לא מבין, למה כשיש סיכוי לשלום, ואפילו סיכוי קטן, אנשים לא יוצאים מגדרם,

ואילו כשיש סיכוי למלחמה, ואפילו סיכוי קטן, הם עושים הכל בשביל שהיא תקרה;

לא מבין, איך זה כל כך קל להגיד לעם שלם, לשנוא עם אחר,

אבל כל כך קשה להגיד לו לחבב, לכבד, או סתם לגלות כלפיו אמפטיה;

לא מבין, איך אנשים יכולים לרחם על חתול רחוב פצוע, שהם מעולם לא ראו, 

אלא מביןבל הם מגלים אטימות כל כך גדולה לסבל של אנשים אחרים;

לא מבין, איך אנשים, שדומעים מסרט על אפלית אינדיאני, באמריקה של לפני 200 שנה,

נותרים עם עיניים יבשות לגמרי מאפליה שנמצאת כאן ועכשיו;

לא מבין, איך אנשים מוכנים  לתת הכל, בשביל להציל, או להאריך בקצת, את חיי יקיריהם ב"אזרחות",

מוכנים, בהינף יד, לסכן את חיי אותם יקירים, בגלל מלחמה;

לא מבין, איך אנשים נבונים, שחוקרים, נוברים ומבינים בכל תחום, ולא מקבלים דבר, כמובן מאליו,

מקבלים, ללא סייג, כל מלחמה כ "צורך" וכ"מלחמת קיום";

לא מבין.