למדתי וקיבלתי דימוי מאוד יפה ונכון, וברצוני לשתף בו את המתעניינים. הדימוי- השוואה בין התודעה/ מינד/ נפש למסננת. כאשר המסננת פתוחה וחוריה חשופים, המים, מן הסתם, יכנסו ויצאו באין מפריע. כאשר המסננת מתלכלכת, היא נחסמת. המים שינסו לעבור דרכה יצאו מלוכלכים, לא טהורים, עכורים. ככל שיווצר יותר לכלוך על המסננת, כבר לא נכיר אותה. לא נדע שהיא מסננת כי לא נראה את החורים שלה! נחשוב שהיא משהו אחר, לא ברור, נתון לשיפוטיות.
התודעה- כאשר היא חסומה בהגנות, מגננות, אגו, פחדים, היא נחסמת. כל מידע, ולו המידע הטהור ביותר (המידע = המים) שינסה לעבור בתודעה או דרכה, לא יצא טהור, אלא עכור ביותר (במידה ויצליח לעבור בכלל). ככל שתהינה יותר שכבות של "לכלוך" בתודעה, כך לא נזהה אותה יותר, לא נגיע אליה, לא נהיה מודעים לעצמנו, וגם לא לסביבה. לא נזהה את עצמנו- כי עצמנו זו התודעה.
כאשר התודעה נקייה, מתקלפת משכבות הליכלוך (פחדים ואגו), כל מידע שנקבל יעבור היטב. נהיה קשובים לעצמנו, לפנימיותנו וכמובן גם לאחרים.
איך מנקים? מתחילים מהגוף הפיזי- השכבה הגישמית ביותר. למיטב ידיעתי עד כה, וגם מניסיוני הצנוע, היוגה עושה את העבודה היטב. ממשיכים ל"גוף הרוחני"- השכבה המעודנת יותר, ומתרגלים מדיטציה, על כל סוגיה וסיגנונותיה.
והעיקר- לא להתעלם מעצם היותנו "מלוכלכים". ברגע שנכיר, ולו במעט, את הפחדים שלנו ואת האגו שלנו, כבר התחלנו לנקות. הסוד הוא- מודעות.
אז יאללה, לעבודה (לי, לפחות, יש הרבה)! |