רונן יקר מאוד

מודהעל העלאת הנושא המאתגרבכול הגופים ..."אשמה " הינה אנרגיה סובייקטיבית שבמקרה ה"טוב" מתייחסת לבחירה שמתוייגת אצלנו כבחירה לא מוצלחת ( מוצלח- מושג ערטילאי שמפורשן כהנה וכהנה)וממילא , זה שלנו - התחושה . והיה, ואחר מטיל בנו האשמה - זה כמובן פרשנות שלו ואיננו חייבין "לקנותה" אלא להתייחס אליה , לפרשן את עמדתו בקשר לדרמה המתרקמת ביננו, ולהכיל מה מתאים לי או לאו..."אשמה" מתוייגת בזמן עבר ( גם הוא יחסי לערטילאיות שבו...)הבחירה לעסוק בה, למוססה בחוסר רלוונטיות, לנה עימה דיאלוג , או למנף אותה לכדי בחירות חדשות ואחרות ...הכול לטובה ובלבד שנתמיר את האנרגיה התוקעת , מקטינה , מצמצמת, קורבנית,והמשרתת אותנו לא ממש לטובתנו העליונה. 

אחריות , היא קריאת הנשמה לבחירות מודעות שהרשות בן, ומה שמתפתח בעקבות בחירתנו - פה מתחולל תהליך אבולוציוני שיש לנו בו יד ורגל...ומשתמע מכך , שיש השלכה כזו או אחרת לבחירה ועלינו להיות מודעים לה , ומכאן שוב נגזרות הבחירות בעיניין . נושא ה"אחריות" יכול לחול במקרים של אקטיביזם או פאסיביות שהיא אנרגיה יוצרת ככול האנרגיות . מן הסתם , אנרגיה אקטיבית מחוללת תמורות משפיעות יותר שאליהן ראוי שנתייחס .

בכול מקרה אין לקחת אחריות על אשמה...והאשמה היחידה שבנטילת אחריות היא שאין בה אשמה...(אני מפריד את המינוח לקיחת אחריות - נטילת אחריות) לקיחת אחריות היא ממקום של אימוץ אנרגיה של אחר...לעומת , נטילה שהיא ממקום של פנימיות - אני נוטל עצמי ומטיל עצמי כאחראי על הדבר...

יום נפלא וקסום אשר בו נבחר כי, לקיחת אחריות על אשמה היא תחילתו של עיוות וניוון...