חן הקוקייה
\"כדי לא לשנוא את בני האדם, אני מעדיף להתרחק מהם\"
ז'אן ז'אק רוסו
פוסטים אחרונים
- טרגדיות של חורף 26/1/12
- חרדתו של הגבר בשמלה הלבנה 10/11/11
- הלשעברית 23/9/11
- הנרדפות 8/9/11
- עזה כמוות חניה 1/9/11
- סלח לי, אתה רוכב על צווארי 11/8/11
ארכיון
תבשלילי
עכשיו ראיתי בעמוד הראשי של NRG את הכתבה
הוא נראה טוב, הוא הצחיק אותי, היו לו עוד כמה מעלות שחשובות לגבר ולא נפרטן מפאת הצניעות, אבל המטבח הפריד בינינו - ככותרת הכתבה שלי שמתפרסמת היום בגיליון את החדש. הוא פשוט דרש שאבשל לו - אוכל חם כהלכתו - מה שאני ממש לא עושה, למרות שאני יודעת לבשל, ואפילו טוב, ואף בישלתי במהלך נישואיי.
כי כשהתגרשתי, במסגרת החזרה לעצמי, למי שאני באמת, השלתי מעצמי את כל ההתנהגויות שלא התאימו לי, כולל הבישול-כהלכתו. כלומר בישולים-קלים כמו פסטה ואורז וחימום שניצלים-מוכנים לילדים אני עושה, אבל לא יותר מזה. ואני עצמי אוכלת בעיקר בחוץ, כמו שאהבתי כשהייתי רווקה.
ולו לא התאימו כל הגבינות הצרפתיות, הלחמים עבודת-יד והיינות האיטלקיים המבעבעים שבעולם שעולים על שולחני. הוא דרש אוכל מבושל כמו בבית של אימ'שלו. אז בהתחלה אמרתי לעצמי - מה הבעיה לקנות לו אוכל מוכן? אבל אז שמתי לב שלא באוכל מדובר, אלא באילוף הסוררת. כי מה היה לו חשוב כל כך להכריח אותי לעשות משהו ששנוא עליי? הרי באותה מידה יכול היה הוא לקנות לעצמו את האוכל. והוא לא אמר: אני מפונק, אז תכיני לי. יצאו לו מהפה מין אמירות שוביניסטיות כאלה של: אשה צריכה להכין את האוכל לגבר שלה. וכאילו, אתה מפרנס אותי או משהו? ואם נחדד: איזה גבר פרנס אותי אי פעם?
■■ ■
הנה קטע מהכתבה:
- "אתן הרוסיות הרסתן לנו את הגברים", תפסתי לשיחה עצבנית את חברתי החטובה א', מורה לבלט במקצועה. - ב'מת??? הגברים הישראלים זה משו קטסטרופה", החזירה לי בגזענות. "צ'מעי. היה לי חבר, מרוקאי, שדווקא היה בסדר בכל התחומים ובייחוד את יודעת איפה... אבל הוא שיגע אותי. שיגע. כל הזמן היה רוצה לקחת אותי לאמא שלו כדי שתלמד אותי איך מבשלים. בשום אופן לא הסכמתי. אמרתי לו: מותק, בישול לא מעניין אותי. חשבת תפסת רוסייה - תפסת עוזרת בית? יש לי חדשות בשבילך: אם אתה רוצה את האוכל של אמא שלך - שאמא שלך תבשל ותביא לך קופסאות. לא חבל על הזמן שלי? בזמן שאני מבזבזת במטבח, אני יכולה ללמד בלט, להרוויח כסף טוב ולשלם למישהי שתבשל בשבילי". - אז מה היה הסוף? - בסוף הוא עזב אותי והתחתן עם מישהי אחרת. - וזהו? - מה פתאום? הוא משגע אותי עד היום בטלפונים. שהוא אוהב אותי, מתגעגע אליי. אשתו טלפנה לאיים עליי, שאעזוב את בעלה. אמרתי לה: מי רוצה את בעלך? זה הוא שלא יכול להיגמל ממני. בסוף הגשתי נגדו תלונה במשטרה. - ועזב אותך בשביל חריימה. - כן. - וואלה.
■■ ■
הסוף אצלי היה שכל חשדותיי התאמתו. זה לא היה מאבק על אוכל, אלא מאבק על שליטה. הוא בעצם שנא כמעט כל מה שיצא לי מהפה וכל מה שאני - ובכל זאת נשאר עוד קצת כדי לנסות להכניע אותי. אחרי שזה נגמר סופית הרגשתי כל כך רע, עד שהייתי זקוקה ליומיים התאוששות. אבל מה נהיה? יצאו לי ממנו כתבה אחת, שני פוסטים, תמונה מגניבה שמירי דוידוביץ צילמה אותי, ותובנה חשובה:
והיא, שכל דבר רע שקורה לי בחיים, אני ישר הולכת לתעל לכתיבה. והאמת היא שעם הבחור הזה, בעודו זועם ובעודי בולעת כדורי שינה בסיטונות כדי ליפול מולו כאבן שאין לה הופכין בזמן שהוא עושה לי סצינות עצבים - ישר חשבתי: אילו סצינות נפלאות לכתיבה! וגם: נכון שתזכרי את זה עד מחר? וכן: חרטי במוחך את הפרצוף העצבני הזה כי תאר תתאריהו בכתבתך הבאה!
כי זו מחשבה נורא מנחמת, שמשהו דפוק קורה לך, ואת ישר חושבת: שיואו, אני הולכת להרוויח מזה כסף, וגם להצחיק אנשים. כי מיינד יו, בדרך בין ההתרחשות במציאות לבין הפוסט ולבין הכתבה למדתי להסתכל על הכל מבחוץ ולהתמקד בצד הפארסתי של העניין, באבסורד. ובמקרים רבים זה הצד העיקרי. כי גבר, במאה ה-21, בתל אביב סיטי, בגיל שלושים-ומשהו, שחושב שתפקיד האשה (ועוד לא אשתו, אלא הדייט שלו) לבשל לו - סורי, לדעתי זה מצחיק מכל כיוון שלא מסתכלים על זה.
פלוריס חֶריץ ואן סכוּטֶן, צייר הולנדי (1590-1655): משרתת במטבח. |
תגובות (243)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
בשם העדה המרוקאית, אבקש פעם אחת ולתמיד לעשות סדר בעניין- אין דבר כזה חריימה מרוקאי. חריימה הוא תבשיל דגים תוניסאי או טריפולטאי. יש דגים חריפים בסגנון מרוקאי. כבוד לעדה!
להכניע אותך? אוקיסמורון ....
איזה קטע, איפה אני??
....
הייתי בטוחה שכבר הגבתי על הפוסט הזה!
ובכן, למדתי לאהוב את הבישולים ( במידה, מיינד יו) רק כשהתגרשתי...אבל דווקא לקחתי את הדיון למקום אחר, מתוך ראייה אופטימית שבכל זאת משהו מתקדם.
בארה"ב, כשהיו כותבים מכתב לזוג, או הזמנה, היו כותבים מר וגב' יוסי כהן (לדוגמא). יען כי היית גב' יוסי כהן.
דומני (שוב אני אופטימית) היום זה לא היה קורה.
שאפו על הכתבה. אולי עכשיו בחופשת מחלה הזו אקנה את הירחון!
הקטע עם האמא, אה?
לא אני ולא בעלי לשעבר אומרים לילדים שלנו שהם מתת אל למישהו. רק שהם צריכים לעבוד מאוד קשה להיות בני אדם טובים, וגם שאנחנו עובדים כל הזמן קשה על זה. שכל החיים הם עבודה קשה. שאנושיות זה לא משהו מובן מאליו. שהיחס לזולת לא מובן מאליו. אני באמת באמת מקווה שהם יהיו טובים יותר.
עוד אחד מאנשי ה- B&B. מיטה-מזון-מגורים. הה הה.
תמונת מראה:
פיתוח הגוף של כמה מהזן הזה מתחיל ברגליים ומסתיים בכתפיים. בלבד. בהמשך השנים, הגוף ממשיך להתפתח אבל עכשיו מוקד הפיתוח ממוקד באיזור המרכזשל גופם ומאופיין בכרס פורצת-משתפלת-מעל-חגורות, תפוחה, מתחילה ולא נגמרת מוקפדת חריימות או גפילטע פיש. יייכס.
מה שמעניין הוא שבכל גיל, הראש שלהם - עם או בלי שיער, שיניים (וראיתי גם כאלה), ריח רע מהפה - עובד על אותה מחשבה שהם מתת-אל לאשה, כמו שאמא שלהם אמרה להם כשהיו קטנים וחמודים. איך, איך עובר הזמן!
חזיר וטוב לו. אהה.
רק הבעיה שאני חושבת שבסופו של דבר לטיראן ההוא - במשמעות רודן - היה רע מאוד.
תמיד מעניין כאן.
תודה נעמית על השיר.
פתאום הזכיר לי את השיר הזה של פוליאנה פרנק:
גיבור צבא ההגנה
הזכר אוהב את המוות, הוא מרגש אותו מינית
כבר במילא מת מבפנים, הזכר רוצה למות.
לחרוש בג'יפים, לעבור את הגיבוש,
לעשן נובלס לחזק את השיזוף,
לזיין מהר, לגמור תמיד ראשון
לזרוק אחרי שבועיים
לשלם את החשבון.
כן גם אני רוצה להיות גיבור בצבא ההגנה
וגם לי תהיה אישה נורא יפה שתחכה לי במיטה
ושאני אגמור לסדר את כל העניינים
היא תעשה לי ביד והיא תגיד לי "אהה, אתה מדהים".
למצוא את זו שנותנת, לרוץ ולספר.
לעשות המון כסף, לנהוג הכי מהר
לדפוק ת'מזכירה, לשתות בלי בעיות,
תמיד להסריח ואף פעם לא לבכות
כן גם אני רוצה להיות גיבור מצבא ההגנה,
וגם לי תהיה אישה נורא יפה שתחכה לי במיטה
וכשאני אגמור לסדר את כל העניינם
היא תעשה לי ביד והיא תגיד לי "אהה, אתה מדהים"
להיות קצין גבוה, להרוג את האויבים,
ותמיד שיעמוד לי, אין בעיות אין סיבוכים,
אם הייתי יכול אז הייתי איכר,
בינתיים אני חזיר, עליז ומאושר.
כן גם אני רוצה להיות גיבור בצבא ההגנה,
וגם לי תהיה אלה, גם לי תהיה אלה
וכשאני אגמור לסדר את כל העניינם,
היא תעשה לי ביד והיא תגיד לי "אהה, אתה מדהים".
מיא, את כותבת נהדר. ממש מופלא בעיני איך את מתעלת את הדרמות והייסורים למקלד-עט.
אני מסכימה לגמרי שהקטע עם הבישולים הוא רק קצה הקרחון למערכת יחסים מעוותת שבה הגבר (במקרה הזה, אבל יכול להיות גם הפוך, למרות שאני מהצד הזה תמיד), לוקח ולוקח באופן הכי אגואיסטי והכי אינפנטילי שיש.
כשאני סופסוף מעיפה אותו מחיי, הוא ממש לא מבין איך זה קורה לו, כי לו זה היה נורא כייף ונורא נוח, ואומר, "אבל אני כל הזמן מקשיב... הנה אני מקשיב לך עכשיו.."
הוצאתי עכשיו מתיבת הדואר את הפרסומת הבאה:
מתי בפעם האחרונה פינקת את אשתך?
הסתערתי על האותיות הקטנות בתקווה למצוא שם ספא חדש, קורס להעצמה אישית, או אולי בוטיק יינות שמציע ערב רומנטי.
והנה מה שמצאתי
ניקוי יסודי של שטיחים ספות ופוליש
על ידי צוות אחראי ומקצועי
צלצלו עכשיו ולא תתאכזבו
מיכאל 050-2352615
ישבתי בקפה יפו היום עם מספר אנשים.
אחד מהחבר'ה סיפר על חבר שלו
שיש לו חברה רוסיה צעירה עם ילדה.
החבר שלה נתן לה ויזה של אביו
והיא מזמינה סושי ודברי מאכל,
מעולם לא בישלה.
מיד באותו רגע קמו מספר נשים והציעו
שהן רוצות לעבור אצלה קורס - איך
להתנהל - כך צריך הן אמרו - אנחנו
פראייריות - מיד להרשם לקורס אצלה
ומיד לאחר סיום הקורס האינטנסיטבי
הזה - יתקיים רענון כל 3 שבועות למען
לא נתבלבל ובטעות נכין איזה חביתית.
ואז נזכרה חברתי שחמה אבא של
בעלה נפטר מזמן.
אולם בכל זאת תרשם לקורס הזה נמאס
לה אפילו שהיא שונאת סושי.
מי שירצה שאני אבשל לו עשוי למצוא את עצמו כפות במטבח של קפה בתיה
ללא אפשרות מילוט,
מוקף גפילטע, צ'ולנט, קישקע, וזו נקמתה של פולניה כועסת!
(נכון שם מעולה לסרט?)
שוב, אין לי התנגדות עקרונית - כתבתי את זה באחת התגובות למעלה, לטובי (אבל אין לי דרישה במספר כזה של תגובות שהמגיבים הבאים יקראו אותן...), שבעצם הרי כל אחד מאיתנו מחפש בבן זוגו בין היתר גם הורה שיספק לו נחמה ויחזיר אותו למצב הגן-עדני של קבלה ללא תנאי שבינקות. רק מה, התקבע מן דפוס כזה, שזה בדרך כלל נשים שמהוות אמהות ומטפלות בגברים - אלא אם מדובר במקרה הלא-נפוץ של שוגר-דדיז שמטפלים בנשים צעיקות, סטייל פפושדו כזה.
