כותרות TheMarker >
    ';

    בדרך אל החתולים

    הבלוג של ישי רוזנבאום - על חתולים וחיות אחרות

    פרופיל

    ishai_r
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    ארכיון

    הדשא של אמסטרדם

    3 תגובות   יום שלישי, 26/5/09, 09:07

    (סיפור לתחרות גמר ליגת האלופות של קהילת הגברים)

     

    בדצמבר 2004 נגאלתי מבתוליי. לא, אין צורך לרוץ לפרופיל שלי ולברר בן כמה הייתי אז ולרדת עלי. הכוונה שלי היא לפעם הראשונה (והיחידה עד כה) בה הייתי באיצטדיון כדורגל. ושוב, תתאפקו רגע - הייתי לפני כן באינספור משחקי כדורגל, אבל רק של הליגה הישראלית, וזו כידוע לכם, לא משוחקת באיצטדיונים, אלא ב"קופסאות", "אורוות" ו"מכתשים". 

     

    גם מי שלא היה מעולם באיצטדיון בחו"ל, מבין שיש פער עצום בינינו לבינם, אבל כנראה שצריך להיות שם באמת כדי לתפוס עד כמה הוא גדול ובלתי ניתן לגישור; עד כמה כדורגל הוא חלק בלתי נפרד מתרבות הפנאי המקומית ולא איזה מופע איזוטרי לחבורת קופים שעוד מוכנים לקפוץ בטריבונות רעועות ולהסתכן במטחי קליפות גרעינים על הראש במקרה הטוב, באוטו הפוך במקרה הרע, ובבעיטה בראש במקרה הכי גרוע (אבל לא הכי פחות סביר).  

     

    אז אחרי שיישבנו את הסוגיה הזאת, אספר לכם על אותה פעם ראשונה וקסומה שלי באיצטדיון אמיתי. זה היה ב"ארינה" באמסטרדם, במשחק ליגת האלופות (שלב הבתים) בין איאקס המקומית לבאיירן מינכן ימ"ש. היהודים נגד הגרמנים, אם תרצו. רק לשם הפיקנטריה, הקבוצות הנוספות באותו בית היו יובנטוס ו... מכבי ת"א (ואוהדי הפועל שואלים: איך שיבצו שתי קבוצות גרמניות לאותו בית? אבל מספיק עם זה). 

     

    אחי, המתגורר בהולנד ושיום הולדתו חלק במקרה ביום המשחק, דאג לכרטיסים ונסע איתי לאיצטדיון. עבורו לא היתה זו הפעם הראשונה ב"ארינה", אבל זו היתה הפעם הראשונה שהוא היה שם איתי, ואני בטוח שגם הוא התרגש. בשבילי. בכלל, הימים לפני המשחק היו מותחים במיוחד - מהרגע בו נכנסתי לדירתו של אחי וראיתי את הכרטיסים מוצמדים עם מגנט למקרר, דרך יום ההולדת שלו שנחגג ממש לפני המשחק, הנסיעה ברכבת לאיצטדיון עם האוהדים מסביב, ועד ההתקבצות מחוץ לאיצטדיון עם שאר ה"יהודים"... בחיי, הרגשתי כמו ילד קטן שאבא שלו לוקח אותו בפעם הראשונה לכדורגל. 

     

    ואכן, זו היתה "פעם ראשונה", וכל מי שהולך או הלך לכדורגל זוכר את הפעם הראשונה שלו: איך שמע בחוץ את נהמת הקהל הממלא את היציעים, איך נדחק בכניסה עם כולם, איך טיפס ליציע. אבל בעיקר הוא נזכר באותו רגע קסום שבו יצא מהמנהרה וכר הדשא נפרש מתחתיו בעוד שאגת הקהל מכה באזניו. גם לי יש זיכרון כזה. אפילו כמה, כיוון שכל מגרש שהגעתי אליו בפעם הראשונה סיפק לי מעין שידור חוזר. 

     

    אבל הכניסה ל"אמסטרדם-ארינה" לא היתה שידור חוזר. זה היה הדבר האמיתי, בלייב, על מסך בגודל העולם כולו ובדולבי סראונד. הרגשתי כאילו נולדתי מחדש וכאילו נכנסתי בפעם הראשונה בחיי לאיצטדיון כדורגל. ואכן, זה היה ממש כך: כאמור, עד עכשיו לא הייתי באמת באיצטדיון, אלא רק בנסיונות פאתטיים להתיימר להיות איצטדיון. באיצטדיוננו הלאומי ברמת-גן, למשל, יש בערך אותו מספר מושבים כמו בארינה, אבל יחי ההבדל. מהפעם הראשונה שלי באיצטדיון ר"ג אני זוכר בעיקר את ריח השתן שהיכה בי בכניסה למנהרה בדרך ליציע המזרחי המגעיל. 

     

    הזכרונות שלי מהארינה באים בהבזקים: תאורה חזקה, המנון ליגת האלופות ("דה צ'מפיונס!!") שמתנגן ברקע, שירת הקהל ועשן הזיקוקים. הכל מעורבב בראש. קצת כמו טריפ טוב, אפרופו אמסטרדם. בעיקר אני זוכר את הגודל: את היציעים התלולים שעוטפים אותך מסביב ושכל דימיון בינם לבין היציעים בר"ג הוא שגם להם נהוג בדרך כלל לקרוא "יציעים".  

     

    חוץ מהדשא הבעייתי, הארינה הוא מתקן עינוגים. זווית הראייה נוחה מכל מקום, גם מהיציע שמאחורי השער בו ישבנו, ומסכי וידאו מבטיחים שלא תחמיץ כלום. מי שתוהה למה בישראל היציעים ריקים, שיתחיל מהתנאים. עזבו אתכם מהכדורגל שלנו - הוא חסר תקנה. לפחות תנו לנו תנאים - פה אי אפשר לתרץ עם ה"מנטליות של השחקן הישראלי": תביאו כמה פועלים רומנים ותרימו לנו איצטדיונים אמיתיים. שהרי למען השם, אנחנו נוסעים לאירופה, רואים משחקים בטלויזיה, ונמאס לנו. לא להאמין, אבל בישראל מתקיים כבר שנים מרד צרכנים אמיתי, במגרשים, אבל אף אחד לא שם לב.

    אה, רגע, שכחתי מהמשחק. טוב, זה לא כל כך מעניין. הוא לא היה מכריע ונגמר ב-2:2 כששתי הקבוצות יוצאות מרוצות: איאקס מהבטחת המקום השלישי בבית והמשך השתתפות בגביע אופ"א, ובאיירן מהעובדה שלא הפסידה. ומה אני לקחתי משם? בעיקר כיסופים וגעגועים. וגם תמונה:

     

    אני בארינה

    פורסם לראשונה ב"מושב לצים - הבלוג של ישי"

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/5/09 11:21:

      בשורה הראשונה נבהלתי ...

      ;-)

       

      זוכרת את החוויה שלך.

      היה כייף ללוות מהצד ולו בשביל להבין את משמעות הדבר עבורך.

        26/5/09 09:50:

      צטט: joint 2009-05-26 09:48:27


      ומה עם נקניקיות?

      אכלתם משהו?

       

       


      האמת שלא. כי אם יש דבר אחד שמזכיר קצת את האיצטדיונים שלנו, זה התור במזנון בהפסקה. אחי הצליח אמנם להדחק בסופו של דבר, אבל הסתפקנו בקפה.
        26/5/09 09:48:


      ומה עם נקניקיות?

      אכלתם משהו?

      סוספורט

      מושב לצים

      צוויץ צוויץ