300 ש"ח לחתיכת דף מחורבנת. זה מה שהבנק רוצה ממני. ובלי חתיכת הנייר הזו שלוקח שניה וחצי להדפיס ולהכניס למעטפה(פעולה הכרוכה במאמץ רב ובהחלט שווה 300 ש"ח), אני לא אקבל אישור על המשכנתא, שבשביל לקחת אותה אני צריכה לקחת בערך 10 ימי חופש מהעבודה, לשלם  כמה מאות שקלים על פתיחת תיק, סכום ניכבד לנוטריון על השלוש וחצי דקות שהוא הקדיש לי מזמנו, עוד כמה מאות שקלים עד עוד כמה מיילים ודפים שלפקידה לקח דקה וחצי לשלוף מתיקיית "המשועבדים לנצח", וזה עוד לפני הריבית דה ריבית דה לאמו שלוקחים לי על ההלוואה עצמה.

מי אמר שהממשלה מנהלת את המדינה? מי שמנהל את המדינה זה הם, אלה עם העניבות, או הגרביוני משי והיאכטה שמחזיקים אותנו בביצים (ובמקרה שלי בשחלות) ופועלים באין מפריע. אני חושבת שזה השוד הגדול ביותר בהיסטוריה, ורק עכשיו אני מבינה לאיזה סדר גודל זה הגיע. פשוט גועל נפש.

ותרשו לי ברגע רווי דמעות זה (במחשב אי אפשר להשאיר שובל רטוב) לרדת לרמה הכי נמוכה שיש, הלא זו הרמה של הבנקים עצמם ודרך הפעולה שלהם (שהיא לא שונה בהרבה מזו של השוק השחור) ולהגיד לכל הבנקים מה אני חושבת עליהם: אתם זונות, בני זונות, בני בני זונות, הלוואי ותיפול עליכם צרה כזו שתרגישו כמו שאני מרגישה עכשיו, שמישהו יחזיק אתכם בביצים כ"כ חזק שישמעו את הפיצפוץ שלהם מכאן עד ניו יורק, שבכל יום שתלכו ברחוב עם הנעליים בשווי מיליון דולר שלכם תדרכו על גוש חרא לח וגדול, שבכל פעם שתצאו מהמספרה תחרבן לכם ציפור על הראש, שתסבלו מעקרות ואין אונות (שלא יבואו עוד נבלות כמוכם לעולם), שכל החיים שלכם תסבלו מפראנויות ושדים, שהילדים שלכם יבגדו בכם בסטייל של טרגדיה יוונית, שיהיה לכם בבית כל הזמן ריח של ביוב ולא תבינו למה (עד שתבינו שזה מגיע מהפה שלכם), שיהיו לכם בעיות לב, שהניתוחים הפלסטיים שלכם לא יצליחו, ושבאמת, מכל הלב, שיהיה לכם רק רע וחרא בחיים. רק רע. אני מאחלת לכם את זה מכל הלב.

אני לא רוצה שתמותו. אני רוצה שתחיו בסבל מתמיד. אתם אנשים עיוורים ומכוערים, אתם זבל האנושי, השאריות שנשארו לאלוהים בצד אחרי שהוא יצר את בני האדם, החיות, הצמחים, החרקים והרכיכות, אתם אנשים דוחים. הרסתם לי את החיים, ואני מקווה שזה רק שמנית.

אני מקווה שהסבל שאתם מסבים לאלפי אנשים יחזור אליכם בהפוכה (או כמו שאומרים הכל חוזר עליכם וקקה בידיכם).

ושיהיה לכם חרא של יום.

זהו.