לֶקַח זְמַן רב עַד שֶׁמָּצָאתִי אֶת הַמִּרְשָׁם הַנָּכוֹן,

זֶה קָרָה אֶתְמוֹל ,

יָמִים מְפַזֵּר אֶת קֶמַח לִבִּי עַל לוּחַ הָעֵץ

מְנַסֶּה לִמְצוֹא מַּתְכּוֹן ,

אוֹמְרִים: אֶת הַזְּמַן הַנָּכוֹן

ושמריה ללא הגיון,

משתמש בְּקִנָּמוֹן מְשׁוּבָּח, שׁוּמְשׁוֹם טָהוֹר וחֶמְאַת הָאֶרֶץ,

מָרַחְתִּי הָפַכְתִּי, וְהִיא עיקשת,

יָמִים אַף הוֹסַפְתִּי קַמְצוּץ כַּמּוֹן האון

לֹא הַזִּיז מחוג בשעון,

יָדַעְתִּי שֶׁאֲנִי עַל הַסַּף,

חַשְׁתִּי שֶׁזֶּה חַיָּב לְקָרוֹת, אֲבָל לֹא..

מְעַט אַבְקוֹת קֶסֶם, וָנִיל תְּשׁוּקָה, לְבַנִּדָּר מִלָּה :

וְהִיא עָדִין לֹא עֵירוֹמָה,

אֶתְמוֹל יַד הַמִּקְרֶה: עָמַד בַּקְבּוּק יַיִן בְּקָצֶה הַחֲלוֹם

שָׁפַכְתִּי, טִפָּה וְעוֹד טִפָּה...אַל מִשְׂחָק הָאוֹפֶל..נִסְחֲפָה.