כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    בעמדת מוצא

    באה בימים, וגם בלילות לפעמים.... אובדת בנבכי המטריקס

    ארכיון

    0

    ללא שם

    54 תגובות   יום שלישי, 26/5/09, 10:22

     

     

    שעת לילה מאוחרת, רציף רכבת דליל באנשים שקועים בתכנון חלומות הלילה שלהם ואסיפת היום שעבר. שקט של שעת אחרי הפעילות, שעת דמדומים, שעה שבה דברים נהיים נוזליים ומתאפשרת הקשבה לפעימות הלב הממהר אחרי הליכת-יום ארוכה. מחוות רצון טוב של עיניים ותנוחות גוף, ללא מילים: "הנה, שבי, אתן לך חלק עיתון", "אזיז את התיק ואלחש בנייד, שבי". עכשיו, שמעט אנשים, ולא צריך להתגונן מעומס אנשים שרוצים, דוחפים, דורסים, מתרחב הלב בפיוס. מנקה רעשים לפני שינה. דתי מבוגר עובר מתוך הרגל בין היושבים מבקש כתקליט מקולקל תרומה, לא באמת מצפה לקבל. הכרוז מכריז (בלי התנצלות!) שהרכבת תתעכב ב-20 דקות, ומיד מוסיף בקול חזק יותר "נא להתרחק משפת הרציף" אם חשבתם להתאבד אחרי ההודעה... אין אנחות, אין קיטורים, רק המבטים נהיים עוד יותר עייפים.
    אני צמאה וניגשת למכונות השתיה האוטומטיות ומנסה לפצח את הקוד. באיזו צריך להכניס קודם את הכסף ואח"כ ללחוץ ובאיזו קודם ללחוץ ואח"כ לשלם. לעזרתי מגיעה אשה, אולי בת גילי, יפה, עירנית. ויחד אנחנו מגלות איך להוציא ממכונה אחת את המים ומאחרת את הקפה-מוקה האיטלקי. ובינתיים מתגלגלת לה שיחה על בתי חולים, אמה מאושפזת בתל השומר, עכשיו חזרה משם. איפה האוכל אכיל ואיפה לא (איכילוב), ומחיר החניה היומי שמה. והנה המים בידי, ולאחריהם הקפה, והאשה נעלמה כלעומת שבאה שקועה במחשבותיה ודאגותיה, לא ראיתי אותה יותר על הרציף. וחשבתי לעצמי איך זה שבמצבים כאלו אפשר לדבר על כל דבר ולא מחליפים שמות. בלי שם. בתורים, בנסיעות, בקניות בשוק, אנשים מדברים, מתחברים לרגע, חולקים, ולא מחליפים שמות. אין שם, אבל יש לב.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (53)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/5/09 20:45:

      ברכבת שעזבה את תל אביב לכיוון רחובות

      עלה בחור לעשות סקר על מרוצות הנוסעים מהשירות

      ובלית ברירה אני שומעת אותו מטריד את זו שיושבת מולי בשאלות:

      "מה מידת המרוצות שלך מזמני הרכבת?

      מה מצב המרוצות שלך מתנאי הרכבת?

      מה מצב המרוצות שלך..."

      וחשבתי לעצמי כמה שהיא היתה מרוצה לפני שהתחיל להציק לה...

        27/5/09 20:39:


      כי כל המפגשים האקראיים האלה - לכאורה, אינם בכלל כאלה.

      כל האנשים האלה שמחליפים מילים, מבטים, נגיעה קלה, חיוך סודי, אלה קשרים שעוברים איתנו את כל מחזורי החיים.

      שוב ושוב..מעגלים. לפעמים מתחברים, לפעמים מתנגשים, לפעמים חולפים.

      לא צריך שמות כשהלב כבר מכיר ויודע.

        27/5/09 20:30:

      זה אפילו לא עולה על הפרק

      לא נחוץ

      חיבור מהאמצע

        27/5/09 20:24:
      תיארת מאוד יפה. גם אצלי זה ככה - כשאני כבר נוסעת בתחבורה הציבורית. שיחות ארוכות ללא שם. 
        27/5/09 20:16:

      זה מעניין שאת מדברת על גבולות ברורים.

