לשמור על העשתונות.. חייבים..

צורך עז לפול, כמעט, כל יום. מה עושים עם זה? 

שנה שעברה, בדיוק בזמן הזה, באותו יום ובאותה שעה בדיוק.

הייתה בן אדם אחר.

איך זה יכול להיות? לא ברור בעליל..

סדר עדיפויות אחר, מחשבות אחרות, התנהגות של מישהי אחרת.

בלי להרגיש כלום. מקום של שקט.

הרגשה של בית, של קרקע מתחת לרגליים. 

של אושר? באמת? 

זה מה שצריך? פשוט לא להאמין לעצמך.

נאמר לה לפתוח את הלב אז פתחתה.

מצחיק, מתברר שכמו בסדרות בתי חולים.

רק בעזרת סכין, והתוצאה היא המון דם וכאב.

ואולי אולי.. בסוף, הפצעים יגלידו ונבריא.

ואולי לא?

אולי יש מקומות שהם לא בשביל כולם.