"רק דגים מתים שוחים עם הזרם, מי שחי שוחה נגד הזרם..." 

בהמשך לפוסט של שבוע שעבר להלן ציטוט מראיון עם מיכל שביב ממשתתפי המרוץ למיליון– אמא ש"הפקירה" 3 ילדים קטנים... על מנת להרגיש קצת מיכל, ולהגשים כמה חלומות עכשיו, תוך כדי החיים, ומלמדת אותנו שהורה טוב הוא הורה שטוב לו!:

"ומה בעצם אני רוצה לומר? תהיו אמיצים ותפגשו את עצמכם. לא רק את אמא או אבא העייפים והמותשים בסוף היום, לאחר יום עבודה ארוך והתמודדות עם הילדים. תפגשו את הרצונות שלכם, החלומות שלכם, מה שעושה לכם נעים, נוח, טוב, מה שנותן לכם סיפוק, מה שממלא אתכם. ותעיזו. ותעשו. ותשלמו את המחיר שצריך, בשביל המשפחה שלכם, בשביל הילדים שלכם, בשביל בן הזוג שלכם ובשביל עצמכם. ובשום פנים ואופן אל תוותרו על חלומותיכם."

(שאר הראיון בלינק: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3714350,00.html) 

ועכשיו לנושא של היום – "חרדת הסטטוס":

מעשיה עתיקה מספרת על איש שאיתרע מזלו ובדרכו לעבודת יומו פגש את מלאך המוות שבא לקחתו... התחיל האיש להסביר שיש לו עוד הרבה תוכניות ודברים להספיק ולא כל כך נוח לו למות עכשיו, השיב לו המלאך בגלל שחסכת לי ובאת לקראתי אני אתן לך את ספר הגורלות לחמש דקות ותוכל לשנות בו מה שתרצה.... לקח האיש את הספר החל לדפדף, במהרה מצא את אנשי עירו דפדף לדפי שכונתו עד שאיתר את שמות שכניו... והחל לקרוא מה צופן להם העתיד, לדעתו נדרשו שם כמה תיקונים - לאחד ביטל זכייה בירושה, לשני הוסיף זכייה בהגרלה, את השלישי הציל מתאונה ואילו לרביעי ארגן מריבה גדולה וכך "דאג" לכל שכניו... ואז שסוף סוף התפנה לגורלו, בישר לו המלאך שתמו חמש הדקות שהוקצבו לו.... 

כמה שהנמשל הזה נכון לחיינו! כמה פעמים אנחנו מוצאים את עצמינו דואגים ומשקיעים זמן ואנרגיה בדברים של אחרים במקום לטפל בשלנו? וברוב המקרים הדברים אפילו מחוץ לתחום ההשפעה שלנו! וכמה פעמים אנחנו מודדים את מצבנו/הצלחתנו ביחס ל... קובעים את הקריטריונים שלנו ואת רמת שביעות הרצון שלנו ביחס למישהו אחר? 

מחקרים מראים שאנו מעדיפים להשתכר 50 אלף דולר לשנה אם נגור בשכונה שבה משתכרים בממוצע 40 אלך דולר, מאשר 100 אלף דולר אם נגור בסביבה שבה השכר הממוצע הוא 150 אלף דולר לשנה... מה שנקרא – חרדת הסטטוס! אנחנו כל הזמן בודקים את עצמינו ביחס לקבוצת ההתייחסות שהגדרנו כדומה לנו, וההשוואה הזאת משפיעה לא רק על מידת האושר ומצב הרוח אלא אפילו על הבריאות שלנו ועל אורך החיים שלנו! 

האם נוכל להשתחרר מחרדת הסטטוס? האם נוכל לקבוע את אמות המידה להצלחה האישית שלנו לא על בסיס ההשוואה לאחרים?

 "כשאני מתעסק בדברים שלך או של אלוהים – אף אחד לא מתעסק בדברים שלי, כשאף אחד לא מתעסק בדברים שלי – הם פשוט לא קורים" – (ביירון קטי) 

שלכם בשאלה,

שימי