בין עלי הכותרת של הפיקוס הוורוד שלי

כמוסה יצירתי. 

יצריי העצבניים

כלואים ברחם צר.

תוהים על ריבוי הצורות

שנקלעו להם יחד

למקום אחד.

מצפים, צפופים,

אחים מתנכרים זה לזה.

כמו במעלית, אין קשר עין.

את האמת אני כמהה ליצור מתוכי,

מקווה שזרע שלה נשתל נקלט בי,

אי-אז, מתישהו,

בתוך סדרת השקרים

שנפלטו בי בזירמה

בזירת המטווח שהייתי,

הם כוונו כדי לקלוע.

הצורות הפרטיות לא יוכלו לחמם את חיקי,

לא רוצה פרי בטן כמו דגמים בצירופי מנעול: 

עוד דוגמא חד פעמית ועוד דוגמא ועוד דוגמא...

אני רוצה את הכלל המופשט,

על כן בחלומותיי אני מתפשטת,

חושפת את ערוותי ברבים:

זהו בית המלאכה שלי, 

ראו אותו באור היום:

אישה יוצרת שם תבנית של פרח

במכניקה עדינה.

 רק אמת אחת.