טווס ברחוב החבצלת // עוזי בנזימן
עמוס אילון הסתובב במערכת עיתון "הארץ" בירושלים כמו כתב זר. מזגו, השכלתו, רוחב אופקיו, יכולתו להתבונן על המתרחש מרחוק – כל אלה הפכו אותו למשקיף חד עין במיוחד על הסצינה הישראלית. מה הפלא שלא כל עובדי הסניף ראו בו חבר קרוב?
בתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים עמד בראש סניף "הארץ" בירושלים איש צבעוני. שמו היה יהושע טן-פי, והוא היה משורר, בוהמיין, צייר, וגם קצת עיתונאי. בעיקר היה טן-פי איש ארץ ישראל השלמה. הוא לא האמין בנכונותם של הערבים להשלים עם קיומה של ישראל (באותם ימים, הזהות הפלסטינית של ערביי השטחים – קל וחומר של ערביי ישראל – לא היתה מובהקת), והוא ראה בנצחון ישראל במלחמת 67' עונש ראוי על תוקפנותם. חבריו היו המשורר אורי צבי גרינברג והמספר אריה ליפשיץ, שהיו פוקדים את הסניף שברחוב החבצלת ומנהלים איתו ועם חברי המערכת ויכוחים פוליטיים נרגשים.
לטור המלא >>
"הניסיון לימד אותי להיות פסימי" // רפי מן
הסופר והעיתונאי עמוס אילון נפטר אתמול. לצד ספרי ביוגרפיה והיסטוריה שכתב, יצא לאור לפני 20 שנה גם לקט ממאמריו, בכותרת שהולמת את נקודת המבט שלו על מה שמתרחש אצלנו – "הבט אחורה בבהלה מסויימת"
לפני שנים חיפשתי את מקור המונח "מכבסת מלים", המתאר את הדרך שבה מבקשת שפת הפוליטיקאים, העיתונאים והביורוקרטים לכסות על המציאות בלשון נקייה. הפנו אותי אל דויד גרוסמן, אבל הוא הזכיר לי שמישהו קדם לו בהגדרה הזו – עמוס אילון. העיתונאי וההיסטוריון, שנפטר אתמול, טבע את הביטוי, ובעצמו הקפיד שבמאמריו, בכתבותיו ובספריו לא יהיו מלים מכובסות.
לטור המלא >> |