבה וסדר פנימי בארון

      וגם בראש

      }{ 

       

      בדיוק ככה}{

       

      ואני אוהבת את התמונה החדשה שלך :)

        26/5/09 22:47:

      צטט: 77777777 2009-05-25 15:15:33

       הכי חשוב, יותר מכל כסות ומלבוש, זה שהיום את במקום טוב הרבה יותר :)

       

      נכון.

      היום אני בדירה :))

       

       

      נו, צחקתי }{

      מסכימה.

        26/5/09 21:15:

      צטט: מיכלללה 2009-05-25 13:43:02


      תחושה מוכרת. לי יש נטיה לזרוק, למחוק. לפעמים אחר כך אני מצטערת.

       

      מעניין איך שלפעמים ממרחק הזמן דברים נעשים קלים יותר לעיכול ולעתים הם דווקא בלתי אפשריים.

       

      יש דברים שצריך להשאיר מאחור ולהמשיך הלאה ולא תמיד זה קל... ולפעמים אי אפשר להמשיך הלאה בלי.

       

      אהבתי... :)

       

      לי יש נטיה לאגור.

      אני אוספת הכל.

      כל פריט מקבל משמעות. גם תזכורת לדברים כואבים אני שומרת.

       

       

      תודה}{

       

        26/5/09 21:13:

      צטט: הולמס 2009-05-25 12:29:29


      ולי הזכרת משהו מפעם.

       

      הנבירות הללו בעברנו, כל מיני דברים הן יכולות לעורר.

       

       

       

      תנסי לקחת ערימה לחנות יד שניה. יש דברים שהעמותות לא לוקחות - אבל החנויות כן.

       

       

       

      }{

       

      אריק איינשטיין אמר פעם שהוא חי בשפגאט.

      רגל אחת בהווה, והשניה עמוק בעבר.

       

      גם אנחנו, לא?

      :)

        26/5/09 21:06:

      צטט: galotiga 2009-05-25 11:51:30


      ולי זה קרה עם בית

       

       


      :)

      השתחררת?

       

       

        26/5/09 21:05:

      צטט: פאנג'ב 2009-05-25 08:54:09

      צטט: לילית בת גרב 2009-05-25 06:28:34


      איזה חמוד הראג' הזה שלך, אני ממש יכולה לדמיין אותו עם ציצים:))

       

      והנה שיר לבוקר (ואני מאוד מקווה שזה השיר שרציתי, כי זה ממש קשה לדעת בלי רמקולים)

       

      בוקר מעולה }{

       

      כן זה השיר שרצית

       

      צודק!!

      זה באמת השיר שרציתי :))

       

      קיבלתי היום רמקוליםנבוך

       

        26/5/09 09:39:


      חברה שלי!  נהניתי מכל רגע, וכל כך הזדהיתי:)

      מכירה את התחושה של לזרוק דברים ישנים-

      אפשר לנשום:)

        26/5/09 08:07:

      צטט: לילית בת גרב 2009-05-26 07:49:25

      צטט: sweetheart 2009-05-25 10:21:55

      כל כך הרבה עומק ומשמעות בחצאית אחת? בעוד גופיה או חולצה....

      אצלי זה באמת מסתכם בטעם רע שכולי תקווה שחלף ועבר אותי עם הבגרות....

      בכל אופן... מעריצה את יכולתך לעבור הלאה, ללכת קדימה..... בעיניי זה לא מובן מאליו

      (אה כן... וגם ההליכה למחסן לבד, בחושך אללייי איזה פחד!!!)

       

      אני סוג של אוגרת :)

      חפצים וזכרונות.

       

      נדמה לי שהחיים מאלצים אותנו להתקדם הלאה, אבל אז נשלף משהו ומחזיר אותנו לאחור.

      לפעמים גם לתחושות מפעם.

       

      וזה לא היה כל כך מאוחר בלילה,

      מקסימום היה מגיע אליי הזאב הגדול והרשע. נראה לי שהייתי מצליחה להסתדר איתו :))

       

      בוקר טופטופ}{

       

       בגללך הזזתי עכשיו 2 ארגזים ממקום למקום. עכשיו אראה אותם פחות :-) (אה. ומצאתי קופסה של המחשב הנייד הישן שמכרתי לפני שנה וחצי אז החלטתי לזרוק אותה אבל זה קטון יחסית)

        26/5/09 07:55:

      עברת תרגיל מדהים בשחרור מתקיעויות.

      באף מכון כושר לא תמצאי מאמן למתיחת השריר.

      זה שריר מנטלי ששנמתח כל הזמן, ושחרורו עושה פלאים.

      אפשר להתחיל עם בגדים וניירת

      ולהמשיך עם כל מה שמיותר ומעמיס על הנפש...

      א ה ב ת י

        26/5/09 07:54:

      ניקיון פנימי וחיצוני

      שזה מצויין.

      אחלה.

        26/5/09 07:50:

      צטט: האדם הקד המון 2009-05-25 11:08:49


      אחחח, תענוג של סיפור.

       

      כל כך אמיתי. ממש מהמרתף של הנפש.

       

      גם לי היתה את המחלה הזאת של לשמור ולתעד הכל.

       

      כאילו לקחת איתי בתוך שק על הגב את כל מה ששלי, כולל הזכרונות.

       

      עד שיום אחד הבנתי שוואלה...זה אחלה!

       

      ומאז אני ממשיך עם זה :)

       

       

       

      :)

      חתיכת תיק...

       

      תודה}{

        26/5/09 07:49:

      צטט: sweetheart 2009-05-25 10:21:55

      כל כך הרבה עומק ומשמעות בחצאית אחת? בעוד גופיה או חולצה....

