רבות נאמר ונכתב על סקרנות ושובבות

החתולים אולם עד שלא ראיתי,חויתי

והרגשתי לא תארתי לעצמי עד כמה

הסיפורים נכונים.

כאשר הגורים החלו

למצוא את דרכם החוצה

קופצים  מהקופסא לרצפה,

נפתחה להם הדרך הבלתי נגמרת

למסע הרפתקאות מסעיר

בכל רחבי הבית.

כשהם מתרגלים את יכולתם

המופלאה בקפיצות ודילוגים אולימפיים.. 

לא היה משנה להם מה  עומד בדרכם,

הרבה עציצים,כלים ושאר חפצי נוי

נפלו חללים בדרכם לשיא עולם חדש..

הכתף שלי למשל ,שימשה להם

עוגן יציב למטרה הבאה כששיער ראשי

נלכד בכפותיהם ואזי היללות מחד

וצעקת הכאב שלי מאידך היו לעדות

שהמטרה מקדשת את האמצעים..

המגפיים שלי שימשו להם למחבוא זמין

וכנראה גם ריחני לטעמם..

הציורים שלי היו כנראה גולת הכותרת

של משחקי המחבואים,

כשהציורים היו  מגולגלים על הספה

היו השובבים נכנסים ויוצאים

במנהרה שנוצרה בגלגול הנייר

כשהם אורבים לבאים אחריהם

מפתיעים אותם,בדחיפות וסתם נשיכות קלות

וגם לא בוחלים בנגיסה אחת או שתיים

בקצה גליל הנייר המצוייר..

ויוצרים אגב כך

ציור חדש........

את השיא הציב אחד החתלתולים

כאשר בחר לו את תיקי השחור הגדול

למקום לינה בטוח ו...נסע איתי לעבודה

בטוח שהמדובר בטיול השנתי של הכיתה...

למזלי התנודות והקולות  לא היו לטעמו..

והיללות הסגירו את מקומו...

כל מי שראה את פניי ההמומות ,

ושמע את שאגות הצחוק שעלו ,

ובקעו מהרכב הבין שהמדובר,

במקרה חירום...

וכמובן שאחרתי לעבודה..

הייתי צריכה לחזור כברת דרך

עם השובב המטייל..

ו..השבוע נפרדתי משלושה גורים

נותרו שלושה שובבים,מתוקים להפליא 

שעדיין עושים שמות,ביכולת וירטואוזית

ובקפיצות נועזות מקצה השולחן

לחלון ,שם הם דוחפים בכפותיהם

הורודות את הרשת,וזוחלים

בעקבות אימם דרך שלבי התריס

להשתובב בחוץ עד שהרעב

מחזיר אותם באותה הדרך

פנימה..

ואני ...שיער ראשי אסוף היטב..

המבט תמיד מעבר לכתף..

והציורים כבר מאוכסנים,

המגפיים גם,

התיק השחור הגדול,

הוחלף בקטן,

ואני מקווה לטוב...........

נ.ב.אמא סטפני בכלל לא מתערבת,

רק אני צריכה לחנך ולהסביר..

ו..לא נראה לי שזה עוזר בכלל...

וקצת תמונות להמחשה.

שלכם שרה .

והתמונות צולמו בגיל חודשיים

כיום לא ניתן כמעט לצלם את

קפיצות הקרב של האלופים

מפאת מהירות התגובה שלהם.

והקטנציק המקסים

שבתמונה שלפני האחרונה

היה זה שבחר לו לנסוע איתי

לעבודה ...בתיק כמובן.