      כי באמת שמתי לב שכשאני מרגישה פרוצת גבולות או פגיעה, אני מתכדררת בחברה (לא מקורי, אני מניחה)


      עכשיו אני נזכרת. כל ילדותי התפדחתי מאמי שדיברה עם זרים באוטובוס, בקופ"ח, וכו'. היא אישה בעלת גבולות מוצקים וברורים. סתם הייתה חביבה וחברותית. אבל אני רציתי לקבור עצמי באדמה מבושה. משום מה.
      אני צריכה כנראה לפתח את הסוציאליזיציה אצלי. לא נוטה לדבר עם זרים.
        27/5/09 19:45:
      תודה תודה מריונטה :)
        27/5/09 18:50:
      ככה, כן.
      מתוק. ועדין. ולבבי. ושקט. ומרגש.
        27/5/09 18:37:

      כשהיינו ילדים, רכבת, פירושה היה להגיע לעיר הגדולה (חיפה) מרחובות הקטנה. התרגשות.

      ואח"כ, הנסיעות ברחבי אירופה ובסאבוויי בארה"ב. מרחבים ופתיחת התודעה

      הישיבה פנים אל פנים עם אנשים זרים. אין ברירה, אתה מולם לכך וכך זמן

      ויש נוף שאפשר להביט בו בשקט. חצרות אחוריות של ערים.

       

        27/5/09 18:01:


      כן.

      יש משהו בתחנות רכבת

      שמחבר אנשים

      שמכשף

      כאילו לקוח מזמן אחר

      עשית לי חשק

      לתפוס איזו רכבת

      ולנסוע בה כמה שעות עם ספר טוב

        27/5/09 11:20:

      צטט: בהא 2009-05-27 02:21:13

      באמת קורים דברים מוזרים שכותבים אותם בשעות הלילה המאוחרות .

      לילה טוב - יום טוב . אני בורח 

       

       יום טוב. באמת

        27/5/09 11:19:

      צטט: אירה ג 2009-05-27 01:18:05

      את ובהא הזכרתם לי נסיעה ברכבת בגרמניה. בשקט מופתי. איש אחד הוציא כריך עטוף בנייר וניילון, ואחריו עשו אותו הדבר כל יושבי התא.

      רק אני שלפתי מתיקי ככר לחם ובצעתי אותה.

      מישהו שאל אותי מאיפה אני.

      עניתי לו.

      הגרמנים החליפו ביניהם מבטים של "ברוררר".

       

       פוצים :))

        27/5/09 02:21:

      באמת קורים דברים מוזרים שכותבים אותם בשעות הלילה המאוחרות .

      לילה טוב - יום טוב . אני בורח 

        27/5/09 02:19:
      באמת קוראים דברים מוזרים .אני פעם נסעתי  באוטובוס לת"א.ואני  תמיד קונה עיתון לקורא בדרך. מישהו ביקש ממני חלק מהעיתון . ובחורה שליצדו בקשה חלק . הוא נתן לה , ושרצתה לרדת היא שאלה אותו אם אפשר לקחת . הוא אמר לה כן חופשי, כאילו זה שלו  .לא נורא זה היה בדרך חזרה  לבית :-)))
        27/5/09 01:18:

      את ובהא הזכרתם לי נסיעה ברכבת בגרמניה. בשקט מופתי. איש אחד הוציא כריך עטוף בנייר וניילון, ואחריו עשו אותו הדבר כל יושבי התא.

      רק אני שלפתי מתיקי ככר לחם ובצעתי אותה.

      מישהו שאל אותי מאיפה אני.

      עניתי לו.

      הגרמנים החליפו ביניהם מבטים של "ברוררר".

        27/5/09 01:09:
      הבנתי דווקא :)
        27/5/09 01:04:

      צטט: מיכל* 2009-05-27 00:41:15

      צטט: מיכל* 2009-05-27 00:40:26

      צטט: בהא 2009-05-26 18:09:33

      זה שמוצאים דברים משותפים , אז הופכים לקבוצה . זה קורה בכל מקום . בתחנות נסיעה.בתורים .הבעיה שכמעט ואי אפשר לאתר אתם.

      אופפפ הזכרתי לי סיפור אישי ... בכל אופן  לרוב רק  אחרי זמן מעכלים מה קרה שם . וחבל .לא נורא תמיד תהיה עוד תחנה . תסעי בטרמפים :))

       

       

       אני אוהבת את ההתחברות המיידית, הבלתי אמצעית, הישראלית כל כך.

      ובאמת, אנשים מתגלים כמקסימים, חמים, נוגעים, אפילו אדיבים באופן מגושם.

      גם בצפיפות המטורפת שהיתה היום, צחקנו הרבה.

       

      בהא, הייתי צריכה להגיד ימתיכונית? במקום ישראלית? מה אתה אומר?

       

       בוודאי אפשר ,מה שאני אוהב בתחבורה הציבורית ,אוטובוסים ורכבות , את יכולה למצוא שם  מכל  קשת החברה .

