 רגע של עברית // עוזי בנזימן השבוע ביקשתי מחברי המערכת שלנו לחדול מלהשתמש בביטויים כמו "תפס צד", "הנ"ל", "לפיה", "אז", "כבר", "כנגד". טענתי שכמה מצירופי הלשון הללו הם תרגום מגושם לעברית של מטבעות לשון באנגלית, בעוד שיש להם ניבים עבריים מקוריים ומוצלחים, ואחרים הם שגרת דיבור מרושלת שמעלה על הכתב סלנג או אופנות ביטוי. הסברתי, למשל, ש"תפס צד" הוא תרגום מגוחך של הביטוי האנגלי took side, בעוד שבעברית יש לו חלופות מוכרות ומספקות כמו "נקט עמדה", "הזדהה עם", "צידד ב..."; שהמלה "כבר" – שכל-כך רווחת במשפטים מהסוג "הפעם כבר לא מדובר במקרה" – מיותרת; ושהמלה "אז" – בהקשר של משתמע מכך – נפוצה מאוד בגן ילדים, אבל מוטב להימנע ממנה בכתיבה עיתונאית (חלופות אפשריות: "אם כן", "אפוא").
לא שיערתי מה מצפה לי. להמשך הטור >>
דברו לאט // גבריאל שטרסמן
"ייאמר מיד, במחלוקת בין עוזי בנזימן לרחל פרץ, קל לי להזדהות עם עמדתו של בנזימן. אולי, כפי שהוא כותב, מדובר בפער דורות". עברית, שפה סאבאבה או שפה סבבה? תגובה
ייאמר מיד, במחלוקת בין עוזי בנזימן לרחל פרץ, קל לי להזדהות עם עמדתו של בנזימן. אולי, כפי שהוא כותב, מדובר בפער דורות. אך לדעתי חורגת עמדתה של פרץ מן התחום הלגיטימי של הצדקת העברית המתפתחת מול זו המסורתית, השמרנית ובעיקר: הנכונה.
לא מכבר הייתי עד למאבק חסר סיכויים בין אדם רציני ועם זאת מתקדם, בשנות הארבעים לחייו, ובין אחיינו בן הארבע. כל אימת שהקטנצ'יק אמר "כי בא לי", תיקן אותו דודו – "אני רוצה", "אני מבקש" וכדומה מלים "מיושנות". אך לילד בא והמשיך לבוא.
להמשך הטור >>
 |