פה ושם נשמעות גם הצדקות ל'טיפול' המאסיבי הזה שהגברים זוכים לו - תגלי הבנה, הם כולם תינוקות, הם לא מפותחים. גברים עצמם מעידים על עצמם - כמו שכתבו לי בתגובה קודמת: הגבר 'קל לתפעול'. או כל מיני מתחכמים שכתבו שהם מחפשים נשים צעירות כי הגיל המנטאלי שלהן זהה לשלהם...
אז אני לא כזאת, והתברכתי בבני זוג בוגרים בעבר, ואני רואה בגברים שווים לי ובי שווה להם, וכשם שלא אעלה בדעתי שתפקידו של הגבר לפרנס אותי, כך אני לא צריכה בהכרח לבשל לו אם במקרה - ומה לעשות, קרה המקרה הזה, אני לא אוהבת לבשל.
מצוינת.
שיתחיל בזה שיסחוב את הקניות מהשוק. כי אני קונה בשוק הכרמל.
טוב טוב .היה טוב במיטה וכל זה ...
עם רמזים כאלה עדיף כבר ללכת עד הסוף ולהוציא את זה מהמערכת אם זה באמת קשור לעניין באיזה הקשר מוזר שבין אוכל לסקס
לענייננו .אוכל .מדובר בנחמה לא בתזונה ( עוד כל כך הרבה דברים אבל נתחיל בזה ) .
לא מכיר את המקרה לעיל ואת משחקי השליטה שעולים ממנו .לכן לא אגיב לגופו
כן אני רוצה להגיד משהו על ההתנגדות האוטומטית .למה ככה ?
אוכל זו עוד צורה אחת להציג רגשות /את עצמך /להעניק /ליצור
אי אפשר לשלול אותה על הסף רק בגלל דימויים ארכאיים של אישה במטבח
כמו עוד עולם שלם של איסורים וטאבואים שאנחנו סוחבים על גבנו רק בגלל משקעים היסטוריים
בתיאבון
תודה
סליחה
מה הירידות האלה על הפולניות, מה...
אני עכשיו הולכת לבשל למלאך שלי
ולא איכפת לי שהוא מסתובב במטבח
וזולל את הכל ולא משאיר כלום לאחרים
טוב , הוא בגיל הגדילה...
ונער בגילו צריך לאכול...
וכל הקטע של איש המערה..-מה זה??
האם הוא הביא אייל או פרה???
ולפני שהוא רוטן על מה שאין בצלחת
הוא צריך גם לתת ולא רק לקחת.
האמת שאני יודעת לקנות מתנות נורא יפות וידועה בכך, ואכן כל מי שיביא לי סיר יקבל אותו בראש. גם מקדחה. אצלי כשצריך לעשות משהו מגיע בעלי לשעבר עם כל הכלים ועושה. ובדרך כלל לא צריך לעשות כלום יען כי כל הבית זה עבודת יד שלו אז כלום לא מתקלקל. הבחור הלא-יוצלח הזה שרצה שאני אבשל לו, כן? לא רק שהוא לא התכוון לקדוח בתמורה, את שומעת? רצינו לראות סרט די.וי.די, ואני לא רואה הרי טלוויזיה, אז המדרוב הזה אפילו לא ידע איך מכוונים את הטלוויזיה לערוץ של הדי.וי.די. מאוחר בלילה הייתי צריכה להתקשר לבעלי לשעבר לקבל הוראות... יענו זה לא שאת מבשלת והוא מתקן נניח - את עושה הכל! (ובעלך לשעבר) מה אנחנו - סוכנות סעד?
טוב, המסעדות בארה"ב דוחות.
אני מעבירה את ימיי בבתי קפה - עובדת במחשב, מפטפטת עם חברות, מנשנשת סלטים פה ושם וממש לא רע לי.
מה איתך? מקדחה בשבילם לא עומדת מול סיר סולתם בשבילך. הם מאבדים את הצפון בסביבת מקדחות [חחח מקדחה זה נקבה וזה כנראה לא מקרי]
ומגדיל עשות החבר שלי. הוא קונה לי [על חשבוני כמובן] מקדחות, מברגות ועוד כל מיני סטרומנטים גבריים בכדי ש"יהיה בבית" כשהוא בא אליי ומשוויץ עם כישוריו הגבריים.
יש לי בית מלאכה שלם בבית ואפילו לא הזדמנות אחת להראות שגם אני יודעת לקדוח חורים בקירות.
חייתי מספר שנים בארה"ב. שם רוב
הנשים/גברים אינם מבשלים מחוסר
זמן וגם יותר זול לאכול במסעדות.
מהר מאוד נמאס לי מכל המסעדות
בישלתי והיו הרבה הצעות לפתוח
מסעדה וגם אי אילו הצעות נישואין.
זה לא כיף גדול לאכול במסעדות
באופן קבוע זה אפילו דוחה.
ארגז כלי עבודה. זאת המתנה האולטימטיבית.גירסה קצת יותר מעודנת אלה כל אביזרי הבישול שנשים מקבלות מתנה ליומהולדת מבני זוגן המפנקים.
נו, כמו אל באנדי שקנה לאשתו ליומולדת כדור באולינג במידה שלו!
והיתה לי פעם חברה, שבעלה קנה לה במתנה ליומולדת קורס מסאז' - שתלמד איך לעשות לו. אני לא צוחקת.
:))))))))))))))))
כמו אלה שקונים מתנה בשבילה ליום הולדת שלה: תחתונים וחזיה סקסיים.
השרש פ.נ.ק הולך חזק מאוד אצל הגברים. הם אומרים לך אני אוהב אחת שאוהבת להתפנק. את מתארת לך בטח למה הוא מתכוון בפינוק האולטמטיבי שלה
למה הוא התכוון המשורר? תמהני :)
את הוראות התפעול הקלות שלי מסור בבקשה לגבר: אני זקוקה לחום, ליטופים, צחוק, מחמאות, ים, בתי קפה, ריצה וסרטים.
כי זה ידוע שהפולנייה כבר תוציא לך את המיץ.
לעומת זאת אני חושבת שיש בהחלט מצב לרוסייה מפנקת....
ככתוב בפוסט ובכתבה - לא הרוסיות שהן חברות שלי...
איזה בחור חמוד - ישר כיוון אותך למקום הנכון. את יודעת מה זה מזכיר לי? סליחה על האסוציאציה - את הבחורים שמורידים לך את הראש בכוח לזין (כן, אני במצברוח קרבי היום).
אני זוכרת את עצמי בגיל עשרים - האהוב הנשוי שלי היה אומר לי - את מאהבת חרא כי את לא יודעת לבשל - אז הוא היה לוקח אותי למסעדות, ולא שכח כשהגיע תמיד להביא איתו אוכל מוכן מפסטאיו.
ללא ספק כתיבה מוכשרת המתאימה לאישה המודרנית, ברם אולם הינך לוקה בחוסר הבנה בסיסית לגבי אופן תפעולו הפשוט של גבר.
למה תמיד זה "הטריפוליטאית הכי מפנקת" ולא למשל "הפולניה הכי מפנקת"?
אני לא עושה ציטוט מהתגובה שלי מפני שהיא ארוכה וזה ממש מייגע -
א. זה לגמרי לגמרי עניין של שליטה על האשה.
ב. כשהייתי בת 20 הייתי אצל בחור שהיה מבוגר ממני בכמה שנים, מעדה מסוימת, ממקום מסוים בארץ....בדייט ראשון הוא סיפר לי שהחברה הקודמת היתה מבשלת יותר טוב מאמא שלו....זה היה בתקופת מבחנים ולחץ אז נפגשנו קליל אצלו בצהריים בדירה....ואני יושבת שם וחושבת - פאקינג שיט!!!! מה עובר לך בראש??!! אני - בגירסתי בת העשרים - יושבת אצלך בסלון ועל זה אתה מדבר איתי???!!!!! על בישולים????!!!!! ותארי לעצמך איך הרגשתי רע באותו הזמן כשכל מה שידעתי לעשות היה פסטה שעליה הייתי חותכת שניצל (מוכן שרק מחממים ) - מוסיפה קטשופ ומערבבת קצת על האש. האמת היה יאמי.
את חמודה.
היום היה לי יום כה עצבני - עד שהיה לי יותר מתאים באמת לבשל מישו מאשר לבשל למישו.
רק רציתי להיות התגובה המאתיים.
הבנתי שאת כבר לא תבשלילו..
אני תמיד אוהבת לגלות אחיות להפרעה!
יש אנשים שתופסים אוכל כמשהו מנחם , ביתי , חם .
הנה דוגמא http://www.nrg.co.il/online/12/ART/858/078.html
אולי זה מה שהמסכן ביקש ?
בקבר השחור משחור!
אני דווקא הייתי מאכילה אותה.... מרורים הייתי מאכילה אותו! מרורים!! הייתי דוחפת לו את האוכל החם שלו עם אינטובציה עמוק לגרון! (רגע, אני מסדרת את השיער שהתפרע קלות....רגע...רגע...זהו) מרורייייייםםםם!!!!!!!!!!!!!
אצלי מקבלים קפה שחור רק בקבר השחור, חביבי
לא, לא, לא, מיא!
במקום לפנטז על האמא המאביסה, לחלום על בנזוג כזה, בנימה לא שוביניסטית משהו.
שאני, אשכנזיה קרירה, אתייאש?!
כל הכבוד לך!!!
זו הדרך לחנך את כל הפרימיטיביים חסרי המעצורים והנימוס.
קצה נפשנו בגברים שוביניסטיים בלתי ערכיים.
מקווה שנשותינו ובנותינו תלכנה בעקבותייך.
ועכשיו, יקירתי, תגישי לי את הקפה השחור שלי (שניים סוכר...)?!
מזתומרת להשליך? שאפפם לא יהיה לך או לי בנזוג? אבל את צעירה! מוקדם לך להתייאש ולהתמרמר ולהתבכיין כמוני! אולי תזכי דרך חמותך-העתידית לאמא המרוקאית שמעולם לא היתה לך, והיא תציפך בתבשילים שבושלו עד זוב מיץ וטעם (זה לא מטבח קליפורני, כן? הרכיבים שכחו מזמן איך קוראים להם ומה מצב הצבירה שלהם ואיך הם בטרי ובחי, הא?), למען ימשיך בנה היקר לה להיזון ולשבוע, ולא יגווע ברעב חלילה כשהוא נתון בידיה - או שמא בטלפיה - של אשכנזייה קרה כמוך.
כי זאת עלייך לדעת, עכשיו, אחרי שקראת את הסיפור המלא בעיתון - שבטרם טרק את הדלת אחריו, עוד הספיק הפציינט לקרוא לעברי: "אשכנזייה קרה". אני, כאילו, שיא החום והרגש והטלנובליות והדרמה והאהבה והחיבוקים והסקס הפרוע והחברים והחתולים (שיט, טופי השתין כרגע בארגזו וזה מה-זה מסריח) והדבק שבעולם. אני היא הקרה כי נבצר ממני לספק לו את ליטרת החריימה שבה חשק, את מרק זנב המשהו.
נותר לי רק לקוות, שכשאשרף באש הגיהנום תבוא אותה אשכנזייה קרה ותתיצב שם במקומי.
תמיד חלמתי על אמא מרוקאית שרוחשת מעל סירים ודוחפת אוכל. הזיה די מוזרה אם לקחת בחשבון שאין לי קראש לאוכל בדרך כלל, ושהאמא האשכנזיה הגמורה שלי, אין כמוה באמהות.
המסקנה היא שאפשר להשליך בברוטליות את החלום על בן הזוג, הא?!
אוףףףףף - זה משפט של גברים בוגדים שמנסים גם להצדיק ת'עצמם וגם כאילו להחמיא לאשתם המסמורטטת שהיא יענו הגורמה. בתור מאהבת לשעבר (בשנות העשרים שלי) - הריני להצהיר כאן שאני ממש, אבל ממש הייתי הגורמה ולא הפלאפל, אם כבר.
ובכלל - אין מזכירין פלאפל בביתו של התלוי - דהיינו אשה אומללה, שהקדישה את כל יומה לעבודה ולספורט, ניזונה על חסה עם רוקפור ודיאט ספרייט (רופא השיניים שלי הטיל וטו על דיאט קולה כי הוא מכתים את השיניים והוא מריץ אותי לאליפות השיניים הבוהקות), צריכה ללכת לישון עכשיו בהזיות על פלאפל חמים בתוך פיתה עבודת-יד בליווי ירקות, המשכשכים בטחינה נוזלית ובמנה נאה של חריף? לא מגיע לי לעלות על משכבי רגועה ומסופקת מעמל יומי?
קוף קורא לאשתו "הסוהרת"
אני שמעתי לא מזמן משפט חזק על אוכל ואהבה: "גם מי שאוכל כל יום גורמה, בא לו מידי פעם פלאפל"
זה כייף לבשל לאנשים שאוהבים.
משחקי שליטה אינם אהובים עלי אבל אם כבר
הם באו לידי ביטוי, ניתן לסובב את הגלגל שאת זו
השולטת - תתנהג בהגינות יהיה אוכל. לא אז לא.
לא, אל תבשלילו !!!
אני תמיד אמרתי שאם אסכים לחיות עם בן זוג
זה רק אחד שכן יבשללי
וגם יגהצלי
וגם יסדרלי
וגם ינקהלי
.
אחד כזה שדורש הייתימ עיפה מניזמן
נגמר הזמן של קינדער, קיכען, קירשע - מבטא גרמני
(בעברית : ילדים, מטבח, כנסייה)
.
זה היה בזמנים של פעם
.
שבוע טופ
.
שטוטית
באת ביום טוב. בד"כ זוועה כאן - חסימות ועניינים.
תתחיל לאכול סוכריות?....
ממש לא נתתי את עצמי 'עד הסוף' - זה לא עניין של החלטה, זה אפילו בלתי אפשרי בשבילי היום, עם כל מעטה הציניות שלי ומה שלמדתי על גברים בשנים האחרונות. תמיד תמיד יש לי המבט הציני-משועשע ואני אומרת: יאללה, יאללה, מה זה פה, טלנובלה? אני אתן את אהבתי רק למי שיוכיח את עצמו ראוי לה וזה באמת יקח הרבה הרבה זמן.
וגם הכדורים הפסיכיאטריים שאני לוקחת מגינים עליי. הם עוצרים לי את ההתעסקות במה שהיה, כך שהכאב ממשיך בדיוק 48 שעות. אחר כך אני ממשיכה לחיות את ההווה ואת העתיד ולא מסתכלת לאחור. זה פשוט נהדר, במקום ההתברברות של קודם - אז למה זה היה ככה, ולמה הוא אמר ככה, ולמה הוא לא הבין ככה, ולמה זה הגיע לי וכל הדברים שבדרך כלל אנחנו מעוללים לעצמנו.
ותודה על החיזוקים. בגלל זה אני כותבת.
מאוד התרגשתי מהתגובה שלך מיא, יש בך את היכולת לכתוב תמיד את הדבר הנכון בזמן הנכון, לדעתי, זה הכישרון האמיתי שלך, יחד עם הפתיחות המדהימה שלך, שתמיד את יודעת מדהימה אותי מחדש.
אני חושבת שזה מאוד נכון מה שכתבת כאן. גם אני אף פעם לא הבנתי איך האימרה הזו לא תופסת לגבי.
מצד שני חושבת שההתחשלות שהרבה אנשים מפתחים היא בקטע של לא ללכת עם הרגשות עד הסוף, כדי גם לא להיפגע. מן משחק כזה שמשחקים בלי באמת לתת את עצמך וממך. אולם לא כולם יכולים לשחק את המשחק הזה ומי שמשחק בו בסופו של דבר מפסיד, את העושר הפנימי של ההתרגשות.
יתכן שהיום איתו היה קל לך יותר להחלים, אולי בגלל שנקשרת אליו פחות ואולי בגלל שכבר למדנו מרחוק לזהות את זרעי הפורענות ולא לתת את עצמך עד הסוף.
נחמד אצלך!
פעם כשהלכתי לרופא שינים קראתי בהמתנה את "את" כנראה שהפסדתי בזה שגמרתי את הטיפול.
אז זהו..שאני לא בטוח שבתגובה הזו את יורדת עליהן..
*מציע לה כוס מים*
את עבורי מורה דרך רוחנית, והקטע עם הלבלב שבר אותי סופית !!
אעשה כדברייך, אשלח לה מייל ביטול מלבי הדואב,
ואלך להתנחם בים חוף הכרמל...
calamitas calamitatis et omnia fatalita
יעקב
כן..... ואני כבר רואה את כל הנשים המתחנפנות והמתחנחנות, כל האשה-ילדה ואוהבות-החיים למיניהן - שכמובן שבטוח שבוודאי שהן אוהבות לבשל. מה זה אואבות? מתות על זה. למען הגבר שלהן? הן יוציאו את הנשמה.... ברררררר.... (למה אני יורדת עליהן? כי אלה בדיוק הטיפוסות הנכלוליות שיגידו הכל עד החתונה, ואחר כך זה כבר יעבור להן)
היזהר יעקב - אתה מסתבך כאן עם היופי הפנימי (טחול, לבלב) וההערצה בעיניך העיוורות.
כן, אני ממש ממליצה לבטל נוכח מצבך הבלתי נשלט בעליל. אתה עוד עלול לעבור ללטינית מרוב בלבול.
אולי תתאפס באפייה של איזו עוגת גבינה לחג.
צריך להוסיף באתרי הכרויות :
אוהבים לבשל ? "כן לא" (גברים ונשים כאחד).
בישול עושים ב א ה ב ה או לא עושים בכלל. בלי טובות.
שקלתי לבטל, אבל אני חש כלפי הליידי דנן משיכה עזה בלתי נשלטת בעליל...
יש באישה הזו יופי חיצוני אמיתי, ואני מנחש , גם פנימי.
אין סיכוי שהיא לא תבחין בהערצה עיוורת בעיניי.
את באמת ממליצה שאבטל ?
יעקב
יעקב, איכשהו, בהכירי נשים, אני בטוחה שאף אחת מנשותיך ומהדייטים שלך לא התייצבה, כאותו בחור, בביתך, ודרשה: תבשל לי! בכל מקרה, אני מציעה לך מקרב לב לבטל את הפגישה. כאמור, אינך יכול להגיע לפגישה (זה דייט?) ללא ליבידו, וחבל, פשוט חבל על המסכנה. היא עוד עלולה לחשוב שקסמיה הם שהכזיבו.
הלב זה נורא. בדיוק כמו שכתבת.
חברה שלי סיפרה לי שקראה באיזשהו מקום מחקר אמריקאי, שלפיו בענייני הלב, האמרה 'מה שלא הורג - מחשל' ממש לא נכונה. בדיוק ההיפך. ככל שמצטברות הפגיעות במשך השנים, כך נחלשת העמידות ופוחתת היכולת לספוג פגיעות נוספות - עד כדי התמוטטות נפשית. ואני יודעת מניסיון שכך זה היה אצלי. כשנוספה פגיעה לפגיעה, כבר הייתי כל כך חלשה, עד שממש כל שטות קטנה היתה שוברת אותי לחתיכות. כל חוסר פרגון הכי קטן. כל גילוי של אטימות. שלא לדבר על הגדולים שבהם.
אבל היום אני מרגישה חזקה יותר. 'מכסחת השדים'. נראה. ימים יגידו. אולי התרברבתי סתם. בכל מקרה, עובדה היא שזמן ההחלמה שלי התקצר מחודשים ליומיים.
מיא היקרה
הפוסט שלך, שכתוב להפליא, הכניס אותי למערבולת של רגשות עזים ולסידרה של שאלות קיומיות אודות חיי עד כה !
כי יש לי סוד אפל : אני מאוד אוהב לבשל !!!
ופה ושם, יצא לי לבשל לנשים המעטות שליוו את חיי.
ומה אני קורא לפתע פתאום בערב חגיגי זה ?
שלבשל לאחר הוא אקט של כניעה ?
זהו. הלך לא האגו. התרסק לי הסאב אגו. האלטר אגו ירד למצולות !
הליבידו נפח את נשמתו המיוסרת גם כך !
ואם אני אדם כנוע ולא ידעתי ?
האם שלטו בי ולא ראיתי ?
יום ראשון, הייתי אמור לפגוש אישה מקסימה.
מה עלי לעשות, מיא ?
איך אגלה לליידי האמיתית שאני אוהב לבשל עבור אישה אהובה ?
איך אעז ?
את מבינה שהמאמר שלך שינה בי סדרי בראשית ?
sic transit gloria mundi...
יעקב
אני אישית מאוד אוהבת לבשל לגבר שאוהבת את מה שהוא אוהב,
לדעתי זה חלק מלתת למי שאוהבים.
אבל מבשלים רק אם אוהבים לבשל ואם אוהבים את מי שאת מבשלת בשבילו או בשבילם,
לא כחלק ממשחק של שליטה ולא אם את לא אוהבת.
נהדר שאת כותבת על מה שכואב ועוד משלמים לך על זה,
אבל ביננו לא חבל על הלב? מי ישלם לו?
כתבת מקסים.
וואו-וואו - חזקה בקיפול כביסה - אחלה כישרון שבעולם!
לידיעתך, מגיל חמש או שש בערך, אל תתפוס אותי במילה, הילדים שלי גילו כישרון מופלא לקיפול הכביסה. זה לא היה קשור ממש לעיר שבו הם נולדו - תל אביב הנהדרת, כרך קוסמופוליטי אהוב. פשוט סיגלו לעצמם את המיומנות הזאת חיש-חש. גם שאיבת האבק ושטיפת הכלים - אגב - ממש ממש לא מיומנויות בעייתיות. כל זב ומצורע יכול לסגלן בשנייה. גם הספונג'ה. שים לב להבדל בין כל הדברים האלה לבין בישול - אין כאן יצירתיות בגרוש! לכן כל אחד שאומר ש"הוא לא חזק" בתחום - זה בולשיט. כל אידיוט יכול להיות חזק בתחום. קורס-החמש-דקות-בתחום - עליי!
הבישול - לא סתם חימום של מאכלים מוכנים והכנת חביתה ופסטה - הוא עניין שדורש יצירתיות ואהבה. זה לא קשור לג'נדר ולא קשור לדמוגרפיה. זה קשור לאדם עצמו. לא כל הנשים אוהבות ולא כל הגברים אוהבים. מה שאני אומרת - מי שאוהב, שיעשה.
אוף איזה פמיניזם מוחצן.
לדעתי, כל אחד מבני הזוג צריך לתרום את הכישורים בהם הוא מצטיין, לטובת התא המשפחתי.
אם האשה מבשלת טוב יותר וחזקה בקיפול כביסה אז זו תהיה חלק מתרומתה.
אם הגבר יודע לתקן את הרכב/מדיח/מכונת כביסה/פריצת מים/קצר חשמלי ועוד, אז הוא יעשה זאת.
ואם הכישורים הפוכים אז התפקידים מתחלפים וכל אחד צריך לתרום את כישוריו בשמחה או לפחות בהסכמה.
ההימנעות של נשים, בעיקר כנראה תל-אביביות, מהמטבח, הופכת לאיזו תופעה סוחפת ולא נראה לי שהכי חיובית.
ארוחות משפחתיות, במיוחד כאשר יש ילדים בבית, הן חלק מהמפגשים שמלכדים משפחות וחבל לפספס אותם.
ואת צודקת בהחלט. המטבח הוא סתם סמל למשהו. אני מבשל בבית כי אני אוהב לאכול אוכל חם ואני אוהב לבשל לאהובי המתוק. אבל הוא בחיים לא אמר לי שאני צריך לעשות את זה. הוא מסתפק באורז מלא וטחינה. עשיית האוכל היא צ'ופר היא לא מטלה. ומישהו שדורש שתלמדי לבשל כי חשוב לו אוכל חם מטיל עלייך משימה וזה לא בא בחשבון. אני בטוח שאם הייתם יוצאים כמה חודשים ובאמת מתאהבים והוא היה אומר לך יום אחד משהו כמו - "אני מת על אוכל חם אבל ממש טמבל בלהכין, אז אם בא לך מדי פעם לבשל, אני לא אכעס..." - אז יכול להיות שהיית אפילו רוצה לבשל לו מדי פעם. ואם הוא היה כזה בנאדם, אז יכול להיות שהוא אפילו היה מנסה לבשל בעצמו ומוכיח לעצמו שהוא יכול לבד ושהוא לא צריך תחליף אמא.
אני אומר כזה דבר - גברים יקרים, את תסביך אדיפוס שלכם תפטרו עד גיל 18. אם לא פתרתם, לכו למטפל טוב, כי הנשים בחייכם לא צריכות לטפל בכם כאילו הייתם תינוקות. זהו.
כן דליה, גבר דורש = גבר דוחה. מה במשוואה הזאת לא ברור?
פוסט אליפות
אין לזה קשר לבישול, ואין לזה קשר לאהבה. אם את אוהבת לבשל, תבשלי, אם הוא אוהב את תבשילייך ובא לך, תבשלי לו. אבל בשניה שהוא דורש שתבשלי, או שתעשי כל דבר אחר עבורו, את צריכה לעזוב.זה לא תפקיד האשה לפנק ולשרת את הגבר. אולי יש לנשים נטיה לעשות זאת יותר מגברים (נניח, ובטח אפשר לתת לזה הסברים אבולוציונים ואולי תרבותיים), אז מי שרוצה שתעשה זאת. אבל שומרת נפשה תרחק מגבר שבעיניו חלק מתפקידיה הוא לשרת אותו.
ולא אמרתי כלום על החולניות של הרצון שיבשלו לו אוכלכמו של אמא.
אולי זה עניין של שליטה, זה בעיקר, לדעתי, עניין של תפיסה תרבותית וחברתית של מהות היחסים בין בני זוג, תפיסה שצריכה להיעלם מהעולם, ותהיה נעוצה במסורת נהדרת וגאה ככל שתהיה.
אתן קופצות לידיעה של יגאל 2
שגבר מבשל.
אולם שבחור דורש שתבשלילו זה
נראה לכן דוחה?
יש לי שלושה אחים, אחד מהם אפילו שף שלמד ב'קורדון בלו', אבל הוא מחכה לילדו השלישי ועל כן בלתי שדיך בעליל. יתר האחיינים צעירים מדי, אבל נהיה בקשר.
יש לי חדשות בשבילך:
יהיה גם פוסט על תקנילי
בגלל שאותו בחור - באמת עשיתי עליו סדרת כתבות, ישתבח שמו. זתומרת, הוא סיפק לי את הפתיח לעוד כתבה שלי, עתידית (לא עליו), כיוון שהוא גם היה חמדן. אבל זה סוד - וקוראיי הנאמנים יצטרכו להישאר במתח. נו, בנאדם מפונק לא רוצה שיבשלו לו ושיקנו לו והכל?
השורה התחתונה אני חושבת - שבאמת בחורים היום, בגלל השפע הנשי והמוכנות הנשית לעשות הכל אבל ממש הכל למען גבר לצדן, מגלים חוצפנות מטורפת. וכמובן צריך לדעת לשים גבולות, וממש בהתחלה. אני - עוד לפני הדייט הראשון, בשיחת הטלפון הראשונה אומרת מהם הגבולות שלי ומה הציפיות שלי. קדחת! אומרים לי בסדר בסדר ואחר כך חושבים שיוכלו לעבוד עליי. למזלי יש לי חושים די חדים והפציינטים גזים די מהר מחיי. איתו זה היה קשה יותר.
גמלי
תודה רבה
אני גם חושבת לגמרי ככה - אבל הנשיות שלי דווקא מתבטאת אולי בפגיעות ולא בחוסן שמאפשר לי לעשות הכל ועוד להישאר בחיים.
אבל את יודעת לקנות מטעמים בשוק מחנה יהודה, וזה העיקר!
תודה.
(וזה מדהים איך הם בכל זאת מנסים להכריח, למרות שרואים שאנחנו לא בעניין)
תודה!
(אני זכיתי להכיר את אלוף המטבח שאכל במבה בפיתה)
אני כל כך כל כך גאה בתגובות המושקעות והאינטליגנטיות שקיבלתי לפוסט הזה!
אז הנה, על השולחן:
אני כן פמיניסטית. בריש גלי. והגברים שאהבתי באמת היו פמיניסטיים. בהגדרה. והבינו שלמרות כל הדברת והכאילו-שוויון החוקתי, נשים עדיין מופלות בחברה. וכבר הזכרתי באיזשהו מקום שבעלי-לשעבר אמר לי כתבי ודברי וצעקי בכל הכוח כמה שהגברים היום נבלות ומתייחסים זוועה לנשים! כי אנחנו בעצם באותו מתרס.
אני מאוד אוהבת גברים ומאוד קשה לי לחיות בלי גבר - וכשיש לי גבר אני מאוד אוהבת ונותנת. אבל רק במערכת יחסים שוויונית. אפילו עם הבנים שלי אני שוויונית - אני מפרנסת (וברמת חיים גבוהה) והם עושים את כל עבודות הבית. אני ממש ממש ממש לא בנויה לגדל ולתמוך בפרזיטים. ואני כזאת מילדות. זה לא למען ערך 'השוויון'. זה באופן אינטואיטיבי אצלי, בגלל שאני כזאת במהותי.
עכשיו, בעלי לשעבר אותו דבר. אני לא רואה אותו תומך באיזו אישה פרינצסה שלא עושה כלום. שנינו חרוצים ועובדים. החברה שלו יחד איתו מקימים עסק לתפארת. לכן הוא בעד נשים, פמיניסטיות, פעילות, חזקות, ומתייחס אליהן בהתאם. יש שני צדדים למטבע. אשה שמבשלת, ועושה עבודות בית, ודואגת, וכנועה - כמו שאת מתארת בספר - מישהו, מתישהו, מפרנס את האשה הזאת. זאת לא הכוונה, נכון? מתישהו הכניסו לנו את שני התפקידים - גם את הפרנסה וגם את כל עבודות הבית.
בהחלט ,
אני חושבת שאנשים נתפסים כאן יותר לעניין האוכל בגלל שהוא עדיין נתפס כפן נשי ,אימהי וזאת בכלל לא הנקודה כאן.
מעניין מה היו אומרים אם הפוסט היה על תקני לי ..
כמו שיש נשים שמחפשים גברים בשביל הצד הכלכלי, לא חסרים גברים שמחפשים אישה בעלת אמצעים.
יגאל , יש לך אח/ בן דוד /אחיין ??
פשוט וקולע.
כוכב
אישה שיודעת לבשל היא בונוס. בדיוק כמו גבר שיודע לבשל.
ולמרות כל הפמינזם, אחרי הכל אישה היא אישה וגבר הוא גבר, ורק כשיוצאים מנקודת הנחה זו, ניתן להגיע לשיוויון.
לא יכולתי לבטא יותר טוב איך הרגשתי שמנסים לאלף אותי, הסוררת, דרך המטבח ... גם אני לא נשברתי, בעיקר משום שאני לא יודעת לבשל ...
כתיבה משובחת. תענוג לקרוא אותך
אני אוסיף עוד תגובה. והפעם בפונט 10 - קטן, קטן כדי שהגברים לא יראו.
לפעמים אני מביטה במראה ואני מגלה שאני קצת קלפט'ה.
ושלא תבינו לא נכון. אני נורא טובת לב ואני עושה המון בשביל הגבר. אני מה זה טובה... טובה נורא.
אבל איך אני אגדיר את זה... אני עצמאית.
ואני באמת נראית נורא עדינה.
אבל נראה לי שזה בגנים שלנו הנשים לשאוג קצת לפעמים על קירות, מראות, סירים ומחבטות.
אני באמת לא יודעת מה יש לנו הנשים...
זמר שלוש התשובות של אלתרמן ממש לא מתאים לאופי שלנו. למרות שזה שיר שכתוב מאוד יפה. ואני אוהבת אותו.
וזאת כנראה הסיבה מדוע קשה לנו ללכת לפי הפילוסופיה של "הסמרטוט של הגבר".
יש עכשיו תנועה שמעודדת את האשה לעשות כל מה שהגבר אומר: להיות נכנעת לחלוטין ולהכנע. זה נקרא:
The Surrendered Wife by Laura Doyle
אני יכולה לנסות. אבל אז פתאום תפלט לי שאגה כזו... או שפתאום יפלט לי: "נו די כבר, תשרת אותי קצת".
אז אני לא יודעת מה לעשות. ובאמת שאני לא פמיניסטית ואני גם לא שוביניסטית.
אני אוהבת גברים. אבל אני רגילה לעמוד מול קהל של 100 איש על במה ולהביע את דעתי. וכנראה שכאן הבעיה.
זהו התקלקלתי כמרצה.
אני בדיוק כמוך!
אחת הסיבות החזקות ביותר
שבגללן אני גרה ליד אמא שלי (-:
וסיבה עוד יותר חשובה בבחירת
האיש שלי לחיים, שאוהב בישולים עד מאוד...
אחרת הייתי מסתפקת בפיתה עם גבינה צהובה
למען עצמי...
פוסט מעולה!
נכון. כל תעשילי זה ההפך מ'אני אוהב אותך'. כל תעשילי זה יותר 'תוכיחי שאת אוהבת אותי'. ואלוהים יעזור למי שנכנס/ת לבור הזה. ולכן כל העצות להתפשר ולהתגמש ו'בסך הכל הוא רוצה אוכל ביתי', כל אלה הן עצות אחיתופל.
העולם שייך לכולם, כ-ו-ל-ם סרוטים!
העולם שייך לשרוטים!
השמלה של טל חברתי - בתגובה לתמונה שלי כתבתי איך הכריחו אותי ללבוש את השמלה הזאת...
ראיתי את הקדימון לסרט, בכיכובה של נטלי ביי המקסימה - כמובן שהצרפתים עולים על כל נושא ראשונים. נדמה לי שבפוסטר בעברית שראיתי בקולנוע דיזנגוף בסנטר כתוב: מגיל מסויים המין הוא עניין יקר... (או משהו כזה) כאילו, שאשה מגיל מסוים צריכה לקנות מין...
זה מזכיר לי שהייתי פעם עם בחור והוא התלונן על קשיי פרנסה, אז אמרתי לו - תהיה ג'יגולו, תרוויח יופי! אז הוא אמר: מה, ואצטרך לשכב עם זקנות בנות חמישים???? אז אמרתי לו: יא דביל! אני תיכף בת חמישים!!! אז הוא אמר: אה, נכון... רק הסיפור הזה שווה כתבה או לפחות פוסט, נכון?
הכל גרוע. כל תעשילי זה גרוע. נשבעת לך - אני תמיד מונה בחיי ארבע אהבות - אני לא זוכרת שם תעשילי. וזה לא שלא עשיתי. עשיתי המון! אבל לא זוכרת תובענות תינוקית. אני תמיד עושה מרצון ומאהבה ומיוזמתי.
heartburn של נורה אפרון - רבמכר (והיא דווקא היתה טובה במטבח!)
ברור, מעולם לא הכחשתי שאני פסיכית להיפך אני אפילו מתגאה בזה :)השמלה משהו! היכן נקנתה?
ראיתי עכשיו את הסרט "ג'יגולו
צרפתי" - שיפתח את שבוע הסרטים
הצרפתיים בסנימטק ת"א - סרט
מהחיים - מומלץ דן ביחסים בין נשים
מתבגרות כמובן לגברים צעירים
איך לא? בצרפתית זה רומנטי
במיוחד.
נו ב'מת - הסבל הכי כייפי בשביל גבר זה העקבים הבושם המספרה העגילים. בשביל זה הם נוצרו....בשביל שאנחנו נתקשט. אההה - עולם אכזר.
עכשיו אני נזכרת שבעלי בתקופת החיזורים היה אומר לי שאנחנו לא אוכלים אותו אוכל...משהו כזה. והוא היה חתיכת אינטלקטואל הגבר הזה. ללמדך שבכל גבר יש בילט אין את אג'נדת התבשלילי כמו שאמ'שלי בישללי... סירים, פרוייקטים, בשרים, צו'לנט כל הלילה....וזה סינדרום הרבה יותר גרוע מאשר תמצצילי, לא?
זה מזכיר לי את לאן שתמר גלבץ לקחה את זה
http://cafe.themarker.com/view.php?t=922712
אין מה לדבר, שברת אותי עם השאלה אם אני מסתכלת עם עצמי בגובה העיניים שלי. החידת היגיון הזאת מיסטלה אותי. כל אפשרות אחרת גורמת לי כאב ראש נוראי.
בעיקרון את צודקת, רק ששוב, זו לא היתה בקשה - זו היתה דרישה, התעקשות, ריב. אתה אורח אצלי. את רואה את עצמך כאורחת נכנסת לבית של מישו ודורשת אוכל מסוג כלשהו? זה מטורף הרי. ופינוק - שוב, ילד הוא מפונק, וגם ילדים מפונקים אני לא סובלת. גבר, שעבר משהו בחיים שלו, או אני - מאיפה הפינוק? זה זוועה לגדול ככה. חיינו, התמודדנו, שרדנו, עברנו משברים. אני לא אוהבת תינוקיות, זו לא תכונה אהובה עליי בבני אדם מבוגרים. גם לא אצל נשים, גם לא אצל חברות שלי. לא עצלנות ולא פינוק ולא תינוקיות. הוא פשוט לא התאים לי. אני צריכה גבר חרוץ ובוגר ועמיד - כי אני כזאת. אני לפעמים משחקת משחקי תינוקת - אלה משחקים. אני באופיי בנאדם בוגר וחזק.
אמא שלך היא נכס.
המטבח באמת יכול לעניין. ראיתי אנשים בסביבתי הקרובה שמוצאים בו עניין וכיף - פחות בבישולים הכרחיים ורוטיניים של יומיום שנדחסים ללו"ז המטלות - יותר לאירועים, אבל באמת נהנים. לעומת זאת אני, איכשהו, היצירתיות שלי באה לידי ביטוי בכל דבר ולא במטבח. אני למשל יודעת לשזור זרים נורא יפים לראשים של ילדים ליומולדת - אם מישו זקוק. רק עזבוני מהסירים. אני גם רוקמת ממש יפה. אני מנסה לחשוב על עוד דברים... ליטוף חתולים נחשב? כי אני עוסקת בזה שעות!
תמיד נעים לשמוע...
נוירוזות זה הכי, אחותי!
סליחה
אילו היית האמיתי האמיתי, היית יודע שנתקלנו אתמול בבית הקפה שמתחת לבית שלי.
אין ספק שלא התאמנו. בהחלט היו דברים בדרך. בדייט השני שלנו רבנו ריב שמתאים לזוג שנשוי עשר שנים. הרמנו את התקרה (הגבוהה!) בדיזנגוף סנטר מצעקות. היו, היו עוד קטעים, תקצר היריעה. רק מה, כתבתי עליו כתבה אחת, לא עשר, כן? (הוא התנצל אחרי המריבה ההיא). החיבור היה גם בראש וגם בגוף. עובדה שלמרות המריבות, משהו החזיק אותנו.
שאמ'שלך תשחוט פרה (נראה לי שהיא מסוגלת)
הדרמה על חשבון הבית אצלי.
אני לא מתערבת בנרקוטיקה של אנשים אחרים. מה שכן, מספיק יודעת כדי לזמן לעצמי כל מצברוח, ערות או שינה - וזה נורא נוח ומגניב.
חג שמח - סומכת עלייך שאת בטח מפליאה במאכלים.
פוסט רצוף אמירות שובניסטיות.
חזרה לעצמך? את באמת מסתכלת על עצמך בגובה העיניים שלך..?
וודאי מאבק שליטה. של שניכם כנראה.
מה בדיוק מנחם במשהו דפוק שקורה לך,
אותי לא הצחקת..
אבל טוב שזרקת אותו.
עכשיו נשמע שטוב לך.
בתור אחת שחנתה ,כמוך ,באיזור המטבח קצת יותר מידי זמן
(עשרים שנים,ארבע חודשים שש שעות וארבעים שניות)
חיפשתי את החופש דווקא
דרך המטבח
יותר קל
למצוא במטבחים
חופש.
וכמוך,אמרתי -יש היום
(כמו אתמול ושלשום ולפני שלשום)
רק
מקרוני.
קר.
ושניצל-במועדים מיוחדים.
