~
אני יושבת בביתה של דודה ציפי, יום כיפור ועוד מעט מתחיל הצום, שכחתי להביא איתי ספר,
"ציפ, אפשר ספר?", "בטח מאמי, קחי מה שבא לך".

' אתה יכול לרפא את חייך/ לואיז ל. היי ' , לקחתי את הספר הראשון הצבעוני שראיתי במדף והתחלתי לקרוא,

"אם תבצע את התרגילים בהדרגה, כפי שהם מופיעים בספר, כאשר תסיים אותם כבר יהיו חייך נתונים בתהליך שינוי."

מה אכפת לי לקרוא ממילא יום כיפור ואין מה לעשות בחוץ, אין לי מה להפסיד.
לא ידעתי שממש עוד מעט החיים שלי הולכים להשתנות לגמרי.
לא ידעתי שלשכוח ספר בבית ביום כיפור יציל את חיי.

לואיז ל. היי גילתה לי את סוד החיים, היא אמרה לי שיש מחשבות ויש אותי, ושאני יוצרת את מציאות חיי.
היא סיפרה לי שאני יכולה לבחור מחשבות אחרות, היא אמרה לי שאני יצרתי את המחלה בגופי.

" כולנו אחראים באופן מלא על כל חוויותינו"
"כל מחשבה אשר אנו הוגים, יוצרת את עתידנו"
" נקודת הכוח היא תמיד ברגע הנוכחי"
"כל אחד סובל משנאה עצמית ומרגשות אשמה"
"מדובר רק במחשבה ומחשבה ניתן לשנות"
"טינה ביקורת ואשמה הם הדפוסים ההרסניים ביותר"
"שחרור טינה יפוגג אפילו סרטו"
" כאשר אנחנו אוהבים את עצמנו באמת ובתמים, יתפקד כל דבר בחיינו כהלכה"
" עלינו לשחרר את העבר ולסלוח לכולם"
" אנו יוצרים כל "מחלה", כביכול, בגופנו"

ואווווו, על מה את מדברת???

אני לא יצרתי את המחלה בגוף שלי, אני לא רוצה את הכאבים האלה, נראה לך שזו אני??!!@#$%*^%$#

~~
"שלום דוקטור, אני סובלת מכאבים נוראיים בזמן קיום יחסי מין אני מבקשת עזרה "

זה היה לפני כ- 9 שנים, אולי 10, מי סופר....
גילו בצוואר הרחם שלי גידולים טרום סרטניים ואיתם נגיפים סרטניים.
2 ניתוחים לא עזרו וגם שאר הניסיונות להקל עם כדור או משחה.

למרות הניסיונות הרפואיים החוזרים ונשנים, זה הופיע שוב.
הרפואה לא ידעה לתת לי מענה.
נשארנו רק אני והשאלות שלא הפסקתי לשאול.

אז חיפשתי הסברים " הכאב בצוואר הרחם קורה בגללו, הוא גבר לא מושך,
וחוץ מזה אולי זה סימן מ" האל הגדול" שזה לא בשבילי, שאני צריכה גבר אחר,
ואולי סבתא צדקה כשאמרה שאסור לקיים יחסי מין לפני החתונה, בטח אלוהים מעניש אותי, ואולי חברה שלי אוראל צודקת, אני צריכה גבר אמיתי, מסוקס, שחום עור, ולא את זה."

הייתי מתוסכלת!
למה דווקא לי ואיך יכול להיות שזה חוזר???

חיפשתי בכל מקום חוץ מאצלי.

והזמן עובר והשאלות לא מביאות איתן תשובות.

אחרי הרבה שאלות שבאו מתסכול גדול ומרמור והאשמה כלפי כל העולם, שאלתי שאלה אחרת שלא שאלתי לפני,
"מה אפשר לעשות שאהיה בריאה????"

~
כשהייתי בת 15 בערך היה לי חבר ראשון, עידן, וואי וואי כמה שאני הייתי מאוהבת בו! הוא בגד בי עם החברה הקודמת שלו הבלונדינית ההיא.
יווו, כמה שזה כאב.
כשהייתי בת 17 בערך היה לי חבר שני, אשר, התנשקנו וגם נגענו אחד בשני, הייתי ממש ממש ממש מאוהבת בו!
הוא בגד בי עם החברה הקודמת שלו הבהירה הזאת.
אווצ', זה ממש כאב.

טוב שניים זה כבר יותר מדי " מיליארד זבובים שאוכלים חרא לא טועים- כנראה שהוא טעים " ,

" גברים בוגדים בי,
הם מעדיפים בנות אחרות,
אני לא מספיק שווה,
אני לא יפה,
תמיד יחליפו אותי באחרת.
אני לא אתן להם לפגוע בי יותר לעולם!
לא יהיה גבר שיבגוד בי אף פעם יותר!!!
ובטח שהם לא ייכנסו לגופי ואז ילכו למישהי אחרת.
אין סיכוי. "

הרבה החלטות נלקחו באותם ימים ואיתן המציאות התחילה להניב את פירותיה.

~~
וכשהשאלה השתנתה, התשובה השתנתה, לואיז ל.היי הופיעה.

באותה עת לא היו הסרטים שיש היום כדוגמת ה"סוד", "בליפ" וכל מיני כאלה שמאפשרים שיח על מחשבות חיוביות ברבים אז דיברתי עם עצמי.

"אני בריאה"
" הכל כשורה בעולמי"
" אני אוהבת וניתנת לאהבה"
" אני נהנית מגופי באהבה"

כן לואיז יקרה, צדקת, אני יצרתי את המחלה בגופי
הבאתי את העבר אל העתיד
לכל מערכת יחסים
אל תוך גופי.

הענשתי את עצמי על שאני לא מספיק נשית עבור גברים,
הענשתי אותם על מה שעשו,
בשם ה " לא להיפגע ולא להרגיש את הכאב של הבגידה שוב" החלטתי לא להתקרב אליהם יותר מדי כי אם לא אתקרב יותר מדי לא אקשר יותר מדי, וכשילכו יהיה יותר קל", אז המצאתי תירוץ " כואב לי כשאנחנו שוכבים אז לא היום, אולי מחר פחות ייכאב "
העדפתי מחלה וכאבים עזים העיקר שאקח את השליטה ליידי.

לאחר עבודה אינטנסיבית של מחשבות ומילים חיוביות יחד עם תזונה מאוזנת ופעילות גופנית התרפאתי לחלוטין מהמחלה.

" כולנו אחראים באופן מלא על כל חוויותינו"
"כל מחשבה אשר אנו הוגים, יוצרת את עתידנו"
" נקודת הכוח היא תמיד ברגע הנוכחי"
"כל אחד סובל משנאה עצמית ומרגשות אשמה"
"מדובר רק במחשבה ומחשבה ניתן לשנות"
"טינה ביקורת ואשמה הם הדפוסים ההרסניים ביותר"
"שחרור טינה יפוגג אפילו סרטן"
" כאשר אנחנו אוהבים את עצמנו באמת ובתמים, יתפקד כל דבר בחיינו כהלכה"
" עלינו לשחרר את העבר ולסלוח לכולם"
" אנו יוצרים כל "מחלה", כביכול, בגופנו"

תודה לואיז ל.היי
תודה שלי