זה נדמה כאילו אני היא הבוחרת, בעצם הבוחרת היא מס' אירועים שקרו לי בעבר. העבר שבזיכרוני בוחר לי את העתיד, המצאתי לעצמי גורל. הבאתי את העבר אל ההווה אל העתיד שלי. מאז הגן הייתי חלק מחבורה גדולה של ילדים, הייתי המלכה של הכיתה עד שבגיל 12 הוחלפתי באחרת. החברים עשו עליי חרם ונשארתי לבד. בחרם הזה היה ברור לי שאנשים הם רעים ויזרקו אותי כשאעשה משהו לא בסדר, היה ברור לי גם שאם אני רוצה להיות בקבוצה עליי להיות המלכה אחרת יחרימו אותי. ומאז למשך הרבה מאוד שנים פחדתי ממפגש עם יותר מאדם אחד, פחדתי פחד מוות מהמחשבה שלא אוהבים אותי, שחושבים עליי מחשבות רעות, שהם לא ירצו אותי איתם, כל הזמן דאגתי שכולם יהיו מרוצים ממה שאני עושה, שלא יכעסו. ולא הבנתי למה! אוקי, יופי, עשו עליי בעבר חרם ופחדתי שזה יקרה שוב אז מתוך הפחד הבאתי את הפחד, פסיכולוגיה בגרוש, אני עדיין מפחדת, עדיין סובלת, משותקת לידם. מה עכשיו?! זה לא סתם פחד שלי יקרה, את לקחת החלטה בעבר וכל עוד זו ההחלטה העתיד שלך ימשיך להיראות כמו ההחלטה. לקחתי החלטות ושכחתי. ברגעי ה"ברור לי" לא ידעתי שאני בעצם מחליטה " אנשים הם רעים והם יזרקו אותי כשאעשה משהו לא בסדר, אז אם אני עם אנשים אעשה מה שמקובל ובסדר" ," אני בקבוצה רק בתנאי שאני המלכה ", " אם אני לא המלכה בקבוצה, אני הולכת ממנה ועליי להיות חברה של אנשים יחידים שלא מכירים אחד את השני" האם יכול להיות שאני בעצם מנסה לתקן את העבר ברגעים אלה? האם אני מספרת לעצמי שאני בהווה אך אני בעצם בעבר?! העבר שלי נמצא כאן. פעם סיפרתי לעצמי סיפור והאמנתי לו. היום אני חייה אותו. אני בעצם האמנתי שמה שקרה לי בגיל 12 עדיין קורה. חייתי את ההחלטה, את הסיפור, כאילו זו מציאות, התבלבלתי בין העבר לעתיד. האם שכחתי לחיות בשם ההישרדות? והאם ההישרדות הזו על פני חיים הייתה שווה את זה??? הרי סבלתי בכל מקרה! במקומות בהם אני חווה סבל ( ואני עושה הבחנה בין כאב לסבל ), יש התנגשות של מחשבה שלי על המציאות עם המציאות עצמה, יש סיפור, זיכרון, החלטה שלקחתי בעבר שלא מתמזגת עם המציאות המשתנה. אני האסיר והכולא והמפתח לתא הכלא בידיי, בעשיית אהבה עם המציאות, במוכנות לראות את המציאות כפי שהיא, ללא ידיעה מוקדמת על איך זה אמור להיראות, להתנהג, להיות... כנראה שאם היינו שואלים את אותה הילדה מה את מעדיפה, 'שלא יעשו עלייך חרם יותר וגם לא יהיו לך חברים או שיהיו לך חברים שתהני איתם מאוד ויש סיכוי שיעשו עלייך חרם?' התשובה הייתה, רק לא חרם!!! העדפתי להגן על עצמי מחרם נוסף מאשר כמעט כל דבר אחר. העדפתי לא לחוות כאב גם אם זה במחיר של לוותר על אהבה ויחד אמיתי רק כי יש סיכוי שיסתיים בכאב. וויתרתי על גווני מציאות רבים בשם ההישרדות. במשך המון שנים חייתי בתוך זיכרון, חייתי את חייה של ילדה בת 12. |