האם באמת שם החופש?
במטבח?
האם כל גבר שמבקש
אוכל חם,
הופך למפר חופש.?
ניראה לי שכמו כל מטרונום
גם שלך
(גם שלי)
יעצר באיזשהו מקום
באמצע
טבע הדברים
שיום אחד נאמין
שבקשה לאוכל חם
לא תתפרש
ככריתה
של
חופש.
רק אוכל
חם.
או סתם
פינוק
אצלי זה לא היה קורה, כי אני לא יודעת בכלל לבשל.
אני יודעת רק לעשות חביתה, לבשל תפוחי אדמה ולחמם את מה שאמא שלי מכינה.
זהו. ואני מחפשת גבר שיודע לבשל.
תמיד טב שיש חומרחדש לכתוב עליו..
זה הרבה יותר נעים יותר מעיסוק משעמם במטבח.
.
אמרתי לך כבר שאת צודקת?
כל מילה, דיר, כל מילה
אני לא אוכלת בחוץ, לא מסוגלת.
אפילו לחם אני אופה לבד כי אני לא אוכלת את הלחם של המאפיה - לא יודעת מי נגע בזה - לא מכניסה לפה !
לא סתם מצחיק
קורע כרגיל
כבר מתחיל לשעמם כמה שאת מצחיקה :)
הבעיה שלך גברת נכבדה זה שאת לא יודעת איך עושים כבוד לגבר אמיתי.
בקשתי מאשתי שתחייה שתעזור לי לדפדף קצת בבלוד שלך, כך אומרים נכון? בשביל לראות מי את ומה הקטע שלך על הכדור הזה.
את אשה מקסימה אבל נראה לי שקצת שורף לך. וחבל, כי אין סיבה שזה יקרה דווקא לאשה כמוך, שיש לה את כל המעלות שבעולם, לתת לגבר שלה גוד טיים ולעשות אותו קינג- כמו שאת יודעת לעשות.
אף אחד לא יכעס עליך אם תבשלי לו ,ההיפך - את תיהיי גאה שהצלחת להשביע את הגבר שלך. שזה דבר מקסים ונשגב.
ייתכן ואת לא מבשלת כי את לא יודעת לעשות את זה, שזה עצוב כי אישה בגילך צריכה לדעת איך עושים קובה בשביל הנא - סיך שלה. אני מקווה שהדברים שלי עושים לך היגיון ולא תחשבי שאני מתנשא עליך. חלילה, אני רוצה שיהיה לך רק טוב ובעזרת השם, תמצאי מנוחה.
בדיוק.
בעיה שלהן. או לחלופין, אם הוא יימצא מישהי שפשוט תאהב לבשל ולא יהיה אכפת לה, וזו השריטה היחידה שלו (למרות שאני לא בטוח...), אז שיהיה להם בסבבה. למה לא. העניין הוא שממך הוא ביקש שתבשלי ואולי מאחרת הוא יבקש שלא תעשה גבות, או שכן תגלח את ה...את יודעת מה, וכו כמו שאמרת, אולי השליטה זה העניין כאן ולא האוכל. ואם אישה מוותרת על עצמה בשביל לרצות אותו, חשה עם זה ברע וממשיכה לשרת, אז גם לה יש בעיה נפשית קלה.
אתם פשוט לא התאמתם. אני לא כל כך מבין איך זה הגיע לסוגיית האוכל כל כך מהר. לא היו דברים בדרך שעשו לא נעים בבטן? מה, הוא כזה זיין פנומנלי שזה מסנוור? do tell (למרות שלא רצית לפתוח את הסוגייה מטעמי צניעות)
מיאמושו
בפ'ם הבאה אם מישהו מעצבן אותך
מהפן השוביניסטי/הקאתי
מה הטעם שאת תפסידי שעות חדוות חיים ?
את כדורי השינה ני לו
שירדם
חג שמח
קודם כל אני ממש לא הטיפוס לנתינה אינסופית. ההיפך.
שנית אני גם לא ממהרת לשפוט את הנשים שנניח נותנות לגברים לנצל אותן ומוותרות על האינטרסים שלהן בקשר - כי זה לא עוול מוסרי להיות מנוצל וזה כן עוול מוסרי לנצל. אז זה לא תירוץ לשום גבר - למשל לזיין ולזרוק - אבל היא התחילה איתי, היא רצתה את זה. נשים היום נואשות מספיק כדי לעשות הכל. זה עדיין לא תירוץ לגברים להתנהג בצורה נבזית ומשפילה.
זה בדיוק לב העניין. זו היתה תחרות הורדת ידיים ולא כל מה שאת מונה כאן. זה היה משחק סכום אפס במקום ההבנה שאם הוא יפרגן לי ויהיה לי טוב איתו, ואני לא אסבול כמו שסבלתי, יוכל אולי להיות לנו טוב יחד. זו היתה אולי החמצה. זו היתה עוד אחת בשורה של החמצות שבעצם ראיתי שגברים היום לא מוכנים להתפשר על כלום - כי לרשותם עומד מבחר כל כך גדול של נשים, שכמו שאמרה לי מיה, המאמנת שלי במכון, בת 30, בכל מקום שהם צריכים להתאמץ, הם מעדיפים לעזוב ולהתחיל פרש. זה לא אני המצאתי וזו לא תופעה שרק נשים בגילנו חשופות לה.
אני לא מגירה טחינה על הסנטר בדייט ראשון:)))
גם לי יש קווים אדומים:)
....ואז כבר יהיה לו להגיד משהו מרושע על כך שאני מנהלת נגדו מלחמתרבות!
במקרה שלכם אני חושבת שהפיתרון מלכתחילה הוא לקבוע את הדייט בסביח!
קשה לי לדבר בכללי. אני באופן אישי וציבורי מחוברת לגבר הגברי, שמרוב שהוא מאצ'ו אין לו בעיה להתחבר לצד הנשי שלו. בכל מקרה אני לא צריכה שיבשלולי. אני במילא ניזונה ממיני עשבים וגרנולות ואני במילא אוהבת לרבוץ בבתי קפה ובמסעדות. גם זמני הארוחות לא משנים לי וכל עניין התזונה וההזנה הוא לטורח עליי. לא אוכלת מבושל - אוכלת רק טרי, בריא וקר וחי ואין לי כוח להתברבר עם כל הסיפור הזה בכלל.
קלופס? זה כמו קיקלופס? זה יצור אגדי בעל עין אחת, חברו של המינוטאור?
ברוררררר שלא על פוליטיקה. גם משעמם, גם חוזר על עצמו וגם לא נותן תוצאות - בעוד שאת, בכתבתך מאירת העיניים בגיליון החדש של עולם האשה על מולטי אורגזמות, ממש נותנת הסבר קל ופשוט איך להשיג את התוצאה הנחשקת!
(וכן, מירי ואני זה כימיה נהדרת. היא מצלמת נפלא ואני בטוחה שאצל כל צלם אחר זה היה יוצא הרבה פחות טוב ובטח שפחות כיף. אנחנו צוחקות כל הצילומים)
הוא אפפם לא יבשל לבד.
אתה יודע למה?
כי תמיד יימצאו נשים שיהיו מוכנות לבשל עבורו.
הוא במקרה רצה לשתי שניות אותי וכאן היה הקונפליקט.
אבל נשים שיבשלו לו וייכנעו לכל גחמותיו - הוא ימצא.
אני חושבת שבאמת בגלל שהאמא מאכילה את התינוק, זה טבוע בנו וכולנו אוהבים שמאכילים אותנו, ולכן כיף לאשה שגבר מבשל בשבילה וכיף לגבר שאשה מבשלת בשבילו. אבל אפשר טיפה לצאת מהניאנדרטליות ולשכלל את הכלל הזה. קודם כל לא להעמיד את זה כתנאי במערכת יחסים, ושיבשל רק מי שאוהב, ושנית - גם קניית אוכל והגשתו יכולים להיחשב לצורך העניין, וגם לא בדיוק האוכל המסוים של האמא המסוימת בנוסח העדה המסוימת.
לדעתי - את כל הבדיקות כדאי לעשות לפני
שמביאים הביתה דייט כשיש ילדים.
ההתנהגות הבזויות לא תמיד אצל הגברים
הנשים שרוצות לתת נתינה אין סופית
הן הנפגעות ביותר.
אהבה? הגברים שהיכרתי בכלל לא בכיוון.
מאמם. ידוע שכל השפים הגדולים הם גברים. פראן אדריה יכול לקחת אצלך שיעורים.
זה בדיוק בדיוק הקטע - שניסיתי להסביר לבחור עם התגובה בכחול על הגבר המרוקאי שכה קל לרצותו:
זה לא שאת מבשלת - ולעומת זאת הוא מפנק ומשעשע ותומך ופותר וסופג ומקשיב, כדברייך.
זה בדיוק זה - שאת עושה הכל. את סועדת אותו במלוא מובן המילה ומספקת את כל צרכיו,
וצרכייך שלך, ורגשותייך, ומאווייך נותרים ללא מענה - ועם זה את צריכה להתמודד. ואני,
בשיא הלחץ של המערכת הדפוקה הזאת, התחלתי לבכות ולבכות ולבכות - ואז הוא אמר לי:
איפה מיא המגניבה? את בכלל לא מצחיקה, את רק בוכה! וא; סופסוף תפסתי את עצמי ושמתי
לזה סוף. ולמחרת כבר הייתי עם מישהו שנתן לי לבכות כרצוני. ואז כבר התחלתי לצחוק.
את אוצר נדיר - ולו עוד יש טענות. אין צדק בעולם!
היא גם תעשה לך אווירון עם המזלג, כדי שתאכל...
הבנות ודאי עומדות אצלך בתור
אני שונאת, שונאת את זה!
(כמו מתברר לא מעט מגיבות כאן)
אני רומנייה טהורת גזע ואני חייבת לומר שבבתיי המרובים (עקב גירושין) לא עשו כזה סיפור מאוכל. אני לא נכנסת כרגע לסוגייה אם זה טוב או רע - אבל אין ספק שאם מתחילים לצאת בני זוג שכל אחד בא מרקע אחר, יש מקום לפשרה. דהיינו אם אתה בא אליי ואני מגישה לך אוכל, אני חושבת שזה מאוד יפה מצדי - להתחיל להכתיב לי איזה סוג אוכל זה מטורף - אתה רוצה סוג מסוים - הבא אותו. מבחינתי יין (יקר) גבינות משובחות, ירקות, לחם טוב, עוגה טובה - זה אוכל. בייחוד, חבר'ה, לפני סקס. מה אתם אוכלים לפני סקס - צ'ולנט? סטייקים? תירגעו כולכם עם התבשילים הכבדים, כן?
גם אני רומנטית והייתי עושה הרבה בשביל גבר - פדיקור, קונה שמלה, מספרה, בושם חדש, עגילים, סובלת על עקבים - לא ככה?
שכחת, מאמי?
תן לנו את הקרדיט, לי ולמורה לבלט, שגם אנחנו סיפקנו את הסחורה המשובחת בדיוק באותו תחום דיסקרטי. אין עלינו, באמת.
החשיפה לא מורידה ממני כלום. החשיפה מעשירה אותי בכל מה שהצלחתי לתת לנשים אחרות, שלפעמים חושבות שהחוויות שהן עוברות הן פרטיות, והן לא. הן משותפות לכל הדור הזה שהוא דור של בלבול גדול. לבד אני בחיים לא אהיה כי יש לי הרבה חברים שעברו איתי את כל הבלגן הזה בזמן אמת, בלי קשר לכתיבה. ובעניין הסיכויים הנמוכים אני מסכימה איתך, אבל גם כאן יש לי איזו יומרה לכתוב על זה, לנער את זה, לפצח את הקוד, לחשוף התנהגויות בזויות, להזהיר מפני פחים יקושים, לסמן נקודות עדכאן. לא חייבים ליפול לכל בור ובור. לא חייבים להישאר, למשל, במערכת יחסים מזיקה יותר משלושים שניות. באמת. אני חושבת שהגעתי לאינטואיציית-שיא בזיהוי. אני רוצה לחלוק את זה. וכן, לעשות את זה בהומור, כי גם הדרך היא כיפית. אנחנו חיים גם בינתיים.
לא להגזים, המחלקה שלי היא לא מלחמות אלא עלבונות - אני כל כך נעלבת שלא מכירים בגדולתי, שזה משתק אותי. ותודה.
על מי לעזאזל זה כן עובד? הרי זה ישר עושה אנטי.
(למרות שאליזבת טיילור וריצ'רד ברטון היו הורסים בסרט)
הלוואי שזה היה ככה. זה לא שאני נהיית מיליונרית מצרותיי...
אבל תחשבי - עצם העובדה שאני יכולה לאיים על מישהו: אם לא תתנהג אליי יפה, אני אכתוב עליך! היא גם משו, לא?
אוי ואבוי - עכשיו העלית לי את הנוירוזות לשיא - היתה גם אפשרות של נעלי בית זרוקות ליד הספה????
אז כאמור הכל כתוב במגזין את, אבל הסוף היה טוויסט מפתיע שלא קשור לאוכל.
הוא פשוט רצה לגמור לי על הצורה כפי שהיכרתיה. השתלטנות שלו בעניין האוכל היתה רק אות לבאות. תחושת הבטן שלי, תרתי משמע, לא הכזיבה.
למה מה קרה?
חחחחחח - זה דגם ידוע של הגבר המבשל. האשה יענו סו-שף, מכינה את כל החומרים, והגבר מערבב ומקפיץ ובוזק... אני מכירה את הסיפור מכמה וכמה חברות. לא עדיף לבשל לו - עדיף שיבשל בביתו ואת תבקרי אותו שם!
אשריך ואשרי האשה שאיתך!
ואני רוצה להבהיר לעולם שאני מעריצה בשלנים כמו אמי החורגת ואבי עליו השלום שהוציאו תחת ידם מעדנים וכל בנאדם יצירתי שאת רואה את הברק בעיניו כשהוא מקרמל את הבצל ומשחים את תפוחי האדמה - שיהיה בריא! אבי מסלט חסה היה עושה יצירה להתפאר, וחברתי תמר אופה פוקצ'ות בעצמה והתוצאה מהוללת. הכל נפלא ונהדר. אבל מי שלא מסוגל, לא יכול ולא בא לא - הרף!
דווקא סנדוויצ'ים אני עושה מעולים ומושקעים (דבורית תעיד)
זה כל כך לא אישו בעיניי - היום יש אוכל כל כך טוב מכל הסוגים - לקנות...
זו לא בעיה של פמיניזם. זו בעיה ש
א. גבר שמחפש בי את אמו, או שאמשיך את דרכה של אמו, נראה לי תינוק ולא גברי וזה עושה לי טרן-אוף ומכבה לי מיידית את התשוקה. אין בי יכולת לתנק גבר ועדיין לראות בו בנזוג.
ב. אני באה מבית שבו לא נהגו להביע אהבה באמצעות אוכל ואני מביעה אהבה באלף ואחת דרכים אחרות, לכן גבר שרוצה ספציפית אותי ולא אשה אחרת יכול אולי לנסות להתמקד במה שיש לי לתת לו ולא במה שאין לי לתת לו. גם לי יש מסורת, אתה יודע, רק לא מסורת של אוכל. גם אותה אפשר לכבד.
ג. אני ממש שונאת לבשל, לכן להכריח אותי זאת בכל מקרה לא מדיניות טובה.
ד. ובעיה קטנטנה אחרונה - אני לא זוגתו, אני הדייט שלו. רק התחלנו לצאת. זוגתו מן הסתם זוכה לאיזו הדדיות ממנו - פרנסה, קשב, תמיכה. במקרה שלנו ממש לא קיבלתי דבר.
כשאם מעניקה לבנה, כיוון זרימת המשאבים הוא חד-צדדי. אשמח לשמוע ממך - בקשר זוגי, איך בדיוק אמורה להתבטא בעיניך ההדדיות. כי בעיניי, לפי התפיסה שלי, של אבירות וג'נטלמניות, הגבר הוא זה הדואג לאשה ומפנק אותה וסוגד לה, ולא ההיפך, ושוב, לא מבחינת מזון. לא האוכל הוא העיקר - או שבאמת יש ביניהם שוויוניות.
תודה. אני באמת הולכת להתמקד בדיוק בזה. בדברים הקטנים של החיים שעוברים על כולנו, ולמרות קטנותם-כביכול, יש להם פוטנציאל גדול לאושר מצד אחד ולסבל מצד שני. אתה יכול לקרוא לזה חוסר תקשורת, אבל לדעתי זה פשוט עניין של 'לפתוח את הלב', כלומר רצון טוב. כי אני הסכמתי בסוף לדאוג שיהיה אוכל, איכשהו, והוא מצדו הסכים, איכשהו, לוותר - אבל חוסר הסובלנות שלו כלפיי התפרץ בדרכים אחרות. מה שצריך לדעתי זה פשוט לבוא ולחבק את האחר ולהגיד לו: אני רוצה אותך, אני רוצה להיות איתך - ועכשיו בוא נראה מה עושים שזה יילך. עם הדפקטים שלו. עם החסרונות שלו. אבל היום אין דבר כזה. אין קבלה כזאת. הכל על תנאי. אתה רואה מישהי ונמשך אליה ויחד עם זאת מהסס לתת לה את הבכורה ופשוט לעצור שם ולעשות הכל כדי שזה יצליח. תמיד יש הרגשה שמפספסים משהו.
בדיוק עלית על הנקודה. מהרגע שהוא ראה שזה מאוס בעיניי - וזה לוחץ לי על עצב כואב, של מטלה מאוסה, ומקושר אצלי לשעבוד של הנישואין וכאלה - הוא לא הרפה, אלא דווקא לחץ. וזה מה שגרם לי לחשוד שלא באוכל מדובר אלא פשוט ברצון להכניע אותי.
יש לי הרבה מה להגיד כאן, אז אתחיל.
1. מילת המפתח היא באמת בימינו. אני לתומי חשבתי שגברים אלה נכחדו מהעולם בדור של סבא שלי, שהיה יושב ומחכה שסבתי ז"ל תמזוג לו כוס יין לבן עם שפריץ סודה בדיוק בשעה שבע בערב, ואם היתה מאחרת לחזור הביתה, זו היתה טרגדיה, כי הוא בעצמו כמובן לא היה כשיר למשימה המאתגרת. זו היתה אחת הסיבות שכה הוכיתי בתדהמה למפגש עם התופעה בגבר בן 30.
2. עורכת את מאוד אהבה את הכתבה וביקשה עוד כאלה... אמרתי לה שאני מקווה שלא יהיו לי עוד הרבה חוויות כאלה בעתיד הקרוב... אני לא מייצרת דרמות בכוונה, אבל אין ספק שהחיים מקרים לי דרמות כי אני די הרפתקנית, לפחות באהבה. למשל, וכבר כתבתי את זה, אני לא מגבילה את עצמי והאמת שגם כשהייתי צעירה, לפני נישואיי, אף פעם לא הגבלתי את עצמי בגיל של הגברים שאני יוצאת איתם - ומן הסתם זה יוצר מערכות יחסים מאוד כאוטיות ומשעשעות.
חשבתי - המוח, והלב (אלומית גילתה לי שזה אותו מקום)
יש המון המון דרכים להראות אהבה. וכשאני עם גבר - וו-או כמה שאני מראה לו שהוא אהוב ורצוי. בישול היא לא אחת מהן. גם לך לא אבשל, אבל אקנה לך את עוגיות המקרון הכי יפות בתל אביב ואכתוב לך שיר.
ואני אוסיף שאני לא מבינה מה בכלל המוטיבציה של גבר להמשיך להיזון מאמא. כאילו, כי אתה רוצה לזיין את אמא? תסביך אדיפוס כזה? אלוהים ישמור.
הנעליים, 12 ס"מ עקב סטילטו, לפי מה שאני התרשמתי, נחטפו מזארה. מי מסוגלת ללכת לאורך זמן על דבר כזה? אני דורשת דקה דומייה לאמיצות!
אני דווקא בכל הסיפור הזה מצאתי את עצמי שיורדים עליי - כי גדלתי בבועה שלי, שהיא סופר-שוויונית בחלוקת התפקידים, ולא העליתי על דעתי שאיזשהו גבר יבקש ממני לבשל בשבילו. ופתאום היו לי חברות שאמרו: את לא פתוחה לתרבויות אחרות... לכי לקראתו... מה זה משנה לך... תעשי ג'סטה קטנה... קיצר, בהתחלה זה שיעשע אותי כל האנתרופולוגיה הזאת. אחר-כך כבר לא.
צ'מעי, אני חושבת שבהכללה אצל העלייה הרוסית חלוקת התפקידים בין גברים ונשים פחות שוויונית ויותר מסורתית - אבל - וכאן בא האבל הגדול - מדובר בזוגות קבועים ומתפקדים - כשהגבר מביא משכורת גבוהה יותר יש טעם לדבר על האשה שעושה יותר עבודות בית. בדייטים זה ממש דבילי. כאילו, את מבשלת, והוא מה? אוכל?
את מצחיקה...
אבל ברצינות - מה זה אומר על בנאדם שהוא לא יכול לנוע בעולם בלי האוכל של אמ'שלו - מה נהיה, אנשים? אני מבינה שזה טעים לו ושזה מזכיר את הבית - אז שיבקר את אמו לעתים תכופות וייהנה מתבשיליה. אבל זה קצת מגביל, לא? דיקטטורת המזון, הייתי אומרת. וזה לכל בני העדות מגביל, להיות תלוי באוכל של אמא, באופן, כללי, לא ככה?
זה התחיל באוכל וכפי שכתבתי - בסוף התברר לי שהאוכל לא הספיק. האוכל לא היה הבעיה. אני הייתי הבעיה. בי היה משהו שמאוד הכעיס אותו ולא יכולתי לעשות דבר נגד זה.
עכשיו - אני שבעה..אני יכולה לחשוב בבהירות.
בעולם שלנו חיים כל מיני אנשים, שבאים מכל מיני תרבויות. כל אחד וההרגלים שלו.
אנחנו כמובן לא מסתדרים עם כולם, תנו לנו להסתדר עם אחד, ונהיה מאושרות.
אבל גברים שבאים מבתים של אמהות עקרות בית למופת, ולא משנה העדה בכלל, כמובן יחפש אישה שתדע להמשיך את המסורת הזו, למרות שהכרתי גם גברים שבאו מבתים של אמהות כאלה והפכו לבשלנים ופעילים בבית. כך שאין ממש עקרון הרצף.
זהו משהו יותר עמוק. גבר שמצפה שהאישה תבשל עבורו זה לא הדבר הכי נורא בעיניי.
אני מוכנה לעשות הרבה עבור גבר שאני אוהבת, אין לי שום גבולות, כל עוד אני עושה את זה באהבה והנאה ולא כי אני צריכה או שזה היעוד שלי או החובה שלי. כי אז בעיטה בתחת לאמאשלו חזרה.
מסתבר שאולי לי יש יותר סבלנות לבני אדם, אבל לך יש סבלנות אינקץ לכל מיני הרפתקאות שאני בכלל לא הייתי נכנסת אליהם.
לעשות גבר מלך - יש בזה משהו מאוד מתגמל, את הופכת להיות מלכה. היו לי שניים שלושה גברים מהסוג הזה, אבל הם היו נשמות ואהבו אותי מאוד, והיה תגמול מלא על ההשקעה שבמילא עשיתי באהבה.
והיו לי גם גברים שעשו הכל עבורי,אני כמובן תמיד מעריכה ומחזירה תגמול הולם לגבר מפנק.
מה שאני אומרת שכל עוד יש יחסים הדדים אז זה מאוד נעים, אבל כשצד אחד מנסה לכופף או לשלוט או להשליט את רצונו הבלעדי, אזי באותו הרגע, אין מערכת יחסים..בייביי אני לא חלק מהסדר כזה.
אני מאמינה גדולה בהדדיות ובמה שעושה טוב לשני הצדדים, ייתכן שגבר כמוהו ימצא את האישה המתאימה לו. או שלא, או שאולי הוא יגיע למסקנה שצריך קצת להתגמש, לתת וכו'...ואולי הוא יתחתן ויתגרש ויחיה בלופ אינסופי של מחשבות שווא איך האישה צריכה לתת לו הכל והוא לא צריך לתת כלום בתמורה. אגב, גם כאלה יש. {ויש אפילו נשים שמבטלות את עצמם עבור יחסים,אלה יהיו מוכנות לחיות עם גבר כזה}
יחסים זו עבודה קשה ואנשים היום אוהבים הכל מוכן וקל. קשה לנהל ככה מערכות יחסים טובות שמושתות על אהבה, כבוד, פרגון, נתינה, הקשבה, גמישות, התפשרות על הדברים שהם פחות חשובים לנו ולצד השני חשובים יותר ועוד דברים טובים שהולכים ונעלמים מן העולם.
ואני הרי כבר השלמתי עם העבודה שאחיה את חיי לבד, אז אני עושה אותם הכי טוב שאפשר ונהנת מהם.
הלכנו לים, לגעש, והוא העיף את הבגדים, נשאר כמו האדם הקדמון, והשאיר לי את הסדינים ואת האוכל שהבאנו - לא סנדביצ'ים אלא במבה ושקדים ופירות - ואמר לי: אשה, תסדרי ת'מחנה. ונכנס לים הדי-קפוא. וכשיצא הוא רצה למצוא מחנה מסודר ואשה עירומה וחמה. כן, אני יודעת שזה נשמע נורא סקסי אבל אני מסוג הנשים שזה עושה להן טרן-אוף נוראי. פשוט אני אוהבת שפורשים לי את הסדינים ומאכילים אותי בבמבה.
אני מילדות מסתכלת על הכל מהצד וגם בציניות ויש שרואים בי שטנית בגלל זה, אבל אני באמת מסתכלת גם על עצמי ככה. כשהייתי קטנה בכלל דיברתי לעצמי שעות - הייתי יועצת לעצמי, מדרבנת את עצמי לפני תחרויות... גם היום אני מסוגלת להגיד לעצמי: מיא, אל תהיי פתטית, קחי את עצמך בידיים, אכלת מספיק שוקולד היום, תזיזי ת'תחת שלך למכון וכאלה. וכמובן שאני רואה את עצמי מהצד כמו איזה קואצ'ר ואומרת לעצמי: מי זאת עלובת הנפש הזאת? זאת לא מיא שאני מכירה ואוהבת! קומי מהרצפה, תתחילי לענות לו, תהיי בנאדם, לא סמרטוט! כי לפעמים, באמת, בשביל מערכת יחסים עם גבר שמושך אותך, והוא גברי וחכם וזיון טוב כמו שהוא היה, את אומרת - אני אעשה הכל, וקיבינימט, לא היה לי מישהו שממש רציתי כל כך הרבה זמן, ואז את תופסת את עצמך ואומרת: ממש הכל? כאילו, אני אוותר על עצמי? על מי שאני? על הרגשות שלי? על הצרכים שלי? על זכותי לבכות - כמו שתיארתי בפוסט קודם? אבל הוא כל הזמן צועק עליי - רבאק, מיהו שיצעק עליי? אף אחד לא צועק עליי! ואת כל זה את רואה מבחוץ. כי מיא הקטנה כבר בסיטואציה של הילדה בת השלוש שרוצה שיחבקו אותה. ואחרי שבוע את רואה פתאום כמה מצחיק זה היה. תיקון. באותה שנייה שאת לוקחת כדורי שינה כדי לא לשמוע אותו והוא לא מבין איך צנחת לו מול הפנים בשנייה ומסתובב בבית כארי בסוגר - את יודעת שזה מאוד מצחיק.
כל הציוד הזה שייך לטל חברתי, והוא רק עשירית בערך מהציוד שלה. היא גם בשלנית טובה ייאמר לזכותה, ככה שהציוד לא סתם לקישוט, ובמקרה שלה הכישרון גם עבר בתורשה לבנה. אצלי בבית אבא שלי בישל נהדר וגם אשתו (השלישית) בשלנית וגם אחותי הקטנה ובעלה בשלני-על. אבל במשפחתנו האוכל זה אוכל זה אוכל. יש עוד דברים בחיים.
כן, זה כיף וזה נהדר, וזה קתרזיס מופלא לכל החוויות הרעות. ושוב אתן את הקרדיט לפסיכיאטר שלי שאמר לי שזה בדיוק מה שיקרה. כשהייתי בשיא הדאון שלי (אפשר להגיד את זה?) והייתי מספרת לו על קורותיי בשבוע שחלף, הוא היה אומר: את תעשי מזה כסף ותגרמי לאנשים לצחוק, עוד תראי, וגם להזדהות איתך.
ובאמת אחרי הכתבה הקודמת, שכתבתי על האקס, שלא נפטרים ממנו ברשת, פנו אליי המון בחורות צעירות וסיפרו לי שממש נשבר להן הלב לחתיכות מהתופעה הזאת - שהאקס ממשיך בחייו אחרי הפרידה. והעובדה שזו צרת רבים בפירוש עוזרת לאוורר קצת את הכאב. קצת.
אני בעד כבוד הדדי וספייס ואילו היה לי גבר שמבשל לא הייתי מתערבת לו. אבל אף פעם לא היה לי גבר שבישל ובכל זאת הסתדרנו.
את המטבח שלי אני תכננתי ובעלי לשעבר הנגר-אמן בנה במו ידיו. יש בו שולחן עתיק מפירנצה וכיסאות עתיקים מאוסטריה וכלי קרמיקה מצוירים, וזה מטבח שכיף לשבת בו וכיף לאכול בו ואין מצב שאין לי אוכל בבית וכל סוגי הפירות וכל סוגי הירקות ולחם עבודת יד ויין אדום ולבן ומבעבע וגבינות וטחינה וכו'. אבל לא אוכל מבושל. ומי שצריך בדיוק את האוכל של אמ'שלו, זה באמת חסר פיתרון מבחינתי.
בדיוק. מטבח - בניגוד לנקיונות וכו' זה עניין יצירתי. לעשות את זה כמי שכפאו שד זה דבילי. אני אגב מומחית בקנייה של אוכל גורמה.
מיא- יש לזה פתרון כל כך פשוט
אין לי בעיה להכין למישהו לאכול, אממה אני מכינה אוכל בדיוק כמו שאני אוהבת
שזה אומר חריף, חריף מאוד מאוד מאוד
אחרי פעם או פעמים האומלל לא מבקש יותר כלום....או מתנדב להכין אוכל לבד
הכל כדי שלא אמצא במטבח....
:)))
אופ כבר איתכן - אולי תחליטו ?. אתן עורגות אל הגבר-של-פעם ,יורדות על ה"מחוברים לצד הנשי" , לא סובלות את אלה שיש להם מדף יותר גדול משלכן של קרמים באמבטיה ומעמידות מול כיתת יורים כל גבר שמתלונן על מיחושי שפעת . מצד שני - כל אזכור של שאיפה גברית לאוכל מבושל ומיד אתן מדמיינות בדואי עם מספריים שהולך לכרות לכן את הנשיות .
ממתי תאווה לגיבצ' הפכה מבחינתכן ל"אובייקטיזציה של המין הנשי" וגעגועים לקלופס למזימה גברית מרושעת שנועדה לשלול מכן את זכות הבחירה לרשויות המקומיות ?.
בקיצור - אנחנו עדיין מצופים להחליף נורה , לדרוך על ג'וקים ולסדר את הברז הדולף(גבר-ישן-סטייל), וגם לבכות איתכן ולהכיל ולבחור איתכן סרוויסים (גבר-חדש-סטייל) ולהתבלבל בין השניים ואף פעם לא לדעת מתי-להוציא-את-איזה-סוג-של-גבר ...אבל אבוי לנו אם ביקשנו חביתה - מיד תארזו אותנו ותשלחו אותנו חזרה לאמא עם פתק שאומר - זהירות שובניסט מסריח !
בתור ו' המלווה הצמודה שלך לענייני גברים, אשוב להגיב מאוחר יותר..אני רעבה..וכל מה שבה אל קרבי - בקבוק בירה.
{האאא ותפוח}
האמת שרוב הגברים שהכרתי באופן מוזר גם אוהבים לבשל, וגם ממש לא אוהבים שאני מסתובבת להם שם במטבח.
אולי בגלל שאני משוללת (באמת לצערי) כשרון לבשל. מה שכן, הם מדברים על זה ממש הרבה. זתומרת לא ראיתי עוד
אישה שמתקרקשת כל כך הרבה על הבישולים שלה כמו גברים כשהם מבשלים. אז לתומי חשבתי שגברים בשלנים זה רוב
מכריע היום.
כרגיל, קראתי את הכתבה, והיא נפלאה כרגיל. אהבתי מאוד את התמונה. וגם את העימוד, איכשהו כשהתמונה פרושה על עמוד שלם
הכתבה הופכת הרבה יותר צבעונית מה עוד שעם השילוב של הצילומים של מירי, שאי אפשר לפספס את הכימיה שיש ביניכן,
זה יופי.
חוץ מזה. נכון לגמרי. הכי כיף לכתוב על סקס, על זוגיות, על אהבות, על בישולים, על לייף סטייל, זה גם סוג של טיפול תרפויטי
בעלות נמוכה ובתפוקה יותר מוצלחת. חוץ מזה, בינינו שאלה הדברים הבאמת חשובים בחיים, אלא מה, פוליטיקה?
היית צריכה לדפוק לו ת'מופלטה לפרצוף, חצוף קטן.
האמת היא שלי קצת קשה להבין שיש עוד תופעות כאלה בחוגים בו אנחנו מסתובבים. מה זה פה? כפר נידח בטג'יקיסטן?
שיבשל לבד הנקניק
את מתארת סיטואציה שאני לגמרי לא מכיר. שאני אבקש ממישהי שתבשל לי? פרדון? למה מי מת?
אז ככה: אני יודע לבשל, אני אוהב לבשל ואני אוהב לפנק את הקרובים והקרובות לי בבישול תבשילים מסוגים שונים. כן כן, אני אכן נהנה מזה. וזה ממש לא בזבוז זמן מבחינתי. ואם זה אצלי בבית - אף אחד אחר גם לא יפנה את הכלים מהשולחן ולא ישטוף כלים. מצד שני, אני לא שואב אבק (ענייני אלרגיה). ספונג'ה לפעמים כן.
וכמו במקרים רבים אחרים, המהפכה הפמיניסטית מכה שוב הפוך על הפוך: את חושבת שהגבר שלך מבקש להשיג עלייך שליטה באמצעות הדרישות הקולינאריות שלו. אבל מאידך, אני מתרשם שנשים נמרחות כאשר הגבר מבשל עבורן (בתנאי שהוא יודע את העבודה). אז מי מבקש להשיג שליטה במקרה הזה? יש שאומרים (סיפרו לי...) שמדובר גם במנגנון פיתוי משוכלל ואף קטלני.
אז אני תמהתני: איפה כאן השוויון? האם זו המהפכה? אני מניח שהשאלה מיותרת
סיפור מצחיק ותמונה מקסימה ..
אולי חלק מהגברים התייאש בלקבל אהבה מנשים .אז לפחות שיהיה אוכל . סיפוק פיזיולוגי :-))
אני מצרף לך מרשם נדיר להכנת ביצת עין עצלה
(רצוי לברר אצל האופטיקאי לפני ההכנה)
שימי לב, הצהוב יוצא תמיד במרכז
יש לבזוק קורט מלח לפני ההגשה.
בתיאבון
מיא,
תבשלי, תשטפי, תחייכי, שעשעי, הרשימי, צחקקי, תתמכי, תפתרי , תשאלי, תספגי
הקשיבי למשפטים הארוכים חסרי הפואנטה...
ותביני.
ואז, קצת פוקו, קצת קיטור והדחקה
ושוב מהתחלה.
תיראי איזה עולם...
עד שמצאתי סוף סוף גבר לבשל לו, עלה עשר קילו בשנה שאנחנו יחד
וכעת הוא טוען שזו מניפולציה על מנת שאף אחת לא תסכל עליו...
ואני סה"כ רוצה כל היום להיות במטבח.
"תבשלי לי כמו אמא שלי"? איזה טרן-אוף! אם מישהי תבשל כמו אמא שלי, היא לא כך כך תדליק אותי אחר כך מבחינה מינית, אני חושב...
דבר כזה אצלי לא היה קורה...
כשף שמאוהב במטבח ויכול להיות שם המון זמן...
מבחינתי...שלא תדעי לבשל חביתה...
אכן מיא, זה מאבק על שליטה.
ובכל זאת, תנסי לחשוב על סיטואציה שבה את מזמינה כמה מחברותייך לארוחה שכל כולה פרי מעשה ידייך להתפאר.
מה רע שמישהו שאת אוהבת נהנה מפינוקים שאת מכינה לו. אם את יודעת לבשל וגם אוהבת את זה - אז למה לא?
מחר תגידי שבעצם כל מה שאיזהשהו בנזוג מבקש ממך נופל תחת תווית השליטה. זה לא מביא למקומות טובים.
רגע, רגע, רגע!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
עוד פעם אחת אני שומעת בית מרוקאי....אבא שלי שיחיה הוא חצי רומני-חצי אוקראיני. הוא בחיים לא בישל!!! ( אולי איזו חביתונת לעיתים רחוקות מאוד ). אמי לא מרוקאית - אבל היא כן היתה עקרת בית לא פחות טובה מכל אשה אחרת שמוצאה מזרחי. לפני כמה חודשים כשהוקרן הסרט על חיים רביבו, היה קטע בו בערב החג רביבו יושב בראש השולחן בעוד אשתו מגישה את האוכל ( "ככה זה אצל המרוקאים" נאמר שוב ושוב ). להדגיש - אין לי דבר וחצי דבר נגד מרוקאים - אבל כשצפיתי בקטע הזה לא ראיתי שום הבדל ולו מועט לערב חג בבית משפחתי האשכנזיה. אבא יושב בראש השולחן, אמא מגישה את האוכל מעשה ידיה. בדור שלי אין הרבה הפרדה עדתית. אני בכלל לא בטוחה שמרוקאית בת גילי היא כזאת בשלנית ובלעבוסטה בעודה רווקה. פעם - פעם כולם היו אוכלים בבית - ובשביל זה היה צריך לבשל ( לא, ציון, לא היו מזמינים טייק-אווי ). זה בכלל לא עניין עדתי. ואולי אם לי היה בעל כמו רביבו, שנראה ככה ומרוויח ככה - אולי גם אני הייתי מסתפקת בלהיות עקרת בית ( למרות שדווקא לה יש משרתים ועוזרים וכו' ואני עדיין מכבסת כביסה עדינה ביד ). מה זה אולי?! אני רוצה להיות עקרת בית!!! בגלל זה אני מיסיס למפארד!!!! :)
ומיא - למרות שלא הגבתי לך אף-פעם - ולמרות שפעם כתבת תגובה סטריאוטיפית ולא כ"כ הוגנת על נושא מסוים - אני אוהבת אותך. את אשה דומיננטית ואמיתית. את מאלו שאומרות דברים שאחרות לא מעיזות לומר. שאפו.
אני שונאת לבשל. וגם אני ידעתי והשקעתי פעם בעידן אחר.
אבל אני רומנטית והייתי עושה הרבה בשביל גבר. כמובן שאם הייתי מזהה שזו שליטה, הוא היה עף לכל הרוחות.
לתעל לימון ללימונדה, לכתיבה ולעשיית כסף, זה הדיל הכי שווה בעיר. סתחיין על זה.
מי צריך אוכל כשיש אותך על השיש?
היו לו עוד כמה מעלות שחשובות לגבר ולא נפרטן מפאת הצניעות,
"צ'מעי. היה לי חבר, מרוקאי, שדווקא היה בסדר בכל התחומים ובייחוד את יודעת איפה...
הממממ..... שניהם סיפקו את הסחורה ומשום מה לא קיבלו את מה שגבר מחפש קודם כל- סיפוק הקיבה.
ונניח ושניהם לא היו בסדר בתחומים האלו שאתם מציינים - מעניין אם הייתם שניכן מוכנות להחזיק אותם. בקיצור - כל אחד ומה שהוא מחפש. מעניין...
כמו בישול, כל הדינמיקה של שליטה מתבטאת בן בני זוג או דייטים בכל כך הרבה דרכים שזה לא להאמין.
my way חזק, וישנה תמיד גם נימה ביקורתית עם זה שאת לא...ולא וזה ממש יכול להביא אותי לפורענות קשה...ולשלוח אותו עם רגל אחורית...
בהקשר לתיעול, כתיבה ,כסף...צריך גם להיזהר מזה , כי את ברוב המקרים עם כל האמפטיה והחשיפה נשארת עם מה שנותר לבד, מה שנותר זה מה שהצלחת לייצר בינכם, את הדברים הטובים שכן רצית, אף כתבה או כסף לא תחזיר את זה ותמיד זה יחזור אלייך עם אותה שאלה פרטית שלך עם עצמך.
הפעולה האולי מקלה יותר זה להבין מראש שרוב הסיכויים לזיווג מוצלח הם כל כך נמוכים שלא כדאי בכלל לעשות מזה ענין.
קבלי ממני כל שבח! נפלת על בהמה אמיתי. מישהי אחרת היתה גם מחליטה לענות לו באותה מטבע ולהשתדל להכניע אותו. שילמד מה זה, שילמד לקח. פשוט היתה יוצאת למלחמה נגדו. אבל גם את עשית את המתבקש, זיהית את הרוע והתנתקת. ללמוד ממך.
אני מקווה בשבילך שאת באמת מרוויחה כסף על הסיפור הזה. זו הנקמה המתוקה ביותר.
אני מכירה טוב את הקטע הזה של אילוף הסוררת.
לא עובד עלי.
:)))))))))))
אם כל דבר כביכול רע שקורה לך בחיים,
מתועל לעשיית כסף ודברים טובים..
הרי ששום דבר רע לא באמת קורה.
אשרייך.
ואני חושבת שהפספוס הוא כפול:
נראה לי שמה שבעצם הוא ביקש היה תחושה של בית ומה לעשות שאצלו "תחושה של בית" לא בא לידי ביטוי בצורה של נעלי בית משובצות זרוקות ליד הספה אלא ריח של אוכל ביתי שמתבשל על הכיריים.
סבבה לגמרי שהנפת אל דגל האישה החזקה ש'לא מבשלת בשביל אף אחד'. השאלה היא האם המחיר של 'לרכב לבד לעבר השקיעה' היה שווה את זה.
אף אחד לא מושלם אבל איכשהו, נראה כאילו הוא יותר מעבר מסך אצלך ולסיים זוגיות טובה בשביל פאקינג קציצות ואורז נשמע לי לא נכון.
צ'טערת שאני לא זורמת עם הלך הרוחות אבל לדעתי ממש פספסת.
שאני אבשל?
תודה על כל הפניות!
אני שוקל לפרסם גם בעיתון את עקב העניין שלכם!
ונזכרתי בחבר שהיה לי, שאהב מאד לבשל והפליא בביצועיו הגסטרונומיים.
אני הייתי צריכה "רק" לרכוש את החומרים, לנקות ירקות, לקצוץ, לערוך שולחן...ובסוף לשטוף את הכלים ואת המטבח שנראה אחרי גל צונאמי.
אולי היה כבר עדיף לבשל לו?
ולהלן קורותיו של מאהב למישעי ולמהדרין ש"רכשתי" לי, שהוצע למכירה לאלתר כשנקט בפעולה שלא היה צריך...
באחד מהאמשים הכנתי לו ארוחת מלכים רומנטית עם כל הפסיליטיס, רק על מנת שידע עם מי יש לו עסק.
אך לא יותר מזה...
והנ"ל כמצופה, קיווה להמשכיות בלתי מתפשרת. זמן מה לאחר מכן, נהג הנ"ל לגשת למטבח דקות אחדות לאחר הגעתו, לפתוח ת'מקרר כאילו בהיסח הדעת, ולהעביר ביקורת תוך כדי ספירת מלאי...
.
כאמור אין לי מושג בכמה נמכרה המציאה שלא לומר מה המחיר שעוד ישולם עליה, מה שבטוח שהזוכה הלא מאושרת קשורה בעבותות למטבחה הפעלתני.
.
עם כל קשר אפשרי, אני מזדהה עם כל מה שכתבת, רק שאני נאלצתי להפעיל את דמיוני ופועלי הקולינארי עוד שנים אחדות לאחר גירושיי החביבים, עד צאתה של בתי מהבית. ומאז ועד הלום - שיחפשוני בסיבוב :))
.
אואבתותך באשר את
כל הפוסט הזה עשה אותי רעב .
מיא תעשי לי סנדוויץ' !
איתך במאבקך הצודק מיא.
אני כבר בגיל 10 החלטתי שהמטבח אינו יעודי בחיים ומי שלא מוצא חן בעינו זבש"ו.
כיצד להבין את הגברים האלה ומדוע חשוב להם שתבשלי כמו אמא שלהם?
גבר שבא מבית מרוקאי אמיתי , אמא עקרת בית שמחכה יום יום עם ארוחה
חמה ומפנקת , מצפה מזוגתו ש "תמשיך את המסורת" למרות השינוי
העצום שחל במעמד האישה , פמיניזם , עצמאותה , ושיחרורה מעול זה וכו'
בחיים המודרניים העכשויים.
למה זה כל כך חשוב לו? כי כל אהבתה של האם , החום, האכפתיות הדאגה
והפינוק מתומצת בתבשיל אחד חם ומפנק. כך זה היה אז , והוא מצפה שזה ימשיך כך
הגבר מצפה לקבל שלווה ואהבה מזוגתו שתחיה דרך ארוחה חמה
ואם הטעמים מזכירים לו את הבית ואת האמא זה יכול להיות נפלא בעיניו
האוכל אצל המרוקאים הוא כל כך חשוב וחיוני , כי זה קטע שבו כולם מתאחדים
לחוויה מענגת משתפת ומאחדת
לכן, אפשר להסתכל על זה בצורה חיובית ולא על מאבק שליטה
(שנראה לי לא רלוונטי לסיטואציה הזו)
כמובן שלהרבה גברות נכבדות זה לא יתאים , ייראה מיושן ולא עכשוי
אז למי שזה כן יתאים היא תקבל גבר שמח ומרוצה מאוד
אין דבר יותר טוב מלראות את הצד ההומוריסטי שבטרגדיות הקטנות והיומיומיות של החיים...
ברגע שיש לך את זה ,זה אומר שאת מצליחה לראות את הכול מבחוץ:את הקטנוניות,האינפנטיליות,השליטה,חוסר התקשורת כמו גם הכמיהה האינסופית אליו... וכמה כל זה בעצם די משעשע,קומדיה של אי הבנות צרכים שונים לחלוטין ושאיפות פנטזיונריות,אוהב את הכתיבה שלך ואת הנושאים שאת בוחרת לכתוב עליהם,סחתיין מיא!(:
כל דבר שחייבים - מאוס !
מאד אוהבת לבשל, ודווקא נפלתי על אחד
שאוכל בשביל לחיות.....ודווקא בא לי
לפנק...לפנק....לפנק....
או כפי שנאמר: אגוזים למי שאין לו שיניים.
ולאילוף הסוררת - יש להם מיליוני שיטות
גלויות וסמויות.....וזובי נאולף.....שימשיכו לחפש...
אני לא בדיוק מבין מה הבעיה.
אם מישהו דורש צריך לעשות
ולא משנה אם זה בן זוג או בת זוג שדורשים
אנחנו כאן כדי לספק את השני
אני למשל, בתור מישהו שקיבל המון מבנות המין היפה
החלטתי שאני רוצה להחזיר
ובגלל זה הישקתי את השירות פאנג'ב אקספרס (כל הזכויות שמורות)
יש גם גירסה בה השירות כולל בישולים של אמא (ההודית) של ראג'
זה כה, הו כה מעצבן לפגוש גברים כאלה בימינו. כמו שאמרת המאבק הוא לא על המטבח אלא על שליטה. אישית דווקא די אוהבת לבשל, אבל כבר היו לי מאבקי שליטה כאלה עם גבר שחטף את החלסטרה כי איחרתי ברבע שעה לחזור מהעבודה, וזה כי עבדתי אז בחנות ונכנסו לקוחות לקראת שעת סגירה ולא גירשתי אותם כדי לרוץ לגבר המחכה לי בבית... למותר לציין שלא היו ילדים בבית, אבל הוא ציפה שאני אהיה בבית עבורו תמיד והשלים בלית ברירה עם זה שאני גם צריכה להתפרנס (או להכניס את המשכורת הגבוהה מבין שנינו).
יחד עם זה, בתור מי שמתעסקת כבר שנים עם דרמות, כתיבה, קולנוע ובעבר משחק, מצאתי בין שורותייך סוגיה שמעסיקה אותי רבות מעבר לנשים-גברים.
האמנם אני יכולה לכתוב או ליצור גם כשאין דרמות בחיי? האמנם אני מייצרת דרמות כדי שבעצם יהיה לי על מה לספר? אולי, רק אולי, אני בעצם מכורה לדרמות והסדר הוא הפוך: לא שאני יוצרת בהשראתן של הדרמות, אלא שהדרמת נוצרו מלכתחילה מהחשש שמא לא יהיה לי על מה לכתוב?
ותחשבי על זה.
הדרך ללב הגבר דרך הבטן
או שיש לך קיצורי דרך
לי תבשלי אם אבקש יפה????
אני פרשתי מעסקי המטבחנות מזמן...
עכשיו מקסימום חותכת לעצמי סלט.
פעם הייתי קמה שעה אחת קודם כדי להכין לאהובי קופסא עם מזון טרי שיוכל לקחת לעבודה... בסוף גיליתי שפשוט השתעבדתי למשהו שהוא לא אני. נכון, אני אוהבת לבשל אבל במידה הנכונה ובסיטואציה הנכונה. לא בשביל למצוא חן או לרצות מישהו. רק כי בא לי.
אז עשיתי לי חוק ברזל - לא מבשלת בשביל אף אחד!!!!
הכתיבה היא ספת פסיכולוג נהדרת שמתעדת כמו קַלֶּטֶת את אירועי חיי ,שלעיתים גורמת לפרצי צחוק על העֲלִיבוּת שנתקלתי בה ולעיתים בבכי על העֲלִיבוּת של עצמי. תמשיכי עם עומס המטעמים בצורת מילים שאת מגישה, בכל פעם מחדש זו חוויה קוּלִינָרִית.
נ.ב אני מצהירה מראש שעלי לא קביל המשפט אישה למטבח. מי שרוצה את האוכל של אימא'שלו שיישאר תחת הסִינָר שלה.איזה יופי של נעליים, פלא שלא בא לך לבשל?!
את מסוגלת להעלות בדעתך איזו טרגדיה קולוסאלית שלא לומר הורסת סדרי עולם, שלא לומר שיבוש של יסודות הקוסמוס המוכרים לאנושות, עלולה להתרחש עם יעוף לעברן נתז של רוטב עגבניות מבעבע?
לא, הו לא. עם נעליים כאלה לא דורכים במטבח. ברור לגמרי למה את יושבת למעלה על השיש.
כל הזמן יורדים על המרוקאים. די.
גם להם יש אחרי הכל משהו טוב. המרוקאיוֹת
... איפה את מוצאת את הגברים האלה, בתל אביב? (כן כןככן, ברור)
לא משנה
אני גם על כל חרא שקורה לי חושבת ישר על הפוסט , שבסוף אני לא כותבת.
אני צריכה לעשות עבודה לאוניברסיטה ולתשאל רוסיות מה הן חושבות על הגברים הישראלים לעומת הרוסים מבחינת סקסיזם. בא לי טוב הסיפור הזה.
לתעל בצורה כזאת רגעי משבר וכאב זה נפלא
האמת בצבא היה לי חבר גם מרוקאי וגם רצה שאלמד מאמא שלו איך להכין את האוכל שלה
אני מאוד אוהבת לבשל אבל זה עצבן אותי
עד היום אני מצטערת שלא למדתי איך להכין את החריימה שלה והבשר עם הזייתים
מקסים
וכמו שכתבת זה לא היה מאבק על אוכל זה היה מאבק על שליטה
בדיוק חשבתי על זה שdominate male כבר לא לעניין, למרות הפרומונים הגואשים שבו
למי יש סבלנות לגבר שחושב שהוא מחזיק 99% ממניות בקשר.
היכולת להסתכל על סיטואציות מהצד - היא מופלאה בעיני.
הומור עצמי הוא בכלל מעלה מוערכת.
אני עוד מתאמנת בעניין הזה.
"שמשהו דפוק קורה לך, ואת ישר חושבת: שיואו, אני הולכת להרוויח מזה כסף, וגם להצחיק אנשים."
חלום חיי.
בינתיים רק חלקו מתגשם: אני כותב לפרנסתי. אמנם חומר מוזמן, אבל עדיין. כמה אנשים יכולים להגיד שהם עובדים במה שהם אוהבים?
שלא ייגמר לעולם.
אילו ניסית להכנס למטבח אצלי, הייני מגיעים לתור הפלילי בעמוד הראשון של העיתון למחרת.
איך תעלי על בדל מחשבתך, לטמא את המטבך של הגבר שלך, בעיקר אם הוא באמת גבר, ולא צעצועה ניו אג'י, שנתקע בשלב הגולם.
אני מאוד אוהבת את המטבח שלך
הוא סוג של מטבח כפרי
והמקרר השקוף
במשפט אחד
זיבי על הגברים שיחפשו להם מבשלת
ואחלה תמונה שמת באתר
מה ההבדל בין הכלים למיא עשת
איתך במאבקך הכה נכון +++
ליתר דיוק, אני יודעת שזה אפילו לא מאבק - זה בכלל לא באג'נדה. למה לבזבז את הזמן במטבח אם לא נהנים מזה? לא ברור לי.