      הצפיפות המטורפת שאת מתארת ,היא שעושה הליכוד והסולידריות . ועומס החיים הוא שעושה הניתוק. קיצור מצב רוח תיכוני הפכפך

        27/5/09 00:58:

      צטט: טמבורין 2009-05-27 00:42:47

       

       

       

      קלת דיבור בציבור את!

      אז אנשים נפתחים אלייך.

      לב אל לב.

       

       :)))

      אבל בינינו... אני ביישנית לטנטית :)

      (תודה)

        27/5/09 00:54:

      צטט: זהבשחור 2009-05-27 00:19:11


      נזכרתי בשיר "לכל איש יש שם"

       

      וכמו לפני, תהיתי אם ידיעת השם( גם ללא הכרות מקדימה), היתה משנה במשהו את השיח בינכן.

       

      לדעתי כן. אני לא יודע במה  בדיוק, אבל לדעתי כן.

       

      אם אדע- מבטיח לעדכן:)

       

      האמת, זה לא ממש עניין השם.

      לא היה רגע של "אז מי את?", "מה עשית עם חייך?", "את מצד החתן או הכלה?", "לאן תמשיכי מכאן?".

      פשוט חלקנו, והחלקנו הלאה.

        27/5/09 00:51:

      צטט: אירה ג 2009-05-26 23:59:52

      מקסים כתבת מיכל.

      ואני בנסיעותי ברכבת בקו ת"א-חיפה, בוחרת להתיישב מול חייל. הם תמיד עייפים, שוקעים בשינה, ואני יכולה לשקוע בעצמי.

       

      הלילה, ברכבת חזרה, שמתי עין (כלומר פזלתי הרבה) על אשה צעירה משמאל למעבר.

      היא היתה יפה מאוד, עדינה. לבשה שמלה קלה, לבנה, וסנדלים לבנים, כמו צבע עורה, והתכסתה בסודר בגוונים חומים שתאם את צבע שערה.

      ורק לקראת סוף הנסיעה הבחנתי שהעיתון שקראה היה בערבית. אז אמרתי לעצמי, היא בטח חיפאית.

      החלפנו חיוך בירידה.
        27/5/09 00:46:

      צטט: פיני1 2009-05-26 22:52:57

      ציף ציף מעל הרציף.

       

       פיצרה לעם פיץ פיץ

        27/5/09 00:44:

      צטט: מיכלללה 2009-05-26 20:32:41

      התרגשתי... זה גרם לי לחשוב, מתי באמת אנחנו מחליפים שמות? אולי כשאנחנו רוצים שמישהו אחר יקרא בשמינו? אולי כשאנחנו רוצים לקרוא בשמו של מישהו אחר? אולי כשאנחנו רוצים להיפגש שוב?

       

      ומה נדיב יותר, להיות לעזר לאלו שאיננו יודעים את שמם, או דווקא לאלה ששמם ידוע לנו?

       

      לפעמים קל לי להיות יותר נדיבה דווקא לאלו ששמם לא ידוע לי. לא צריך להתערבב. הכל קל יותר. תמורה מיידית. בלי ציפיות.

       

      רוצה להיות יותר נדיבה.

       

      אהבתי... :)

       

       

       

      מיכ-לללה (סבא קרא לי מיכ :)

      גם אני חושבת שקל יותר לפעמים בלי שם והיכרות. חיבור חם של רגע ופוף... היינו

      אין מזוודות

        27/5/09 00:42:

       

       

       

      קלת דיבור בציבור את!

      אז אנשים נפתחים אלייך.

      לב אל לב.

        27/5/09 00:42:

      צטט: דמוסתנס הנואם 2009-05-26 19:09:41


      יפה מבטך הבוחן.

       

      תודה דמו :)

      ביוון (נגיד שאתה משם) היו לי מפגשים נפלאים עם אנשי הכפרים.

      אולי בפוסט אחר.

        27/5/09 00:41:

      צטט: מיכל* 2009-05-27 00:40:26

      צטט: בהא 2009-05-26 18:09:33

      זה שמוצאים דברים משותפים , אז הופכים לקבוצה . זה קורה בכל מקום . בתחנות נסיעה.בתורים .הבעיה שכמעט ואי אפשר לאתר אתם.

      אופפפ הזכרתי לי סיפור אישי ... בכל אופן  לרוב רק  אחרי זמן מעכלים מה קרה שם . וחבל .לא נורא תמיד תהיה עוד תחנה . תסעי בטרמפים :))

       

       

       אני אוהבת את ההתחברות המיידית, הבלתי אמצעית, הישראלית כל כך.