תגובות (31)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מאליהו יקירתי כפי שהינך רואה קורא בעיון מעמיק את הכתוב
נכון לומר מוקיר הערכה להעזה המאפשרת תחילת הארה העצמה
גם כאשר אין זה במודע
תהליך הלוגותרפיה הינו תהליך תרפויטי שלא בהכרח מודע
כפי שהינך רואה השתדלתי להגיש לך לקוראים את הכתוב
בכתיבה קוגנטיבית המאפשרת בתהליך הכתיבה
תהליך הקרוי בפי הרמח"ל תהליך שכל נפש
המאפשר התבוננות לסיטואציה היוצר קשב תובנה הארה
נכון לומר התכנים עמוקים יותר מכפי שניראה מאחר השעה סמוך ל 2 אחר חצות
זה 40 דקות עובר בעיון על התכנים נכון שבשלב זה אניח אשוב בלי נדר
בדעת צלולה אכתוב מהתבוננות אינטואיטיבית את אשר מאמין אנוכי
שיאיר יעשיר אותך ואת הקוראים
מברך ומייחל לחוות לדעת את המופלא בבריאה
נדמה כאילו אני הבוחרת הבוחרת מס' אירועים שקרו לי בעבר
העבר בזיכרוני בוחר לי את העתיד המצאתי לעצמי גורל
הבאתי את העבר להווה לעתיד מהגן הייתי חלק מחבורת ילדים גדולה
מלכת הכיתה עד גיל 12 החברים עשו עליי חרם נשארתי לבד
בחרם היה ברור לי שאנשים רעים יזרקו אותי כשאעשה משהו לא בסדר
היה ברור לי אם רוצה להיות בקבוצה עליי להיות מלכה
שנים פחדתי ממפגש עם יותר מאדם פחדתי פחד מוות
מהמחשבה שלא אוהבים אותי חושבים עליי מחשבות רעות
לא ירצו אותי איתם דאגתי שכולם יהיו מרוצים ממה שעושה שלא יכעסו
לא הבנתי למה עשו עליי בעבר חרם פחדתי שיקרה שוב
מפחד הבאתי את הפחד פסיכולוגיה בגרוש
עדיין מפחדת סובלת משותקת לידם מה עכשיו
ברגעי ה"ברור לי" לא ידעתי שאני בעצם מחליטה "
אנשים רעים יזרקו אותי כשאעשה משהו לא בסדר
אם אני עם אנשים אעשה מה שמקובל ובסדר" ,"
אני בקבוצה רק בתנאי שאני המלכה
אם אני לא המלכה בקבוצה הולכת מהקבוצה
עליי להיות חברה לאנשים יחידים שלא מכירים אחד את השני
היכול שבעצם מנסה לתקן את העבר ברגעים אלה
האם מספרת לעצמי שאני בהווה אך אני בעצם בעבר
במקומות שחווה סבל עושה הבחנה בין כאב לסבל
יש התנגשות בין מחשבה למציאות המשתנה
אני אסיר כולא מפתח תא הכלא בידיי
עשיית אהבה עם המציאות מוכנות לראות מציאות
ללא ידיעה מוקדמת איך אמור להראות להתנהג להיות
העדפתי להגן על עצמי מחרם נוסף
העדפתי לא לחוות כאב גם במחיר וויתור על אהבה
וויתרתי על גווני מציאות רבים בשם ההישרדות
מוכר וידוע..גם אצלי הדברים לא תמיד
נשארים אותו דבר..גם אחרי שהחלטתי....אני משנה את ההחלטה
אז מה ?
תהני מהדרך...כי יפה היא
הוויה
על מנת להמשיך קדימה אל העתיד המואר עלינו לחזור אל העבר לרפא ולתקן מחשבות שגויות "קוגניציות" לא נכונות שחילחלו אל התת מודע שלנו ומסיטות אותנו מהשפע האושר והבריאות לה אנו זכאים, רק לאחר מכן נוכל להשתחרר מעבר מעיק ולבנות לנו עתיד פורה. לרובנו ישנן חוויות מעוותות מעברנו שעלינו לפתור ולהבין שמדובר בתובנות שגויות ואז לבחור עבורנו את הטוב ביותר.
בברכת שבוע טוב
טובי
תודה על חשיפות הלב !
אולי היא היא המפתח שבידייך...
"אני האסיר והכולא והמפתח לתא הכלא בידיי,"
מרגישה אותך, את המקומות האלה. גיל 12, גיל חזק, על סף ההתבגרות, הרבה החלטות
יופי שהגעת לשם חזרה לתקן
http://www.youtube.com/watch?v=OjODnT71EPg
(-:
אני מנסה להבין את המקום שלך היום
ולרגע הבנתי שאת אומנם בוגרת אבל חיה את המצב מנקודת ראות של אותה ילדה
אותה ילדה שלה לא היו כלים להתמודד, להבין, לפרוח למרות הכל
אז נניח שהיום את חוזרת לשם, אבל לא ממקום של ילדה , ממקום רגשי או מחשבתי
חוזרת כעדה, רואה שם משהו אחר, לא אותך, מה את עושה?
תחזרי לאותו מקום כעדה, לא כמשתתפת, לא כילדה חסרת כלים
פתאום זה כבר לא מפחיד, תביני את אותם אנשים מדוע הם היו שם ולמה את לקחת את זה כל כך קשה
זכרי כל הזמן להיות צופה, מנתחת, השתמשי בכלים הנפלאים שרחשת לך כדי להבין
במקום בו תתני לאור לחדור לחושך ולפחד לא יהיה יותר מקום
החרם הוא שלהם, כאשר אדם בחברה עושה על אחר חרם זה בא מתוך מסכנות שלו
אל תקחי את זה אליך, תשאירי את זה להם, את במקום הרבה יותר טוב מהם, רק להבין...
אחלה שבתתתתתתתת
עדיין קצת כואב, מקום רגיש...
אנו כה זקוקים לאהבה. לקירבה.גם אני. כולנו!
האם ביקשת פעם עזרה, מחברים, מאנשים?
ומה עבר עליך?
וואי, מפחידה הטראומת ילדות שלך
הרי זה קורה כל יום לאלפי או מליוני אפילו ילדים.....
למזלי כנראה לא חוויתי את זה
אבל מכירה אחת שהיתה מנודה באופן קבוע
פגשתי אותה לפני כשנה כשהיא בחורה בת 30+
אכן הייתי בשוק
היא ממש המציאה עצמה מחדש ובהצלחה
אך מעניין מה מסתתר
בנבכי נשמתה.....
הפוסט מרגש ביותר,
מרגש בכנות שלו, מרגש בכאב (סבל) שמבטא, אבל גם משום שהתחושה הזאת כל כך מוכרת. כולנו באופן זה או אחר חיים את מועקות הילדות שלנו. כפי שהפתרון שבהתגוננות והחלפת החיים בהישרדות הוא פתרון חונק, כך גם הפתרון ההפוך מסוכן. הבעיה שאת מעלה היא מהבעיות האנושיות הותיקות והחשובות ביותר, חופש או הקבעות. האם אני מנהל את חיי או רק חי אשליה של חופש ובעצם כבול באזיקים פיזיים או מנטליים שמכוונים אותי במסלול קבוע וסגור.
מציע לך לקרוא את ספרו של אריך פרום "המנוס מחופש" אולי יתן לך תובנות לגבי המערך הרגשי שלך ויסייע בתהליך היפה שאת מבצעת של טיפול עצמי וגדילה.
בהצלחה בליווי המון אמפטיה
רוני
למחשבות שלנו יש השפעה רבה על איזונים מסויימים בגוף ובכך על בריאותנו.מחשבות ורגשות חיוביים בהחלט יכולים להועיל ולעודד את הגוף להתאזן ולהרפא מליקויים שונים.
גם מי כסף קולואיד מאזנים את הגוף פרוביוטית ומחזקים את המערכת החיסונית ע"י סילוק כל החיידקים הפתוגניים מהגוף.
בהצלחה
************\
בהצלחה רבה
יופי יופי!
אין משהו יותר יפה מאדם שמביא את עצמו כפי שהוא אל העולם...
לא ניתן להמשיך לעבר עתיד אם לא מתבוננים היטב על העבר.
הגדולה היא להבין את העבר למען הווה ועתיד נכון.
כל אחד כלפי עצמו.
כתבת יפה ומתאים לכל אחד שמחובר ומתעמק בעצמו.
מדוייק.
כל מה שאנחנו צריכים זה לחיות את העכשיו בלי קשר לטראומות של עבר או פחד מעתיד.
איך עושים את זה, זה כבר יותר מסובך.
אהבתי את ההמחשה, דוגמא מעולה.
"זה נדמה כאילו אני היא הבוחרת,
בעצם הבוחרת היא מס' אירועים שקרו לי בעבר.
העבר שבזיכרוני בוחר לי את העתיד,
המצאתי לעצמי גורל.
הבאתי את העבר אל ההווה אל העתיד שלי"
העבר נגמר העבר הוא אוסף של מקרי הווה וכל מקרה זכה לזמן שלו
כרגע בכל רגע עלינו לחיות הווה (גם הווה זה יהיה עבר לבסוף) לכן עתיד הוא חץ של כוון להרחבת האפשריות בהווה לא כלום מעבר לזאת. כמו בנסיעה בדרך אנו משתמשים בשלטי כוון אם הכרת החוקים ומקווים שאם נשתמש בהם נכון נגיע למחוז חפצינו......אבל לפעמים מעמורות הדרך מחיבות שוני בכללים ונסיעה בדרך אחרת אשר בסופה אנו יכולים לשאול למה לא עשינו זאת לפני או איזו טיפשות היה זה לעשות כך.
אבל החויה וריגוש האמיתי יהיה רק בזמן המעשה - הווה
חייה את הרגע ואת העבר שים במסגרות לצפיה בלבד
שיהיה לך יום טוב מייקי
תלוי לאן מוליך מיסטר הייד . "לפתח חטאת רובץ ואתה תמשול בו " . ראה שם.
ההחלטה ההכי קשה בחיים בגלל העבר , זה לדעת להמשיך הלאה.
אבל לדעת להמשיך הלאה, זה לא משהו שעושים מיד או יכולים לשנות ברגע. אבל זה גם לא צריך להמשיך לנצח.
אחרת אינך חיה את חייך. וחבל. הרי הילדה שהיית היא משהו בעבר ומאז הבנת המון דברים.
צריך לדעת להכיר בעובדות שגרמו לך סבל.
עצם הידיעה, ההבחנה בתוככי נשמתך, מה נכון היה ומה לא, מובילה אותך לקבלה והתקדמות.
לא לתת לשדונים האלה לצוץ - כי הם ניזונים מדברים שמאוד ידם קלה להשגה.
הכאב והפחדים. (דווקא היום קראתי על זה משהו וחויכתי)
וכמו שאני קוראת בפוסט היפה והכנה שלך, את נמצאת שם. יש מה לאהוב בך:)
כל הכבוד.
בהצלחה בהמשך :)
והעיקר והעיקר, לא לפחד כלל :)
את אלוהים
(וגם אני, וכולנו)
יהיה טוב
יפה מאוד שפתחת את התא, אפילו מפתח לא היית צריכה אלא רק להישען על הדלת בטעות:)
כל הכבוד על הפתיחות, הוצאת את המסר לעולם ועכשיו יש מקום למשהו חדש.
בהצלחה בדרך החדשה!
הגעת למקום הנכון,
תודה ששיתפת*
אשמח לקרוא מפרי עטך
נתת שיעור שילמד הרבה אנשים
אני מאמין שלהתנקות ולגלות את הכח של הגרעין
זה אומץ אמיתי
וכנראה נחנת באומץ נדיר
זכית
נגעת כתבת נפלא...
היום אני מניחה שאת כבר יודעת ולו בגלל עיסוקך
שחשיבה חיובית היא דבר חשוב ..... נחשוב חיובי
יהיה חיובי.... צריך לזמן מה אנחנו רוצים ולא מה אנחנו לא רוצים
כל טוב*
מאחלת לך הרבה סבלנות וכוח...אשרייך..
מתרשמת שאת כבר לא שם ...
האישה הבוגרת שאת היום יכולה לטפל בילדה הקטנה שנפגעה
ונראה שכך את עושה ...
מיזדהה עם מה שכתבת.
לא מעטים נוהגים כמוך, חיים את הפחדים של העבר...
נוגע...
פיני