      אצלי זה באמת מסתכם בטעם רע שכולי תקווה שחלף ועבר אותי עם הבגרות....

      בכל אופן... מעריצה את יכולתך לעבור הלאה, ללכת קדימה..... בעיניי זה לא מובן מאליו

      (אה כן... וגם ההליכה למחסן לבד, בחושך אללייי איזה פחד!!!)

       

      אני סוג של אוגרת :)

      חפצים וזכרונות.

       

      נדמה לי שהחיים מאלצים אותנו להתקדם הלאה, אבל אז נשלף משהו ומחזיר אותנו לאחור.

      לפעמים גם לתחושות מפעם.

       

      וזה לא היה כל כך מאוחר בלילה,

      מקסימום היה מגיע אליי הזאב הגדול והרשע. נראה לי שהייתי מצליחה להסתדר איתו :))

       

      בוקר טופטופ}{

        26/5/09 06:31:


      ההרגשה הטובה של איסוף העבר בשקית

      ומסירתו לאחר .. מעולה

      יותר טוב מאשר סתם לזרוק לרחוב ..

      תמיד האמנתי שבאיזו שהוא שלב צריך לפנות ישן בשביל שיהיה מקום לקבל ת'חדש.

      פוסט מצוין ..אגב

        26/5/09 01:23:
      *
        26/5/09 00:15:

      וואוו הרצינות שלך והאחיזה שלך בעבר היתה כבדה עלי בטרוף

      זו אגב אחת הסיבות בגללה עברתי לקנות בגדים בשוק (טוב זו רק אחת הסיבות ) במילא אחרי 10 כביסות הבגד הופך להיות סמרטוט לרצפה ואחרי 10 שטיפות הוא הופך להיות משחק לכלב ואחרי זה כבדרך הטבע לא נשאר מהבגד כלום

      ממש בגדים אקולוגיים !!! 

        25/5/09 18:53:

      אוי אוי! גם אני גם אני!!

      קיבלתי היום שקית ענקית של ישנים

      והעברתי ישנים שלי לאחרים שישמחו...

      והכל בכיף ואהבה וסדר פנימי בארון

      וגם בראש

      }{ 

        25/5/09 15:15:
       הכי חשוב, יותר מכל כסות ומלבוש, זה שהיום את במקום טוב הרבה יותר :)
        25/5/09 13:43:


      תחושה מוכרת. לי יש נטיה לזרוק, למחוק. לפעמים אחר כך אני מצטערת.

       

      מעניין איך שלפעמים ממרחק הזמן דברים נעשים קלים יותר לעיכול ולעתים הם דווקא בלתי אפשריים.

       

      יש דברים שצריך להשאיר מאחור ולהמשיך הלאה ולא תמיד זה קל... ולפעמים אי אפשר להמשיך הלאה בלי.

       

      אהבתי... :)

        25/5/09 12:29:


      ולי הזכרת משהו מפעם.

       

      הנבירות הללו בעברנו, כל מיני דברים הן יכולות לעורר.

       

       

       

      תנסי לקחת ערימה לחנות יד שניה. יש דברים שהעמותות לא לוקחות - אבל החנויות כן.

       

       

        25/5/09 11:51:

      ולי זה קרה עם בית
        25/5/09 11:08:


      אחחח, תענוג של סיפור.

       

      כל כך אמיתי. ממש מהמרתף של הנפש.

       

      גם לי היתה את המחלה הזאת של לשמור ולתעד הכל.

       

      כאילו לקחת איתי בתוך שק על הגב את כל מה ששלי, כולל הזכרונות.

       

      עד שיום אחד הבנתי שוואלה...זה אחלה!

       

      ומאז אני ממשיך עם זה :)

       

       

        25/5/09 10:21:

      כל כך הרבה עומק ומשמעות בחצאית אחת? בעוד גופיה או חולצה....

      אצלי זה באמת מסתכם בטעם רע שכולי תקווה שחלף ועבר אותי עם הבגרות....

       

      בכל אופן... מעריצה את יכולתך לעבור הלאה, ללכת קדימה..... בעיניי זה לא מובן מאליו

       

      (אה כן... וגם ההליכה למחסן לבד, בחושך אללייי איזה פחד!!!)

        25/5/09 08:54:

      צטט: לילית בת גרב 2009-05-25 06:28:34


      איזה חמוד הראג' הזה שלך, אני ממש יכולה לדמיין אותו עם ציצים:))

       

      והנה שיר לבוקר (ואני מאוד מקווה שזה השיר שרציתי, כי זה ממש קשה לדעת בלי רמקולים)

       

      בוקר מעולה }{

       

      כן זה השיר שרצית

        25/5/09 07:19:


      יאפ :))

      לגמרי

       

      מה גם שלא נעמה לי המחשבה על כל אותם יצורים מוצצי הדם שאני עלולה לפגוש שם.

       

      יום מצוין!

       

        25/5/09 07:02:
      אז מסתבר שסידרת קצת את החיים והוצאת את עצמך מהמחסן :-)
        25/5/09 06:28:


      איזה חמוד הראג' הזה שלך, אני ממש יכולה לדמיין אותו עם ציצים:))

       

      והנה שיר לבוקר (ואני מאוד מקווה שזה השיר שרציתי, כי זה ממש קשה לדעת בלי רמקולים)

       

      בוקר מעולה }{

        24/5/09 23:44:

      ראג' אוהב בגדים ישנים

      חבל שלא נתת לו

      הוא היה משחק באני לילית ואני הייתי... טוב לא משנה...

      פרופיל

      לילית בת גרב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין