איך מוציאים את כל המחשבות האלה מהראש הקודח לנייר? כ"כ הרבה מחשבות, רגשות, נפילות, עליות.

אתמול שכבתי שם במיטה הזרה, בהיתי בתקרה  ורציתי להתפוגג. לא כי היה לי רע אבל לא היה לי כח להתמודד עם הבלגן בראש.

הוא שכב לידי, מראה של ילד, שיער ארוך,גוף נערי לגמרי,אני רואה שהוא מסתכל עליי. אני כ"כ רוצה אותו.אני לא שבעתי ..הוא כן.

ועכשיו לא נעים לי , לא יודעת אם הוא היה רוצה שאעלם כי הוא כבר סיפק את תשוקתו. יש לי כ"כ הרבה מה להגיד לו ואין לי כלום.

לא רוצה להלחיץ אותו כי הוא אמר שהוא לא רוצה שום דבר מעבר ל"כיף" שאנחנו עושים מידי פעם.

"אני לא יכול להתאהב בך , זה הרי בלתי אפשרי, אני לא מתכוון להסיר את כל המגננות שהצבתי לעצמי כשנכנסנו לכל זה".

ועכשיו אני מפחדת להגיד משהו שיהרוס ויגרום לו שוב לחזור בו, להרהר שוב הרהורי חרטה שקשורים לשיקולי מצפון ומוסר.

אני מוכנה להסתפק בשעה הזו, למרות שעכשיו אני קצת מרגישה לא נח, ורק לא לאבד אותו לגמרי. איך שהוא שותה את השפתיים שלי, מצמיד אותי חזק אליו, איך אנחנו מתפתלים יחד, איך הוא מסתכל עלי כשהוא בתוכי, מוטרף, רעב.

היום זה נמשך בדיוק רבע שעה עד שהוא התפוצץ . והוא המשיך לגעת בי.והוא נגע. כמה הוא נגע.

התחילו לרדת לי דמעות.

אולי זאת סוג של אורגזמה, לפעמים זה קורא לי כשאני מגיעה אליה..שחרור מוחלט כולל כל המועקות..

אולי זה כי הרגשתי כ"כ קרוב אליו,כ"כ רציתי אותו.

המסירות הזו שלו אליי רק כשאנחנו במיטה.זה נראה כאילו הוא אוהב אותי.

אולי ירדו לי דמעות כי זה נורא עצוב שאחרי שלוש שנים של נישואים אני כבר במיטה עם מישהו אחר,אולי זה כי זה עצוב שזר נוגע בי כ"כ קרוב ובעלי לא.

הוא כמעט ולא נוגע בכלל, רק כשאנחנו נוסעים לאנשהו. וגם אז אני מרגישה שזה ללא רגשות. ואחרי שהוא גומר הוא שוכב שם ובכלל לא אכפת לו מה איתי.הוא לא בולע אותי כמו בהתחלה , בעצם די מהר הוא כבר לא בלע. אחרי שנה של חברות התחתנו ואני זוכרת שגם בירח הדבש בקושי עשינו את זה.

ואז נכנסתי להריון ושם זה נגמר, כמעט לגמרי.

דיברתי איתו על זה, זה עזר לשבוע וחזר להיות אותו דבר.

והנה גבר זר, ילד אני קוראת לו בראש, גורם לי להרגיש כמו שכבר שכחתי שהגוף יכול.

אוף , איך אני רוצה שימשיך לגעת עכשיו.

אבל יש את התחושה הלא נוחה הזו עכשיו של אחרי סקס עם גבר זר..

חשבתי על זה שזה מוזר לשכב איתו כשהטבעת על האצבע שלי.

מוזר לי כשאני יורדת לו ורואה את הטבעת ששייכת לגבר אחר על האצבע שלי.מעניין אם הוא חשב על זה. הלוואי והוא היה מתאהב בי.

הרי כל מה שאני רוצה בחיים האלה זה שיאהבו אותי. זה עצוב.זה מוזר.

פעם מישהי שניתחה את השם שלי ותאריך הלידה מבחינה נומרולוגית אמרה שהמספר שיצא הוא 2 וזה מאוד יפה אבל גם מאוד עצוב כי זה אומר ש2 חייב תמיד להיות בזוג. כל החיים שלו הוא יחפש את בן הזוג שלו ובלעדיו הוא לעולם לא יהיה שלם. זה כ"כ נכון לגבי.

כל החיים חיפשתי בן זוג.חיפשתי אהבה.המון שנים הייתי לבד וזה היה נורא.ואז מצאתי אותו. את זה שבכלל יכול להסתדר איתי. יכול לקבל אותי.זאת לא היתה אהבה מטורפת אבל אהבה בוגרת כזו.

אהבתי את זה שהוא היה טוב אלי.בעצם הראשון שרצה אותי עד לחופה.

אבל אני כן צריכה את הריגושים, צריכה לראות את הגבר שלי מוטרף עלי.

האם זה נעלם אצל כולם?

ועכשיו אני כאן במיטה של הילד. חושבת שהוא נורא מזכיר לי את גיבור הספר משאלה אחת ימינה של אשכול נבו.

ואולי הגיבור מזכיר לי אותו ואולי זה רק בראש שלי. המופנמות, הרגישות, הנטיה לחשוב יותר מידי, להתפלסף,הרגשות העצורים,המגע.

אבל הרי אני בכלל לא מכירה אותו את הילד הזה רק מכמה מיילים שהיו בינינו לאחרונה.

כמה רציתי אותך אמרתי לו כשהוא חיבק אותי והוא נישק אותי בטרוף וצללנו יחד למעמקים.