      ובאמת, אנשים מתגלים כמקסימים, חמים, נוגעים, אפילו אדיבים באופן מגושם.

      גם בצפיפות המטורפת שהיתה היום, צחקנו הרבה.

       

      בהא, הייתי צריכה להגיד ימתיכונית? במקום ישראלית? מה אתה אומר?

        27/5/09 00:40:

      צטט: בהא 2009-05-26 18:09:33

      זה שמוצאים דברים משותפים , אז הופכים לקבוצה . זה קורה בכל מקום . בתחנות נסיעה.בתורים .הבעיה שכמעט ואי אפשר לאתר אתם.

      אופפפ הזכרתי לי סיפור אישי ... בכל אופן  לרוב רק  אחרי זמן מעכלים מה קרה שם . וחבל .לא נורא תמיד תהיה עוד תחנה . תסעי בטרמפים :))

       

       

       אני אוהבת את ההתחברות המיידית, הבלתי אמצעית, הישראלית כל כך.

      ובאמת, אנשים מתגלים כמקסימים, חמים, נוגעים, אפילו אדיבים באופן מגושם.

      גם בצפיפות המטורפת שהיתה היום, צחקנו הרבה.

        27/5/09 00:37:

      צטט: קלודט עטייה 2009-05-26 17:56:34

      אם הייתי שמה הייתי מחייכת אלייך.

       

      את מהמחייכות? לא שיערתי :))

      מיד הייתי מחייכת חזרה ומציעה לך שלוק מהקפה

       

        27/5/09 00:35:

      צטט: ארול 2009-05-27 00:29:11

      איזה יופי!

      את רואה כמה כיף ברכבת? 

       

       מותק!!

      אתה כותב לי מחו"ל?

      איך הולך?

        27/5/09 00:29:

      צטט: shai.h 2009-05-26 17:42:24

      המילים והמראות שלך מגיעים לי עכשיו, בחוזרי הביתה מוקדם, יחד עם סירנות האמבולנסים הבלתי נפסקות, כאן ליד איכילוב.

      תיכף הבן שלי יגיע מהכדורסל. נעשה שיעורים, סיבוב על האופניים, נאכל ערב נדבר ואז בטוח לא נשמע כלום מלבד עצמנו.

       

       :)))))

      יופי.. יופי :)
        27/5/09 00:29:

      איזה יופי!

      את רואה כמה כיף ברכבת? 

        27/5/09 00:28:

      צטט: האדם הקד המון 2009-05-26 17:02:51


      רק בישראל.

       

       

      שמע, חביבי, יש לי דיבור איתך.

      אתה יודע לכתוב - משו בונבון (אני יודעת, ראיתי לך).

      אז אל תהיה קמצן, בחיאת

        27/5/09 00:26:

      צטט: irisoded 2009-05-26 15:19:58

      כמו סרט נע. עמוס.

       

      מעניין שחשת עמוס.

      דווקא לי, בגלל הדלילות על הרציף היה מספיק שקט וזמן להתרווח. להיאסף. כמעט להנות.


      היום, שוב נסעתי ברכבת. הרבה רכבת. זה לא עניין רווח אצלי. ככה יצא. הנסיבות.

      עליתי אחה"צ בחיפה על רכבת עמוסה בצורה בלתי רגילה.

      כל כך צפוף היה, שלא היתה לי ברירה אלא להתיישב על שולחן, בין חבר'ה צעירים שהתלוצצתי איתם.

      רק אחרי כמה דקות שמתי לב שחלק נכבד מהנוסעים היו ירוקים וחלקם צהובים.

      ואז הבנתי - המשחק!!

      מזל שלבשתי שמלה ירוקה. איזה מזל!

      ברכבת חזרה, עלו שוב צהובים שמחים וירוקים שפופים. לא הייתי צריכה לשאול. הבנתי :)

       

       

        27/5/09 00:19:


      נזכרתי בשיר "לכל איש יש שם"

       

      וכמו לפני, תהיתי אם ידיעת השם( גם ללא הכרות מקדימה), היתה משנה במשהו את השיח בינכן.

       

      לדעתי כן. אני לא יודע במה  בדיוק, אבל לדעתי כן.

       

      אם אדע- מבטיח לעדכן:)

        26/5/09 23:59:

      מקסים כתבת מיכל.

      ואני בנסיעותי ברכבת בקו ת"א-חיפה, בוחרת להתיישב מול חייל. הם תמיד עייפים, שוקעים בשינה, ואני יכולה לשקוע בעצמי.

        26/5/09 22:52:

      ציף ציף מעל הרציף.

