ככה זה התחיל

2 לבית"ר

ואז, הרבה שיממון. (ועוד גול מסכן של מכבי חיפה אבל מה זה חשוב...)

היה סתמי על המגרש אבל גם ביציע.

הפעם, בניגוד למפגש הקודם שלי עם הצהובים השחורים,

התפאורה היתה משמימה.

לא היו הדגלים הגדולים

לא היו ההתארגנויות האלה, שמייצרות את המתח בין האנשים. את האנרגיות.

לא היתה כמעט התנועה הזו מיציע ליציע

כשהמון קורא להמון

למרות שהפעם הייתי דווקא בשער 17 הביתרי

כאילו באמצע של האמצע במרכז.

הירוק שאיתי, התעקש לעמוד בין כל הביתרים.

הם הרימו גבה, אבל הידיים שלהם היו עסוקות בעיקר בתנועות מגונות או בפיצוח גרעינים.

עבר בשלום.

והמשחק? משמים.

הולכים וקצת רצים ושוב הולכים.

אהבתי שהשחקנים של ביתר באו ליציעי האוהדים (שקראו להם).

זה היה חביב.

אהבתי גם לראות את המוני הילדים. והפעם באו אבא/אמא בהמוניהם.

עם הסנדוויצים והנקניק והטרופית.

עמך ישראל. עם הכרסים והמשמנים.

צחוקים.

אבל הזיקוקים היו אחלה. באמת....