        26/5/09 20:32:

      התרגשתי... זה גרם לי לחשוב, מתי באמת אנחנו מחליפים שמות? אולי כשאנחנו רוצים שמישהו אחר יקרא בשמינו? אולי כשאנחנו רוצים לקרוא בשמו של מישהו אחר? אולי כשאנחנו רוצים להיפגש שוב?

       

      ומה נדיב יותר, להיות לעזר לאלו שאיננו יודעים את שמם, או דווקא לאלה ששמם ידוע לנו?

       

      לפעמים קל לי להיות יותר נדיבה דווקא לאלו ששמם לא ידוע לי. לא צריך להתערבב. הכל קל יותר. תמורה מיידית. בלי ציפיות.

       

      רוצה להיות יותר נדיבה.

       

      אהבתי... :)

       

       

        26/5/09 19:09:

      יפה מבטך הבוחן.
        26/5/09 18:09:

      זה שמוצאים דברים משותפים , אז הופכים לקבוצה . זה קורה בכל מקום . בתחנות נסיעה.בתורים .הבעיה שכמעט ואי אפשר לאתר אתם.

      אופפפ הזכרתי לי סיפור אישי ... בכל אופן  לרוב רק  אחרי זמן מעכלים מה קרה שם . וחבל .לא נורא תמיד תהיה עוד תחנה . תסעי בטרמפים :))

       

        26/5/09 17:56:
      אם הייתי שמה הייתי מחייכת אלייך.
        26/5/09 17:42:

      המילים והמראות שלך מגיעים לי עכשיו, בחוזרי הביתה מוקדם, יחד עם סירנות האמבולנסים הבלתי נפסקות, כאן ליד איכילוב.

      תיכף הבן שלי יגיע מהכדורסל. נעשה שיעורים, סיבוב על האופניים, נאכל ערב נדבר ואז בטוח לא נשמע כלום מלבד עצמנו.

        26/5/09 17:02:


      רק בישראל.

       

        26/5/09 15:19:
      כמו סרט נע. עמוס.
        26/5/09 15:04:

      תודה הזויה :)

      לפעמים אני מרגישה כל כך עמוסה באינפורמציה שנקלטת מאנשים רבים סביבי

      חבל שאי אפשר לעשות delete או refresh לתכנים האלו. להתחיל מהתחלה

        26/5/09 14:55:

      אנשים הם כמו סַל מצרכים עם שָׁלָל לארוחה קוגניטיבית. סיפורי חיים שועטים מדקת המתנה בקוּפָּה בסופר, בחלוף בצעידה בפארק ליד זוג שהולך, בנתב"ג ובכל פינה.

      נפלא לקרוא אותך מצלמת במילים את הרגעים הללו 
        26/5/09 14:47:

      תודה תודה

      לפעמים אני מסתפקת בקסם האקראי

      גם הוא הפתעה

        26/5/09 14:38:


      כן!

      אבל על הרציף זה אקראי.

      מזדמן.

      תלוי במזל.

       

      והלב! הלב זקוק לזה במינון יותר tangible

       

      וכאן נכנס הסייבר.

      ואני כל כך שמחה

      שנפגשנו פה.

      כל כך שמחה.

        26/5/09 13:45:

      צטט: ord 2009-05-26 13:43:13

      הלב לא צריך שם

      הוא בא לבד

      אנחנו לעומת זאת זה כבר סיפור אחר לגמרי :)))

       

       

       לבך לא נסתר מעיני :)

        26/5/09 13:44:

      צטט: נובר 2009-05-26 13:33:00

       

      עם רזולוציה כמו שלך, מי צריך מצלמה דיגיטאלית.

       

      יפה. מלאנכולי. על יופי, עצב ועל חולי.

       

       תודה חבר, תודה

        26/5/09 13:43:

      הלב לא צריך שם

      הוא בא לבד

      אנחנו לעומת זאת זה כבר סיפור אחר לגמרי :)))

       

        26/5/09 13:33:

       

      עם רזולוציה כמו שלך, מי צריך מצלמה דיגיטאלית.

       

      יפה. מלאנכולי. על יופי, עצב ועל חולי.

        26/5/09 12:11:

      את דיירת מוגנת פה :)

       

      לילות לבנים, הזיות, בלוגים חסרי שם, לבבות מתרחבים ונשמטים, קפה ורכבת... כן

        26/5/09 11:23:

      אני ראשונה ?

      (אפשר פינה בטאבו ? :)

      אין שם ויש לב - נכון לפעמים גם לגבי הבלוגים לא ?

      (ובלילה הלבן יהיה הזוי על הרציף... אני יודעת)

      פרופיל

      מ*כל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין